הליכה היא פעילות גופנית עם יתרונות רבים - ניתן לעשות אותה בכל מקום ובכל זמן, ללא צורך באביזרים מיוחדים. בדומה לטיפול במחלות דוגמת סוכרת, השמנה או לחץ דם גבוה, הליכה היא מרכיב חשוב בפעילות הגופנית המומלצת במחלת פרקינסון, ואין ביקור שגרתי אצל הרופא שלא יישאל החולה אם מקפיד על הליכה באופן קבוע. ההליכה היא בהחלט תופעה מדבקת חיובית כיום, וריבוי ההולכים בשבילי ההליכה הנעימים בערים, בכפרים, בטבע ובשפת הים תורם גם לפופולאריות הגורפת של ההליכה בקרב חולי פרקינסון.   חולי פרקינסון רבים שואלים אותי "אמרו לי שכדאי לי ללכת, אז כמה פעמים בשבוע ללכת, כמה זמן ללכת ובאיזה קצב הליכה מומלץ לי ללכת כדי לראות תוצאות?". שאלות אלו חשובות, מעניינות, ופתוחות לדיון נרחב. ממשלת ארה"ב ממליצה למבוגרים לבצע 150 דקות בשבוע של פעילות גופנית מתונה – כלומר, חצי שעה ביום, חמישה ימים בשבוע, אולם מעטים האמריקאים שאכן עומדים במשימה זאת. בחודש יולי 2014 פורסם במגזין Neurology מחקר חדש שבוצע על ידי קבוצת חוקרים מאוניברסיטת איווה בארה"ב, אשר נועד לבחון את השפעות תוכנית של הליכה אירובית מתונה בקהילה על התפקוד המוטורי, הקוגניטיבי ואיכות החיים של חולי פרקינסון.   במהלך המחקר חולי פרקינסון אשר יכלו ללכת באופן עצמאי נדרשו לבצע תוכנית אימון של הליכה אירובית בקהילה 3 פעמים בשבוע, 45 דקות לאימון למשך 6 חודשים. המשתתפים עברו סדרה של מבחנים אשר בחנו כי הלכו במהלך האימונים בקצב בינוני, מהיר מספיק בכדי להעלות את הדופק שלהם קצת, אבל לא יותר מדי. המשתתפים הלכו למשך 45 דקות במהירות ממוצעת של 4.6 קמ"ש והעלו את הדופק שלהם ל-47% מהדופק מהמקסימאלי שלהם. החוקרים ציינו שמתוך 60 מתנדבים למחקר, 48 משתתפים השלימו את תהליך ההתערבות של 6 חודשים. התוצאות הראו שיפור במדדי הכושר האירובי, בתפקוד המוטורי, בעייפות, במצב הרוח, בהיבטים קוגניטיביים של תפקודים ניהוליים ובאיכות החיים אצל המשתתפים. מסקנת החוקרים היתה שהליכה אירובית בקהילה היא דרך בטוחה, נגישה ובעלת היענות טובה אשר תורמת לשיפור הכושר האירובי, התפקוד המוטורי, עייפות, מצב הרוח, תפקודים ניהוליים ואיכות החיים בקרב חולי פרקינסון ברמה קלה עד בינונית.   מחקר זה מראה כי גם באמצעות תרגול ספורטיבי של הליכה מתונה חולי פרקינסון יכולים להגיע לתוצאות יפות, ואני ממליץ לכל חולה פרקינסון אשר מתחיל בתרגול הליכה להתחיל את האימונים בצורה הדרגתית ומבוקרת כדי להימנע מפציעות, כפי שרצוי להתחיל כל אימון חדש.   אציין כמה הנחיות כלליות לחולים בדרגה קלה עד בינונית המתהלכים באופן עצמאי:   - רצוי להתחיל באימון הליכה בתדירות של 3 פעמים בשבוע ובהדרגה להגיע ל-5 פעמים בשבוע. - מומלץ כי האימון יהיה רציף, נסו לא לעצור באמצע כדי לשמור על דופק גבוה. אם אתם חייבים לעצור באימונים הראשונים נסו לשמור על רצף הליכה של לפחות 15-10 דקות עד להפסקה, ועם הזמן עלו בהדרגה את משך ההליכה, הוסיפו כ-5 דקות בכל אימון. נסו להגיע לאימון הליכה רצופה של 45 דקות-שעה. - קצב ההליכה אישי ותלוי בחולה. לכו במהירות גבוהה יותר מזו שאתם רגילים אליה, אבל עדיין בקצב נוח יחסית, והעלו בהדרגה את המהירות. הדופק הוא מדד לרמת המאמץ של האימון, ורמת המאמץ מורגשת אחרת אצל כל חולה. כדאי להתחיל בהליכות הראשונות ב-40%-50% מהדופק המקסימאלי ועם הזמן להעלות את דופק האימון בהדרגה תוך התייעצות עם הפיזיותרפיסט. במידה ותתמידו תוכלו גם לרוץ!   והמלצה אחרונה, מצאו לכם שותפים להליכה. אני פוגש מדי יום חולי פרקינסון רבים שמצליחים להתמיד בתרגול הליכה ונהנים מההליכה מאוד כאשר הם מתאמנים יחד עם שותפים קבועים, כגון חברים ובני משפחה. אימון משותף תורם ליצירת מעגל חברתי קבוע של "הולכים", מעגל נהדר סתם להחלפת חוויות היום, לתמיכה הדדית ולהעלאת המוטיבציה לביצוע פעילות גופנית.   למאמר בבלוג שלי:http://www.yuvallevitan.com/#!---/c23g4/2130A494-28C0-4775-AFD7-D14C5E5E0A39