ישנה בשנים האחרונות התקדמות אדירה בתחום הטיפול התרופתי, אך עדיין טרשת נפוצה היא מחלה פרוגרסיבית וכדי להאט את התקדמותה ולשמור על כמה שיותר תפקודים יש לשלב פעילות שיקומית באופן תדיר. הטיפול היעיל ביותר שאינו תרופתי לסימפטומים של טרשת נפוצה  הוא פעילות גופנית. פעילות גופנית, היא בטוחה, ללא תופעות לוואי מסוכנות, אינה מגבירה את כמות ההתקפים ויש לה השפעה חיובית על מגוון רחב של סימפטומים כמו חולשת שרירים, עייפות ומצב רוח.

 

באחד הז’ורנאלים המדעיים לטרשת נפוצה דנו בשאלה האם אימוני התנגדות הם ההמלצה הטובה ביותר לפעילות גופנית?

 

אימוני התנגדות כוללים תרגילים בהם שריר או קבוצת שרירים פועלים כנגד כוח חיצוני, כגון: הרמת משקולות, התנגדויות למשקל הגוף ואביזרים שונים (קפיצים, גומיות ועד פסלי הברזל בחדר הכושר).

 

התומכים באימוני ההתנגדות מראים מחקרים שמראים כיצד חיזוק השרירים תורמים לתפקודים כמו הליכה ויציבות ואף למשתנים אחרים כמו עייפות ואיכות חיים. המתנגדים טוענים ש"כדי לשפר את חבטת הטניס לא כדאי להתאמן בהנפת מחבט גולף". הטענה היא שהסימפטומים המרכזיים שזקוקים לטיפול באמצעות אימון גופני כמו שיפור ההליכה והיציבות לא ישתפרו בתנוחות סטטיות כמו שכיבה וישיבה. בסופו של דבר הגיעו המדענים הדגולים לפשרה לפיה כדאי שאימוני ההתנגדות יהיו חלק מארגז הכלים הטיפולי ויותאמו לכל מטופל על פי צרכיו, הסימפטומים שלו והמטרות הטיפוליות.

 

הדיון היה מעמיק וכלל פנים רבות, אך מתוך היכרותי מטופלים רבים, מחשבתי נדדה לפתרונות אחרים לגמרי...

 

בסופו של דבר, טוב שהתקדמנו וכיום ברור שפעילות גופנית/שיקומית היא חלק חשוב ומומלץ לעיכוב התקדמות המחלה. בטרשת נפוצה קשה לקבוע תוכנית אימון מוגדרת מוגבלת בזמן שתיבחן באופן מחקרי, מכיוון שזו אחת המחלות ההטרוגניות ביותר. אין אחד עם טרשת נפוצה שמחלתו דומה לאחר. לכל אדם על מאפייניו השונים יש להתאים תוכנית אימון המתאימה לו. החל בהתחשבות ברמת הכושר, במטרות הטיפוליות, בסימפטומים מהם סובל ועד האישיות, זמן פנוי, מוטיבציה, נגישות ותנאים לאימון.

 

 מניסיוני, הדברים החשובים ביותר היא ההבנה המתמשכת של האדם עם טרשת נפוצה כי פעילות גופנית חיונית לו ומציאת פעילות שבה יוכל להתמיד לאורך זמן. אני מדגיש את המלה מתמשכת, כי הבלחה של רעיון הספורטיביות עולה לכולם, שמירתו במודעות לאורך כל החיים והובלת המחשבה למעשה – כאן אנחנו מסתבכים...

 

רוב האנשים שהתמידו בפעילות גופנית לאורך זמן ממושך אמרו לי שהם אוהבים זאת, למעט שניים שאמרו לי (כל אחד בדרכו): "אני סובל כל רגע, אבל יודע שחייב" ובכל זאת התמידו לאורך שנים שעקבתי אחריהם.

 

לכן המלצתי, לפני שבוחנים באופן מדעי מהי הפעילות המומלצת ביותר - להרגיש הנאה. מה בא לך לעשות? מה יעורר אותך? מה משמח אותך? המוטיבציה הגבוהה ביותר שמובילה להתמדה היא פנימית. המשפטים "כי חייבים", "בשביל הרופא", "כדי שבמשפחה לא יתלוננו" – לא מחזיקים היענות לאורך זמן (למרות שקיימים מקרים חריגים בהם נתקלתי). התחושה שכל יציאה לאימון היא השקעה נכונה בעצמי תוביל להתמדה והנאה רק תחזק אותה.

 

לא חשוב היכן וכיצד מעלים את הדופק ומזיעים.

 

ודברים אחרונים, גם עם אמצעי עזר (כמו מקל, הליכון או כסא גלגלים) ניתן לבצע פעילות גופנית. ואין צורך בהוצאות כלכליות כדי לשמור על כושר.