תודה למומחית הצמחים - ד"ר מינה פארן, שכינסה עבור קהילת הסוכרת בכמוני את המידע.   מאז גילוי האינסולין עברו למעלה מ-100 שנה. היתה הרגשה שהאדם ניצח את המחלה שהיתה באותה תקופה סופנית. אבל מספר החולים  לא רק שלא ירד, אלא הלך ועלה בכל רחבי תבל, והסכרת נחשבת היום למגיפה של המאה ה-21. כשהתברר שרמת האינסולין תקינה ואפילו גבוהה אצל חלק מהסכרתיים, היה ברור שצריך לחפש צמחים הפועלים במנגנון שונה. התופעה קיבלה הגדרה של מחלה מטבולית , שמופיעה בעיקר בחברה המערבית בגיל 45-50 שנה, ומתבטאת בירידה ברגישות של קרומי התאים לאינסולין. הסימפטומים שעלולים להופיע הם עליה ברמת גלוקוז בדם, עליה בלחץ הדם, השמנה באזור הבטן ותופעות אישיות נוספות. צמחי מרפא המגבירים רגישות של הממברנות לאינסולין יהיו יעילים, אבל השפעתם תהיה נמוכה  ללא תזונה מתאימה ופעילות גופנית. יש הכרח בשיתוף פעולה של המטופל כדי להצליח. חלק מהצמחים נחקרו רק בשנים האחרונות, ואחרים היו ידועים כבר שנים רבות כמסייעים להורדת רמת גלוקוז בדם.   Panax quinquefolium הג'ינסנג האמריקאי מכיל קבוצה של ספונינים המכונים ג'ינסנוזידים, הם אחראים לפעילות של הצמח כמוריד רמת סוכר, ומעלה רגישות לאינסולין (1). מחקרים קליניים הראו ירידה ברמת גלוקוז בצום, ירידה ברמת הסוכר בבדיקת ההמוגלובין המסוכרר HbA1c וירידה ברמת הגלוקוז בדם אחרי הארוחה (2). מחקרים in vitro הראו עליה בייצור אינסולין, וירידה באפופטוזיס של תאי בטא בלבלב (3), וכן עליה ברגישות קרומי התאים לאינסולין. הג'ינסנואידים פועלים כמקשרים ל-PPAR- - Peroxisome proliferator-activated receptors שפועלים  כמווסתים ביטוי של גנים הקשורים למטבוליזם של גלוקוז ושומנים. המקשרים של PPAR פועלים כמגבירי רגישות יעילים של אינסולין (4). הג'ינסנג האמריקאי בטוח לשימוש. כמה מהמרכיבים שלו דומים לאלה של הג'ינסנג האסיאתי שמצוי בשימוש ברפואה הסינית, והוא צמח נערץ כבר אלפי שנים (1). הוא נחשב לצמח אדפטוגן עדין יותר מהג'ינסנג האסיאתי.   Cinnamomum cassia הקנמון הוא צמח תבלין חשוב שמוצאו בארצות טרופיות. מינים אחדים של קנמון שימשו כתבלין למזון, להכנת קטורת ולהכנת שמנים אנטיספטיים (1). לפני ש-10 שנים הראו שהקנמון מוריד רמת סוכר (5). מאז חזרו חוקרים נוספים על הניסויים, והראו שקנמון בריכוז של 1-6 ג' ליום מוריד רמת גלוקוז בדם (1). מיצויים של קנמון הגבירו ספיגה של גלוקוז, הפעילו קולטן של אינסולין ועכבו דהפוספורילציה של רצפטור של אינסולין, ובכך הגבירו רגישות של התאים לאינסולין (5). הקנמון הוא צמח מחמם, אבל בטוח לשימוש. הטווח של 1-6 ג' מאפשר למשתמשים לבחור את המינון המתאים לכל משתמש, מבלי להיות מחמם חזק מדי.   Plantago ovata, לחך סגלגל הלחך הסגלגל מצוי בתערובות רבות של צמחים נוגדי עצירות. הוא מכיל מרכיבים ריריים התופחים במים, ממלאים את המעי הגס וגורמים לו להתרוקן (1). מחקרים שנערכו בחיות מעבדה ומחקרים קליניים הראו  שהוא מקטין את העליה ברמת גלוקוז בדם אחרי הארוחה (6). הראו פעילות של הצמח התלויה בריכוז. פעילות מקסימלית התקבלה כשלקחו את הלחך לפני הארוחה (7). הריכוז שניתן היה 10-15 ג' פעמיים ליום, לפני ארוחת בוקר וערב (7). היתה ירידה משמעותית בריכוז הגלוקוז בדם ובריכוז ההמוגלובין המסוכרר (1). הלחך הסגלגל שתופח במעי, מעכב ומאיט את ספיגת הסוכר מהמעי אל הדם, ומגביר תנועתיות במעי הגס. הירידה בריכוז הגלוקוז קשורה לשתי הפעילויות, ירידה בספיגה ועליה בהתרוקנות של המעי (1). חשוב לקחת את הלחך עם כמות גדולה של מים. תרופות, מינרלים וויטמינים, שמעוניינים שיספגו היטב, לוקחים לפחות  שעה אחרי השימוש בלחך.    Gymnema sylvetre (ראו פירוט על ג'ימנמה בקישור) צמח שמוצאו בהודו והתקבל כנוגד סכרת במערב לאחר מחקר (2). הוא מגביר  יצור של אינסולין אנדוגני, מוריד רמת סוכר. הוא נחשב לבטוח לשימוש (1).   Momorica charantia הצמח, הנקרא בשם עממי, מלון מר, הוא בעל תפוצה רחבה בארצות טרופיות במזרח אסיה ובדרום אמריקה. הצמח שייך למשפחת הדלועיים, והפרי הוא מאכל מקובל בארצות רבות. בודדו ממנו כמה מרכיבים הקשורים לפעילות שלו כמוריד רמת סוכר. הוא מכיל גליקוזידים סטרואידיים momordin  ו- charantin (7). התקבלה ירידה ברמת גלוקוז עם מיצויים שניתנו במתן פומי ובהזרקה (7). בנוסף הצמח מכיל אינסולין הדומה לאינסולין של פרה(1). הצמח מוריד רמת גלוקוז וטריגליצרידים בדם. הוא מגביר שחרור אינסולין מהלבלב מפחית גלוקוניאוגנזה בכבד מגביר שימוש בגלוקוז מגביר רמה של חלבון בסרום (9). מחקר שנערך עם עכברים הראה שמיצוי מהגבעול של הצמח מגביר  adenosine monophosphare-activated protein kinase ובכך מחזיר את הרגישות לאינסולין (10).   Ocimum sanctum ריחן  קדוש  הריחן שייך למשפחת השפתניים. הוא גדל בהודו ונחשב לצמח רפואי חשוב. משתמשים בו בין השאר לטיפול בסכרת. עלים של הצמח שניתנו לחולדות גרמו לירידה של רמת גלוקוז בדם (1). הצמח גורם לעליה בייצור גליקוגן בכבד ירידה בהפיכת גליקוגן לגלוקוז ירידה בגלוקוניאוגנזה עליה בשחרור אינסולין מהלבלב (1). הצמח נחשב לבטוח לשימוש ומרבים להשתמש בו ברפואת האיורודה.   כרום  Chromium picolilate הכרום הוא אחד מהמינרלים החיוניים לגוף, והדרושים בריכוזים נמוכים מאד (11). מחקרים מראים שרמת הכרום משפיעה על וויסות ורגישות לאינסולין (11). הכרום מסייע לקשירה של אינסולין וחדירה של גלוקוז לתןך התאים. כרום כתוסף גרם לירידה ברמת גלוקוז בצום, לשיפור רגישות לאינסולין,להורדת רמת האינסולין, וכן לירידה בריכוז כולסטרול ושומנים בדם ולעליה ב-HDL אצל אנשים מבוגרים סכרתיים ונורמלים (11). המחקרים נעשו רובם עם chromium picolinate. נערך מחקר על 180 מטופלים סכרתיים. הם חולקו לשלוש קבוצות. קבוצה אחת  קיבלה פעמיים ביום  100 מיקרוגרם של כרום פיקולינט, קבוצה שניה קיבלה 500 מיקרוגרם והקבוצה השלישית  קיבלה פלצבו. המחקר נמשך ששה חודשים. החוקרים דיווחו על השפעה משמעותית בעיקר של 500 מיקרוגרם כרום.  היתה ירידה בהמוגלובין המסוכרר, ברמת גלוקוז בצום, בריכוז הסוכר שעתיים אחרי הארוחה, בריכוז האינסולין שעתיים אחרי הארוחה (11). מחקר נוסף שבדק השפעה של 200 מיקרוגרם ליום של כרום פיקולינט על סכרתיים, במשך ששה חודשים, הראה ירידה ברמת טריגליצרידים, אבל השפעה בלתי משמעותית על ריכוז הסוכר בדם (11). אין המלצה מדויקת ל- RDA  RDA-recommended daily allowance) )    אבל ניתן להסיק מהמחקרים שהריכוז צריך לעלות על 200 מיקרוגרם ליום (11). מזון עשיר בכרום הוא שמרי בירה וקמח שעורה.                                                                                                                                             כדי להצליח למנוע עמידות לאינסולין ולהחזיר את הרגישות צריך בנוסף לצמחים  להמנע משתיה ואכילה של מזון מתוק  במטרה להשתיק את הרעב. להקדיש זמן לארוחות מסודרות ולא רק לחטוף משהו מתוק עתיר קלוריות בעמידה או בריצה. להקדיש מחשבה לתכנון הארוחות, ולתקן את מה שעשינו כשגרמנו לגוף שלנו לדחות את האינסולין, ולפגוע בוויסות חדירת הגלוקוז לתאים. חשוב להפחית במשקאות קלים ממותקים, כולל משקאות דיאט שכוללים ממתיקים סינטטיים, או סירופ המכיל פרוקטוז.   מקורות   Karel R. Ten Herbs for Glycemic Control in Type 2 Diabetes. Journal of American Herbalists Guild, 2010, 8:53-63 Yeh GY. Eisenberg DM. Kapchuk TJ. Phillips RS. Systematic Review of Herbs and Dietary Supplements for Glycemic Control in Diabetes Care 2003, 26:1277-1294. Luo JZ. & Luo L. American Ginseng stimulates insulin production and prevents apoptosis through regulation of uncoupling protein-2 in cultured beta cells. Evidence-based  Complementary and Alternative Medicine, 2006, 3:365-372. Kyu LH. Jung MH. Soh JH. et al. Ginsenoside 20(S)-protopanaxatriol (PPT) Activates Peroxisome Proliferator. Activated Receptor gamma(PPARGAMMA) IN 3t3-L1. Adipcytes Biological Pharmaceutical Bulletin, 2006, 29:110-113. Khan A. Safdar M. Khan MM. et al. Cinnamon improves Glucose and Lipids of People With Tupe 2 Diabetes Care, 2003, 26: 3215-3218. Hannan JM. Ali L. Khaleque J. et al. Aqueous extracts of husks of Plantago ovata reduce hyperglycemia in type 1 andtype 2 diabetes by inhibition of intestinal glucose absorption. British Journal of Nutrition , 2006, 96: 131-137. Rodriguez-Moran M. Guerrero-Romero F. Lazcano-Burciaga G. Lipid –and glucose-lowering efficacy of Plantago psillium in type 2 diabetes. Journal of Diabetes  and its complications1998, 12; 273-278. Singh N. & Gupta M. Regeneration of beta-cells in islets of Langerhans of pancreas of alloxan diabetic rats by acetone extract of Momordica charantia fruits (Absract) Indian Journal of Expermental Biology , 2007, 45: 1055-1-62. Fernandes NP. Lagishetty CV. Panda VS, et al. An experimental evaluation of the antidiabetic and antilipidemic properties of a standardized Momordica charantia fruit extract. BMC Complementary and Alternatve Medicine 2007, 7: 29. Cheng HL. Huang HK. Chang CL. et al. A cell-based screening identities compounds from the stem of Momordica charantia that overcome insulin resistance and activates AMP-activated protein kinase. Journal of Agriculture and Food Chemistry, 2998, pre-reprint version published online July 26, 2008. Dey L. Attele AS. Yuan CS. Alternative Therapies for Type 2 Diabetes. Alternative Medicine Review, 2002, Vol. 7: 45-57.