בנשים לאחר גיל המעבר גם עליה במשקל וגם ירידה במשקל קשורות לסיכון מוגבר לשברים, אך באזורים שונים של הגוף. כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת British Medical Journal.

ההשפעה של משקל הגוף על הסיכון לשברים היא מורכבת. משקל גוף נמוך מוכר היטב כגורם סיכון לשברים, אך גם השמנה נקשרה לסיכון מוגבר לשברים באזורים מסוימים.

במחקר הנוכחי חוקרים ממספר מוסדות בארה"ב בחנו את הקשר בין שינויים במשקל לאחר גיל המעבר והיארעות של שברים. 

הם ניתחו נתונים של יותר מ-120,000 נשים בריאות לאחר גיל המעבר, שהיו בגילאי 50-79 בתחילת המחקר והיו במעקב במשך 11 שנים בממוצע. בתחילת המחקר נאסף מידע על הגיל, המוצא, מדד מסת הגוף (BMI), עישון, צריכת אלכוהול, פעילות גופנית וצריכת סידן וויטמין D.

בכל שנה במהלך המעקב המשתתפות נשקלו והתבקשו לדווח על שברים בגפיים העליונות (יד, שורש כף יד, מרפק, זרוע עליונה וכתף), בגפיים התחתונות (כף רגל, ברך, רגל עליונה מלבד ירך וקרסול), בירך ובמרכז הגוף (אגן ועמוד שדרה).

הנשים חולקו לקטגוריות לפי שינויים במשקל הגוף מתחילת המחקר: יציבות במשקל (שינוי של פחות מ-5% מהמשקל המקורי), ירידה במשקל (ירידה של 5% או יותר מהמשקל) ועליה במשקל (עליה של 5% או יותר מהמשקל).

לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון בניתוח הנתונים גורמים שהיו עלולים להתערב ולהשפיע על התוצאות כמו גיל, מידת ההשמנה בתחילת המעקב, שברים קודמים, עישון, שימוש בתרופות שונות ונטילת תוספי סידן וויטמין D, נמצא כי במהלך 11 שנות המעקב, בהשוואה לנשים עם משקל יציב, ירידה במשקל נקשרה לעליה של 65% בשברי ירך, עליה של 9% בשברים בגפיים העליונות ועליה של 30% בשברים במרכז הגוף.

בהשוואה לשמירה על משקל יציב, עליה במשקל נקשרה לעליה של 10% בשברים בגפיים העליונות ועליה של 18% בשברים בגפיים התחתונות, אך ללא הבדל בשברים במרכז הגוף ובירך.

BMJ Published 27 January 2015