מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.

ייאוש

23/02/17 0:56
1 תגובות

ייאוש.
מצוקה.
הפרעת אכילה, מעגל סבל שלא נגמר.
הקאות, קפה, מסטיקים, ספורט, משקל, קלויריות.
כל היום. כל הזמן.
הגעתי לנקודת משבר.
אני סובלת מאנורקסיה וכבר ממש על סף וויתור.
נכנסתי למעגל דיכאון, חייבת לצאת ממנו.
אני לא מסוגלת יותר, אני חשה מצוקה מטורפת ולא מוצאת איפה להוציא ולמצוא מענה.
אני נמצאת בטיפול ארבעה פעמים בשבוע.
הזמן שאני בבית פשוט סיוט.
בכי דמעות, והשבוע- השבוע התחלתי לחתוך את עצמי, זה נוראי, נוראי ככ.
ממש פסיכית.
זו הדרך היחידה בה הצלחתי למצוא איזושהי הקלה לנפשי המסוכסכת.
מרגישה כבר ייאוש מהכל. לא יכולה עוד. יש לי סיכוי בכלל? סיכוי לצאת מזה?
עולם ענק מחכה לי בחוץ: משפחה, חברים לימודים הצלחות אינספור.
אבל עצרתי את הכל. עצרתי את עולמי מלכת.
שקעתי באנורקסיה.
שקעתי עמוק.
וכבר עמוק מדי.
דיכאון כל היום כל הזמן.
מיואשת.
לא מוצאת פיתרון.
מתלבטת אם ללכת לאשפוז מלא, המטפלים אומרים שהכי כדאי לי את התוכנית שאני נמצאת בה עכשיו.
אבל קשה לי , מרגישה שהעולם סוגר עלי, טורף אותי.
לא מוצאת את עצמי בעולם הזה.
הייאוש מכרסם ואוכל אותי בכל רגע, אם רק היית יודעת שיש לי סיכוי לצאת
לא מוצאת את עצמי. הקושי מציף בכל רגע
לא מצליחה לצאת מזה
זה אוכל אותי.
יש לי סיכוי?
סיבות להמשיך לחיות?
להמשיך להיאבק?
אני לא יכולה עוד


תגובות

ד״ר-מיכל-בן-מאיר
מומחה כמוני
פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור.  את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים.  התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה.  אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה.  אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).    
23/02/17 6:27

יקרה,
כן כן וכן, יש סיבות להמשיך, לא להפסיק. כן, אפשר לצאת ממעגל הרשע הזה. את בטיפול, תיעזרי כמה שיותר, גם פה בוודאי, את תמיד מוזמנת לפרוק, לשתף ולשאול. 
אשפוז מלא זו בהחלט אופציה בעיקר כשהסימפטומים מאד פעילים ואת צריכה עזרהיותר אינטנסיבית ומקום מכיל באופן מלא על מנת ולהרגיש שאת לא לבד, ומבחינה התנהגותית לקבל מסגרת המגינה עליך מהפגיעה העצמית בין דרך האנורקסיה או הלחתוך. 
תבדקי עם המטפלים שלך, תשתפי באופן מלא את מצוקותייך ותראי מה הם אומרים על כך. הרגשות הקשים שאת חשה מגיעים לרוב מהפרעת האכילה והקושי לווסת אותה ואת הרגשות הללו. גם הייאוש הוא חלק מהמערכת הסגורה הזו. תמשיכי לשלוח יד לעזרה ואל תישארי עם זה לבד. צעד אחר צעד. 
ואנחנו פה. בהצלחה!