כל אחד הוא שונה, אך לפעמים אני מרגיש שישנה חוויה המשותפת למטופלים רבים. חשוב לי לכתוב על כך כי לעיתים תכופות אני מוצא שאנשים מרגישים לא בנוח עם תחושותיהם הטיבעיות והנורמאליות. בתור בני אדם ביצוע השוואות לאחרים ותחושות כגון כעס או קנאה הן לגיטימיות! חלק מהתיאורטיקנים מציינים כי אלו תחושות שבאו להגן ולקדם אותנו. בתור פסיכולוג אני מוטרד יותר מכל אם אנשים מספרים לי שאינם מרגישים תחושות שכאלו. כל אישיות וכל היסטוריה אישית והטריגרים שמעוררים אותה.

 

התיאור הבא הוא ערבוב של מטופלים רבים וכך זה מתחיל...

 

"כמו כל בוקר במשרד, ככה עם הקפה, כל אחד שואל מה נשמע ומדברים כמה דקות. ואז ההיא מהנהלת חשבונות, שתמיד יש לה סיפורים ארוכים, מתארת כמה היא סובלת ואיך היא לא ישנה בלילה בגלל שיש לה ציפורן חודרנית. והיא התחילה לתאר שהיא מרגישה שזה פוגע לה בהליכה והכאבים הם בלתי נסבלים ומידי פעם בלילה השמיכה או הסדין פוגעים לה בציפורן ואז היא מתעוררת מהכאב ומתפתלת, קשה לה להירדם אח"כ ובגלל זה היא גמורה מעייפות. סוף העולם נפל עליה והיא עוד אומרת שאי אפשר לתפוס כמה זה נורא.

אני אומר לך ערן, הקשבתי לה וחשבתי שאני מתפוצץ! אני מוכן עכשיו לחתום ולהיות עם הציפורן החודרנית ה – XXX הזו כל החיים ורק שייקחו ממני את מה שיש לי. אני גמור מכאבים, העייפות שלי פי לא יודע כמה משלה, אני צריך לעבור טיפולים מסובכים שמי יודע מה יהיו תופעות הלוואי שלהם ואיך ישפיעו עליי, המצב עוד יכול להידרדר וכנראה שכל החיים אצטרך לסבול בצורה זו או אחרת. אני מגיע כל יום למשרד, לא פוצה מילה על הסבל שלי. והיא מציפורן חודרנית הגיעה לסוף העולם. לא יכולתי לסבול את זה. אנשים חוצפנים, חיים בסרט, לא יודעים להעריך את מה שיש להם. כולם במשרד הביעו אמפטיה ואיחלו לה החלמה, אני פשוט עפתי משם ואני לא חושב שאני יכול לראות אותה יותר. אם היה אפשר הייתי מלווה לה את הבעיות שלי לשבוע שתעריך את החיים הנפלאים שלה. הייתי רוקד ברחובות עכשיו אם היו לי את הבעיות שלה, תאמין לי".