עדיין סובלת מכאבים שם למטה, במפשעות ולעיתים גם בכל איזור האגן, מה שגורם לי לחשוב שאולי בעצם זאת בכל זאת לא בעיה אורתופדית אלא בכל זאת משהו שקשור ישירות לניתוח שעברתי, למרות שעברה כמעט חצי שנה מאז. למעשה אני מאוד מקווה שלא מדובר בהידבקויות באגן. כאבים באיזור האגן בהחלט יכולים להצביע על כך. והרי התלבטתי רבות איך לטפל בבעית המיומות שהייתה לי ואחרי התלבטויות רבות החלטתי לעשות את הניתוח לכריתת רחם ולא לכריתת המיומות בלבד דווקא בגלל שחששתי מהידבקויות. יהיה ממש מבאס אם אגלה שבדיוק מה שחששתי ממנו אכן קרה. אבל כאמור עדיין אין אבחון לגבי זה וכל עוד אין אבחון אולי לא כדאי להיכנס לסרטים. 

 

בכל אופן: כתבתי בפוסט האחרון על כך שאני בעיקר מתוסכלת מזה שאני לא עושה ספורט. וניסיתי לחשוב איך בכל זאת להביא את עצמי לעשות ספורט אפילו רק קצת, במסגרת המגבלות. 

רק שבינתיים, עם כל כמה שמצער אותי לכתוב את זה, נראה שהמצב הולך ומחמיר. אם עד לפני שבועיים-שלושה עוד יכולתי לעשות הליכה איטית של שעה מבלי שזה ישפיע על הכאבים, אתמול עשיתי גם כן הליכה כזאת, ממש איטית, שעה והיום כבר התלבטתי אם ללכת לעבודה מרוב שהיו לי כאבים.. (בסוף הלכתי כי בחודש האחרון כבר הפסדתי מספיק ימי עבודה ולא רציתי להפסיד עוד..) 

 

אז כנראה שנשאר לי כרגע להשלים עם זה שלפחות נכון לעכשיו מבחינת פעילות גופנית אני מנוטרלת לחלוטין. מבאס לגמרי בייחוד לאור העלייה במשקל. מה שנשאר לי מהבחינה הזאת הוא לראות איך אני בכל זאת מפחיתה את כמות הסוכרים בתזונה ואוכלת יותר בריא. מהפן הזה הייתה לי איזושהי פשלה, כאשר עשיתי הזמנה מהסופר, רציתי להזמין את החלב סויה ללא תוספת סוכר ומלח ובטעות הזמנתי דווקא את הממותק שיש בו גם עוד כל מיני "תוספים" שלא הייתי רוצה. אז זה בעצם לא יהיה שונה ממה שצרכתי עד עכשיו אבל פשוט רציתי לעשות שינוי אפילו קטן ואיכשהו זה התפקשש. ואם כבר הזמנתי אני לא אזרוק אותו לפח או אזמין אחד חדש. אז אצטרך לקזז בדברים אחרים, פחות לאכול ממתקים במהלך היום, אולי להפחית גם את הכמות היומית של אותו חלב סויה שאני צורכת. מנסה לחשוב מאיפה עוד לקצץ קלוריות ומאכלים לא רצויים. 

 

ואולי בעצם בכל זאת יש משהו שאני כן יכולה לעשות מבחינת פעילות גופנית. למשל כשאני הולכת לעבודה וחוזרת ממנה יש הליכה של בערך 20 דקות לכל כיוון ברגל (מהתחנת אוטובוס לעבודה ומהעבודה לתחנת אוטובוס) וההליכה הזאת לא משפיעה בדר"כ על הכאבים. אז 20 דקות אני יכולה ללכת. מה שמביא אותי לחשוב שכדאי למצוא זמנים במהלך היום שבהם אלך 20 דקות כל פעם ובמצטבר זה יהיה שעה. במקום ללכת שעה ברציפות, שתגרום לי לכאבים איומים. 

וכנ"ל לגבי השחייה. עדיין לא קיבלתי אומץ לנסות לחזור לשחות. אבל אולי אנצל את הסופשבוע הקרוב כדי לנסות, לשלם כניסה חד פעמית לבריכה רק כדי לראות איך אני מסתדרת עם השחייה, גם כן שחייה איטית וקצרה, זה בטוח יותר טוב מכלום. 

 

ובשבוע הבא אני אמורה להתחיל את טיפול הפיזיותרפיה. אני יכולה רק לקוות שזה יעזור. האמת היא שהיום כבר התחילו להיות לי ספקות, כי כאמור אני אפילו לא יודעת אם מדובר בבעיה אורתופדית. חשבתי לפנות לאורתופד אחר לחוו"ד שנייה. אבל כידוע בקופת חולים, ברגע שפניתי לרופא בתחום מסוים, אני תקועה איתו לאורך כל הרבעון ולא יכולה להחליף. הדרך היחידה לנסות לעקוף את זה היא לפנות לאורתופד אחר ביום שהאורתופד שהייתי אצלו לא נמצא. ניסיתי אתמול לעשות את זה (יום רביעי זה היום היחיד בשבוע שהאורתופד "שלי" לא עובד) אבל לא הצלחתי לקבוע תור מהיום להיום. בסופו של דבר קבעתי תור ליום רביעי הבא לאורתופד האחר מתוך תקווה שבאותו זמן המזכירה שם תוכל לרשום את הביקור כ"ביקור דחוף" וכך אני אוכל איכשהו להשתחל לאורתופד האחר למרות שאני משוייכת לאורתופד הקודם. רק כדי לקבל חוו"ד שנייה ולדעת האם אכן מדובר בבעיה אורתופדית. 

 

האמת היא שגם הציעו לי לפנות לאבחון המהיר של אסותא. הבנתי שמדובר בתהליך שבו במהלך שלושה ימים עוברים בדיקות מקיפות כדי לאבחן במהירות את הבעיה. סיפור מאוד לא זול ויכול לעלות אלפי שקלים אבל כרגע אני במצב כזה שאני מוכנה אפילו לשלם אלפי שקלים כדי לדעת סוף סוף מה הבעיה ולטפל בה. העניין הוא שגם כשאני פונה לשם מתברר שאני צריכה לדעת לאיזה תחום זה שייך. כרגע קבעו לי תור לאורתופד משלהם אבל מאיפה אני יודעת שזאת בעיה אורתופדית? יכול להיות שכן ויכול להיות שלא. למעשה אם הייתי יודעת מראש שזאת בעיה אורתופדית, כבר היה עדיף לי לפנות לאורתופד פרטי שעובד בהסדר עם מכבי ולקבל החזר דרך הביטוח המשלים. בכל אופן קבעו לי את התור ל-11 במאי, יש לי עוד קצת זמן לחשוב על זה ואולי אמצא אלטרנטיבה אחרת באמת וכנראה אבטל שם את התור. 

 

בינתיים אני צריכה גם לחשוב איך אני בכל זאת מצמצמת את האכילה של שטויות כי כאמור פעילות גופנית כבר לא יכולה לשמש לי כעוגן לירידה במשקל וכדאי שאתחיל להפנים את זה.