מנהלי קהילה
ייאוש
ייאוש.
מצוקה.
הפרעת אכילה, מעגל סבל שלא נגמר.
הקאות, קפה, מסטיקים, ספורט, משקל, קלויריות.
כל היום. כל הזמן.
הגעתי לנקודת משבר.
אני סובלת מאנורקסיה וכבר ממש על סף וויתור.
נכנסתי למעגל דיכאון, חייבת לצאת ממנו.
אני לא מסוגלת יותר, אני חשה מצוקה מטורפת ולא מוצאת איפה להוציא ולמצוא מענה.
אני נמצאת בטיפול ארבעה פעמים בשבוע.
הזמן שאני בבית פשוט סיוט.
בכי דמעות, והשבוע- השבוע התחלתי לחתוך את עצמי, זה נוראי, נוראי ככ.
ממש פסיכית.
זו הדרך היחידה בה הצלחתי למצוא איזושהי הקלה לנפשי המסוכסכת.
מרגישה כבר ייאוש מהכל. לא יכולה עוד. יש לי סיכוי בכלל? סיכוי לצאת מזה?
עולם ענק מחכה לי בחוץ: משפחה, חברים לימודים הצלחות אינספור.
אבל עצרתי את הכל. עצרתי את עולמי מלכת.
שקעתי באנורקסיה.
שקעתי עמוק.
וכבר עמוק מדי.
דיכאון כל היום כל הזמן.
מיואשת.
לא מוצאת פיתרון.
מתלבטת אם ללכת לאשפוז מלא, המטפלים אומרים שהכי כדאי לי את התוכנית שאני נמצאת בה עכשיו.
אבל קשה לי , מרגישה שהעולם סוגר עלי, טורף אותי.
לא מוצאת את עצמי בעולם הזה.
הייאוש מכרסם ואוכל אותי בכל רגע, אם רק היית יודעת שיש לי סיכוי לצאת
לא מוצאת את עצמי. הקושי מציף בכל רגע
לא מצליחה לצאת מזה
זה אוכל אותי.
יש לי סיכוי?
סיבות להמשיך לחיות?
להמשיך להיאבק?
אני לא יכולה עוד
ד״ר מיכל בן מאיר
יקרה,
כן כן וכן, יש סיבות להמשיך, לא להפסיק. כן, אפשר לצאת ממעגל הרשע הזה. את בטיפול, תיעזרי כמה שיותר, גם פה בוודאי, את תמיד מוזמנת לפרוק, לשתף ולשאול.
אשפוז מלא זו בהחלט אופציה בעיקר כשהסימפטומים מאד פעילים ואת צריכה עזרהיותר אינטנסיבית ומקום מכיל באופן מלא על מנת ולהרגיש שאת לא לבד, ומבחינה התנהגותית לקבל מסגרת המגינה עליך מהפגיעה העצמית בין דרך האנורקסיה או הלחתוך.
תבדקי עם המטפלים שלך, תשתפי באופן מלא את מצוקותייך ותראי מה הם אומרים על כך. הרגשות הקשים שאת חשה מגיעים לרוב מהפרעת האכילה והקושי לווסת אותה ואת הרגשות הללו. גם הייאוש הוא חלק מהמערכת הסגורה הזו. תמשיכי לשלוח יד לעזרה ואל תישארי עם זה לבד. צעד אחר צעד.
ואנחנו פה. בהצלחה!