כדי להרזות יש לשמור על איזון נכון בין הכנסת הקלוריות להוצאתן. לכן בכל ההמלצות הרשמיות כדאי לעסוק בפעילות גופנית (כדי לשרוף קלוריות) ולהימנע ממזון עודף (כדי לחסוך בקלוריות נכנסות). הבעיה היא שהיום האוכל כל כך זמין וישנם פיתויים בכל מקום כל הזמן. בכל פגישה, אירוע, שפע בסופר וכל חנויות המעדנים הקרובות לבית וגם אם אין לך כוח לזוז מהספה וכבר אמצע הלילה, טירוף האוכל במרחק שיחת טלפון או לחיצה על אפליקציית משלוחים.

 

מה אמור למנוע מאיתנו לבלוס את כל הפחמימות, מלוחים, מתוקים ושומנים – האגו.

 

קצת רקע ופסיכולוגיה על קצה המזלג: המושג אגו מתבסס על המבנה הנפשי שהציג פרויד ותפקידו לפשר/לגשר בין האיד לסופר-אגו. האיד הוא אותו חלק בנו שמייצג את היצרים, הדחפים, נהנתנות וסיפוקים מיידים, או בהקשר של הדיאטה – החלק שמזמין ב- 2 בלילה פיצה עם כל התוספות. לעומתו, בקצה השני של הסקאלה נמצא הסופר-אגו, החלק בנו שמושפע מחוקים, מוסר, ציפיות החברה, מה שנכון, ראוי, ומקובל – החלק שצועק שזו תהיה טעות איומה להזמין את הפיצה, זה לא בריא ותרגיש רע בבוקר מלמעלה מ- 20 סיבות מצוינות.

 

 ונחזור לדיאטה...

 

הפסיכולוגיה חלוקה, על תפקיד האגו והאסטרטגיה הנכונה להתמודדות עם דיאטה, לאורך זמן. גישה אחת, מתבססת על "מודל דלדול האגו" של פרופ' רוי באומיי סטר (כפי שמוצגת בספר "האמת על באמת" של פרופ' דן אריאלי). לפיה כל פעם שהאגו מתנגד לאיד ופונה לקולו של הסופר-אגו, האגו נחלש ומתעייף. המודל רואה כל התנגדות לפיתויים כמאמץ שדורש אנרגיה ולכן מהתנגדות להתנגדות כוחו של האגו נחלש, מאגר אנרגיית ההתנגדות לפיתויים הולך ואוזל. תיאוריה זו מחזקת הרבה דיווחים על כישלונות הדיאטה דווקא אחרי "התנהגות יפה" לאורך כל היום, נשברים בערב ונכנעים.

 

גישה שנייה טוענת כי כוחו ויכולותיו של האגו להתנגד לפיתויים פועלים כמו שריר. עם כל הפעלה של השריר, הוא הופך לחזק יותר ויהיה קל בהרבה לשאת את אותו המשקל. מעבר לכך,  לאחר אימונים וחזרות רבות יוכל לשאת משקלים כבדים יותר ויותר. כל פעם שקיימת התנגדות לפיתוי, הופך האגו לחזק ועמיד יותר בפני הפיתוי שבא אחריו. לרוב כדי לחזק עמדה זו צריכה לבוא הכרה בניצחון העצמי שבעמידה בפני הפיתוי וחיזוק פסיכולוגי לאגו שיגביר את כוחו בפני הפיתוי הבא – "כל הכבוד לעצמי על יכולת ההתנגדות".

 

אז נשאלת השאלה – כאשר מסרבים לקינוח, האגו, ועימו היכולת להתנגד לפיתויים עתידיים, נחלש או מתחזק?

 

למרות שאנו חיים בתקופה בה הדרישה היא לתשובות מהירות וחד משמעיות, לצערי הפתרון תלוי בתהליך ייחודי שקשה להכליל ממנו לגבי כל אדם ואדם. ישנה חשיבות גדולה לאדם שמתמודד עם הדיאטה, אישיותו וניסיונו עם דיאטות קודמות שמהן ניתן להסיק על תפקוד האגו הייחודי לו. גם אם, מגיעים למסקנה שצריך לחזק את כוחות האגו, יש לבחון מה הוא התהליך הנכון ובעיקר הקצב הנכון כדי להשיג את המטרה.

 

חשוב לציין בהקשר זה, כי פעם היה נהוג להשתמש במושג "לחזק" את כוחות האגו והיום מקובל להשתמש בביטוי "להגמיש" את כוחות האגו. סמנטיקה זו חשובה, כי המושג חיזוק נטה להתנהגויות קיצוניות – שיכולות להזכיר הפרעות אכילה ואז פגיעה בתחומים נוספים. הגמישות כוללת בנוסף לכושר העמידה (או בהקשר זה היכולת לדחות סיפוקים), את שיקול הדעת לגבי מה נכון ומתי. שיקולים שיאפשרו התמדה לאורך זמן לצד שמירה על אספקטים חשובים אחרים כגון: בריאות, אושר, הנאה, יחסים חברתיים, דימו עצמי וכדומה.