למי שלא מכיר, האפליקציה מספקת התראות לגבי אזעקות צבע אדום בכל רחבי הארץ. משום מה ברירת המחדל באפליקציה זו היא, לקבל באופן מיידי את כל ההתראות מכל רחבי הארץ. גיליתי נושא זה במהלך טיפול בו שוחחנו על המצב הביטחוני והשפעותיו הרגשיות ובמהלכו נאמר לי כי "אני מתעוררת וקופצת מכל אזעקה". תחילה לא הבנתי וחיזקתי את הדריכות, שבאותה רגע נראתה לי מתאימה. לאחר מכן שאלתי מדוע הדריכות נמשכת לאורך כל היום, כי הרי אנו גרים בסמיכות באזור המרכז וההתראות נשמעות לעיתים רחוקות. ישר העמידה אותי על טעותי ואמרה: "כל היום יש אזעקות ואני שומעת אותן גם אם לא באזורנו". כך התוודעתי לאפליקציה, שכאמור דומה מאוד לחיבור לערוצי החדשות, אינטרנט, רדיו (ועכשיו גם גיליתי משהו נוסף – וואטסאפ של משפחות גדולות הפרוסות ברחבי הארץ, המשמשות כאתר חדשותי בשידור חי לכל דבר).

 

חשוב להכיר כי גופנו מוכן ובנוי להתמודד עם אירועים אקוטיים מידיים. מערכת האזעקה וההגנה של הגוף, שנכתב עליה רבות בתקופה זו, מופעלת בתגובה ל"צבע אדום" ותפקידה להגן עלינו. אנחנו ממוקדים באיום כדי להיזהר ממנו, הגוף מוצף באדרנלין כדי שנגיב במהירות ונגיע למחסה, ושינויים אלו משפיעים על כל המערכות בגוף. הבעייתיות היא כאשר הדחק הוא מתמשך. חשוב כי כאשר אין מצב חרום, הגוף, הראש והנפש (שהרי כולם קשורים אחד לשני) יעסקו ברגיעה. בעת רגיעה כמו שינה, הגוף משקם עצמו: הנשימה מוסדרת, חוזר התיאבון, תהליכי פירוק ובניה בגוף מתחדשים, מערכת החיסון מתאזנת, יותר דם וחמצן זורמים למוח, הקוגניציה מתאוששת/ מתרעננת, ניתן להיות ממוקדים בדברים אחרים מלבד האיום (כמו עבודה וילדים).

 

כאשר מדברים על חוסן, הכוונה ליכולת להירגע כאשר אין מצב חירום. על אדם אחראי שדואג לעצמו ומשפחתו לחפש אסטרטגיות להירגע. הצורך בשליטה וידע 24 שעות ביממה אינו משרת את החוסן.

 

 

ואני רוצה להתנגד למשפטים העולים בעת האחרונה:

 

* אם ישנו שידור על המצב בטלוויזיה סימן שיש משהו חשוב וכדאי לצפות

* אם לא אהיה מחובר לעדכונים אהיה יותר לחוץ

* אין זה מוסרי לראות סרט מצחיק שבמקום אחר מפגיזים

* בושה "לברוח" למקום רגוע כדי להתאוורר

* ליתר ביטחון צריך להגיב לאזעקה גם בישובים סמוכים

* אני אחראי על כל הקומה

* אם מישהו לא הגיב/ענה לי סימן שמשהו רע קרה

* כשיש רצף של אזעקות סימן שיהיו תכף עוד – כשאין רצף של אזעקות סימן שתכף יהיו

 

תגובות?