אני מציע להמשיך טיפול באחת ממרפאות הזיכרון בבתי החולים הגדולים. חשוב גם לשלול סיבות אחרות, הפיכות יותר להפרעה קוגנטיבית כגון דכאון, הפרעה מטבולית , תרופות וכדומה.

שלום.אינני רופא.אני מכיר את ההרגשה משני הצדדים.כאחד שעומד מול הבלבול של חברו וכאחד שעבר זאת בעצמו.יש המון סיבות רפואיות וקליניות .הרופא אמת דבר לכי על פי עצותיו ויקל לך ולה. והנה תוספת קטנה משלי.

.בשנה הראשונה הכל נראה נורא בעיני המתבונן וגם הנפגע בעצמו מאבד את הבטחון העצמי שלו מה שתורם להיתקעות ולהישארות באותו מצב.אני מציע להתחיל עם מרפאה בעיסוק שתתן לאמך כלים פשוטים להתמצאות,זכרון,שזה כולל קידוד ושליפה. אצל אמך כמו אצלי יכולת הזכרון אינה אוטומטיתלמעשה עברנו ממצב אוטומט למצב ידני.הכולל אבוד שמות  חפצים בעברית או בשפתה. ובעזרת טכניקות פשוטות כמו מבט כתיבה וקריאה בקול של דבר אותו היא רוצה לזכור ,תצליח לה יותר כשזה בא ביחד.כדאי להשתמש בחוברות עם פירמידות מילים ותשבצים לילדים.מניסיון זה עוזר המון. והכי חשוב להיות רגועה בזמן לפני ואחרי התרגול .לנוח הרבה ולהוריד את סף החרדה.

הי איציק,

המון תודה על התייחסותך. הבנתי מן המצב ומהתפתחות הדברים כי באמת עלי למצוא מרפא בעיסוק או מטפל כלשהו שיוכל לעזור, לאבחן ואף להפנות לטיפולים נוספים. אשמח אם תוכל להעביר לי המלצה בעניין משום שעד היום לא הצלחנו למצוא מומחה שכזה, אפילו אם מדובר במסגרת פרטית.

ושוב תודה על ההתייחסות והרצון הטוב,

שרי