מה עומד ביסוד הפסיכוטראומה?

בבסיס כל טראומה נפשית אנו תמיד נמצא חוויית חוסר אונים קשה מנשוא, המפרקת את ההגנות של אדם (בדמות תפיסת העולם כמקום בטוח לחיות בו, אמון באנשים ועוד).

לדוגמא, נפגע טראומה על רקע תאונת דרכים יחווה את חוסר האונים בעת שגופו עף באוויר ונחבט בכביש/עץ.
קרבן אונס יחוש כי תפיסת ״אפשר לסמוך על הסובבים״ מתפרקת נוכח העובדה שהפוגע היה אדם מוכר קרוב. (זהו ״אבדן התמימות״ המדובר בנםגעות מינית).
בני ערובה/שבי - זהותם חווה תמורות כאשר לאורך זמן-מה הם נתונים לחסדי השובים. תוכנות הגנה הרגילות לא עובדות, במקומן צומחות תוכנות חלופיות שבדרך כלל לא יעילות דיין (כגון ״סינדרום שטוקהולם״, הזדהות עם התקפן ש״הרי הוא דואג לי).
קרבנות אלימות - ייתכן ו״יחפו על עצמם״ מינימליזציה של כאב ובמקביל אידיאליזציה של התוקפן-המתעולל שנתונים למרותו, ומה גם שהזדהות עם הצד החזק מבטיחה לכאורה יותר ביטחון מאשר האשמתו.

אני בטוח שכל אחד ואחת שחוו בשרם טראומה מכירים את תחושת חוסר האונים שליוותה אותם. אני רוצה להזמין אתכם להתייחס לפן הזה, ולשתף אותנו היכן וכיצד חוויתם חוסר אונים מוחלט במה שעברתם.

אברהם ביטקין