אירוע מוחי
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
מצוקה נפשית של מתבגרים מגדילה סיכון לשבץ בגיל צעיר
בעוד במערב נרשמת עלייה בקרב צעירים שמפתחים שבץ לפני גיל 65, מחקר חדש מצביע על סיכון לתופעה אצל מתבגרים עם הפרעות נפשיות קלות כמו דיכאון והתמכרות לסמים ולאלכוהול
גורמי סיכון שונים נקשרו לאורך השנים עם שבץ מוחי, לרבות לחץ דם גבוה, עישון, השמנה בטנית, תזונה לקויה, חוסר בפעילות גופנית, שומנים בדם, סוכרת, צריכה גבוהה של אלכוהול, לחץ נפשי ומחלות לב.
באחרונה מתחדד הקשר שבין שבץ לבין מצוקה נפשית: עבודות רבות הראו כי דיכאון מהווה סיבוך שכיח של שבץ מוחי, ובמקרים רבים נפגעי שבץ מפתחים דיכאון ומצוקות נפשיות נוספות. מנגד, בשנים האחרונות ישנם ראיות ולפיהם גם מהצד השני – דיכאון מעלה את הסיכון לשבץ.
וככל שמצטברות עדויות חדשות בנושא, הקשר הסבוך בין מצוקה נפשית לשבץ הופך מורכב יותר. כעת מדווחים חוקרים משבדיה ואוסטרליה כי זיהו שורה של מצוקות נפשיות קלות יחסית, שאינן מתאפיינות בהתקפים פסיכוטיים, שהמצאותן בקרב נערים בגיל ההתבגרות מגדילה את הסיכון להתפתחות שבץ מוחי בגיל הצעיר, מתחת לגיל 65.
דיכאון, הפרעות אישיות והתמכרויות
החוקרים מאוניברסיטת גטבורג בשבדיה ואוניברסיטת ניוקאסל באוסטרליה בחנו את הקשר שבין מצוקה נפשית בגיל 18 להתפתחות שבץ מוחי בצעירים בקרב מאגר לאומי של כלל הגברים תושבי שבדיה שנולדו בין השנים 1950 עד 1987, מאגר המונה 1,163,845 איש שמרכז נתונים מחייהם הבוגרים של הנבדקים, החל מגיל 18. בתחילת המעקב תועדו 45,064 נבדקים שסבלו מהפרעות נפשיות שונות קלות יחסית שאינן מאופיינות בהתקפים פסיכוטיים.
לאורך מעקב שנמשך לתקופה של בין 5 ל-42 שנים אחר כל נבדק, אותרו 7,770 מקרים של שבץ מוחי בגיל צעיר יחסית – עד גיל 60. חישוב סטטיסטי העלה כי אבחון בהפרעה עם תסמיני דיכאון או נוירוטיות בקרב נערים בגיל 18 העלתה ב-23% את הסיכון לפתח שבץ מוחי בגיל צעיר. הפרעת אישיות בקרב המתבגרים אף העלתה ב-52% את הסיכון לשבץ. ואילו מצוקה נפשית שמאופיינת בהתמכרות לסמים או לאלכוהול העלתה ב-61% את הסיכון לשבץ. נתונים אלו התקבלו לאחר נטרול גורמים מתערבים שמשפיעים אף הם על הסיכון לשבץ מוחי, לרבות גיל ומדד ההשמנה BMI.
הסיכון העודף בקרב צעירים עם מצוקה נפשית זוהה הן ביחס לשבץ מוחי איסכמי – סיכון שהיה גבוה ב-33% לאלו שאובחנו עם דיכאון בגיל ההתבגרות וב-44% בקרב אלו שאובחנו עם הפרעת אישיות, ואף היה משמעותי יותר ביחס לשבץ מוחי דימומי (המורגי) שמתבטא בדימום תוך מוחי – סיכון גבוה ב-10% לאלו שאובחנו עם דיכאון כמתבגרים וב-81% בקרב אלו עם הפרעת אישיות.
בנוסף, הסיכון לשבץ מוחי קטלני בגיל צעיר, שהוביל למותם של 1,108 מתוך הצעירים שפיתחו שבץ, היה גבוה בהרבה בקרב אלו שאובחנו בגיל 18 עם הפרעות נפשיות קלות יחסית: גבוה ב-38% בקרב אלו שאובחנו עם דיכאון, גבוה פי 2.26 בקרב אלו שאובחנו עם הפרעת אישיות וגבוה פי 2.2 בקרב אלו שאובחנו עם התמכרות לסמים או לאלכוהול.
כושר גופני מנטרל את הסיכון
עוד נמצא כי הסיכון לשבץ מוחי בגיל צעיר ירד בקרב מתבגרים עם מצוקה נפשית בגיל ההתבגרות, במידה והקפידו לשמור על הכושר הגופני כפי שנמדד במבחן לחוזק השרירים ובמידה פחותה יותר אם היו עם רמות גבוהות של אינטליגנציה, כפי שנמדד במבחן I.Q.
החוקרים מעריכים כי פעילות גופנית סדירה התורמת לחיזוק השרירים משפרת את זרימת הדם ומפחיתה סיכון להיווצרות קרישי דם מסוכנים שעלולים להוביל להתקף שבץ.
החוקרים מסכמים כי העדר כושר גופני עשור להיות גורם המתווך בין הפרעות נפשיות קלות יחסית לשבץ מוחי, וכי יש להוסיף ולחקור האם אכן התערבויות לשיפור הכושר הגופני של מתבגרים עם מצוקות נפשיות יועילו להפחתת הסיכון העודף לשבץ שזוהה במחקר.
המחקר נתמך בין השאר על ידי המועצה הלאומית למדעים בשבדיה, וממצאיו מדווחים בגיליון פברואר 2016 של כתב העת Stroke.
עלייה בשבץ מוחי בקרב צעירים
לממצאי המחקר חשיבות על רקע תמונת המצב העולמית, ולפיה למרות שחלה ירידה לאורך השנים בשיעור הכולל של אנשים עם שבץ מוחי, הודות להקפדה על הימנעות מגורמי סיכון ועל אורח חיים בריא הכולל הימנעות מהשמנה, תזונה בריאה ופעילות גופנית סדירה בקרב קהלים גוברים, ירידה זו איננה מדווחת בקרב אנשים שמפתחים שבץ מוחי בגיל צעיר.
בשבדיה, למשל, שיעור הסובלים משבץ מוחי עד גיל 65 מצוי בעלייה, ואלו מהווים כיום כבר כחמישית מכלל מקרי השבץ, למרות שבעבר היוו שיעור מזערי מתוכם. שבץ מוחי בגיל צעיר נחשב לבעיה קשה שעלולה להוביל לנכות מתמשכת ויש לה השפעות גם על שוק העבודה, שכן צעירים המפתחים שבץ מוחי לרוב נאלצים לעזוב את עבודתם, לעתים באופן הפוגע במצב הסוציו אקונומי של המשפחה.
שבץ מוחי בגיל צעיר מהווה תופעה מדאיגה שזוכה בשנים האחרונות להתייחסות מחקרית נרחבת. במסגרת זו פרסמו למשל בנובמבר 2015 חוקרים ישראלים כי צעירים שגרים בסמוך לכביש ראשי נמצאים בסיכון לשבץ מוחי, ייתכן ועל רקע חשיפה מצטברת לזיהום אוויר. בין גורמי הסיכון שאותרו לשבץ מוחי אצל צעירים נמנים מחלות לב, פגיעה בדופן כלי דם עורקי בצוואר (דיסקציה), מצבים המטולוגים הגורמים לקרישיות יתר, דלקות מפרקים שונות כגון זאבת וזיהומים שפוגעים בכלי הדם.
במקביל הולכת ומתחדדת ההבנה כי מצוקה נפשית מהווה סמן המצביע על סיכון מוגבר לשבץ מוחי. כך, למשל, בתחילת 2015 דיווחו חוקרים גרמנים ואמריקאים כי דיכאון מעלה ב-40% את הסיכון לשבץ מוחי, על סמך מטה אנליזה של 28 מחקרים שבחנו קשר זה. בניגוד למחקר הנוכחי, החוקרים מגרמניה וארה"ב לא זיהו קשר בין הפרעות נפשיות נוספות לבין שבץ מוחי, לרבות הפרעת מאניה והפרעה דו קוטבית המתבטאת בשילוב דיכאון והתקפי מאניה.
עם זאת, החוקרים העלו סברות בדבר הקשר הביולוגי בין דיכאון לשבץ, לרבות מנגנון מוחי מסוים שקושר בין השניים, למשל התפתחות דלקת תוך מוחית ושיבושים בפעילות ציר היפותלמוס-היפופיזה-אדרנל במוח המשפיע על תגובת הגוף למצבי לחץ, בעיות בתפקוד מערכת העצבים האוטונומית או עלייה בתגובתיות של טסיות דם במוח בקרב אנשים עם דיכאון.
מנגד, שבץ במצבים רבים גורם להתפתחות מצוקה נפשית. כך, למשל, מחקר ממאי 2012 שנערך בקנדה מצא כי אנשים שעברו שבץ נמצאים בסיכון גבוה ב-61% למחשבות אובדניות ודיכאון.