במאמר חדש שהתפרסם בכתב העת המדעי Neurology, בחרו החוקרים לעזוב לרגע את מנגנוני המחלה והסימפטומים ולתאר את עלייתם החדה של מחירי התרופות לטרשת נפוצה בארה"ב.   החוקרים בסקירתם מציגים איך מחירי התרופות עלו מרגע השקתם פי 5-7 יותר. זאת בניגוד לכל הגיון כלכלי כי הרי מרגע השקת התרופה העלויות לייצורה פוחתות וישנה יותר תחרות עם תרופות וטכנולוגיות נוספות שנכנסות לשוק. החישוב הסטטיסטי מראה שכמעט כל תרופה, מחירה עולה בעשרות אחוזים מידי שנה. והנה הדוגמאות:   בטאסרון הושקה ב- 1993 ועלתה 11,532$ וב- 2013: 61,529$ אבונקס הושקה  ב- 1996 ועלתה 8,723$    וב- 2013: 62,394$ קופקסון הושקה  ב- 1996 ועלתה 8,292$    וב- 2013: 59,158$ רביף הושקה     ב- 2002 ועלתה 15,262$  וב- 2013: 66,394$ טייסברי הושקה  ב- 2004 ועלתה 25,850$  וב- 2013: 64,233$ גילניה הושקה    ב- 2010 ועלתה 50,775$  וב- 2013: 63,806$ אובגיו הושקה    ב- 2012 ועלתה 47,651$   וב- 2013: 57,553$ טקפידרה הושקה ב- 2013 ועלתה 57,816$ ובאותה השנה כבר מחירה עלה ל- 63,315$   *המחירים הם לשימוש בתרופה למשך שנה שלמה     המאמר מציג גם השוואה של מחירי התרופות בארה"ב לאלו שמקבלים השייכים לארגון "הוטרנים" (יוצאי הצבא בארה"ב) ומחיריהן במדינות אחרות: קנדה, בריטניה ואוסטרליה. ההשוואה התבצעה לגבי מחיריהן בדצמבר 2013 ונמצא שמחירי התרופות לטרשת נפוצה גבוהים פי 2-4 מהמחיר עליהן משלמים במדינות אחרות או ע"י ארגון "הוטרנים" בארה"ב עצמה (בהשוואה למחיר הנמוך ביותר מבין כל המדינות והארגון).     לאחר תמיהתם של החוקרים על עליית המחירים בניגוד לחוקי הכלכלה, הם מגיעים למסקנה שבארה"ב חברות התרופות דורשות את המחיר הגבוה ביותר אותו יכולות לקבל, כדי להגדיל את רווחיהן כמובן. אך מדוע אין זה דומה למדינות אחרות? מכיוון שבמדינות אחרות (אוסטרליה, בריטניה וקנדה) יש מערכת בריאות לאומית שעורכת משא ומתן עיקש עם חברות התרופות כדי לאפשר את המחיר הטוב ביותר לאזרחים אותם היא משרתת. על ארגון מקביל בארה"ב נאסר על-פי חוק לדון עם חברות התרופות על מחיר מוצריהן. החוקרים גם מעלים השערה, שלא ניתן להוכיח אותה, שייתכן וחברות התרופות מתאמות מחירים (בניגוד לחוק כמובן) וכך שומורות על התמחור הגבוה והמשתלם עבורן.   כאשר משווים את הנראה במחירי התרופות לטרשת נפוצה למחלות אחרות דומות, שוב לא נראית עלייה כה דרמטית וחדה במחירים. החוקרים משערים כי לרוב המחלות, מכיוון שקיימות שם תרופות ותיקות יותר, יש כבר תרופות גנריות שמובילות להורדה במחירים.   בקרוב כנראה יתרחש ניסוי אמיתי שיבחן דילמה מעניינת – לאור יציאתה הקרובה של תרופה גנרית לקופקסון, האם אנשים עם טרשת נפוצה בארה"ב יזריקו לעצמם מידי יום, או שישלמו על ה"קופקסון החדש" אותו ניתן להזריק רק 3 פעמים בשבוע תמורת כ- 15,000$ יותר בשנה? (*איש לא יודע איך ישתנו המחירים בעקבות השקת התרופה הגנרית ואין מידע לגבי מחיר התרופה הגנרית, אלו השערות והערכות שלי בלבד לשם ההמחשה).   בישראל התרופות לטרשת נפוצה, כמו גם אחרות, נמצאות בסל התרופות ומסובסדות ע"י המדינה. לא כל התרופות הנחוצות לכל המצבים הרפואיים, אך מצבנו טוב בהרבה מהאזרח האמריקני ללא ביטוח בריאות פרטי יוקרתי.   אני מבין ומעריך את הדחף של עורכי המחקר, נוירולוגים שמטפלים באנשים עם טרשת נפוצה ששומעים על הקושי הכלכלי לעמוד בדרישות הטיפוליות. אני חושב שלמרות העומס הרב, על אנשי הרפואה להרים את הראש מעבר לטיפול או המקרה הבודד ולראות בעיות חברתיות כלכליות עליהן יש להאיר ולהעיר – אם רוצים באמת לתרום לבריאות הציבור ולהפוך את העולם למקום קצת יותר טוב, יש לתמוך ואם צריך ליזום מחאות חברתיות מוצדקות.   אנחנו חיים בעולם של הפרטה. גם בישראל שירותיים בריאותיים וחברתיים חיוניים מופרטים ואני מאוד מקווה שלא נגיע לרגע בו שורת הרווח חשובה מבריאותו של אדם. אף על פי שכמה מחבריי הטובים עימם אני משוחח על דברים אלו, אומרים לי שאני לא מעודכן וכבר מאוחר מידי...