ישנן תחושות בטן לגבי אנשים וכאב לב בגלל פרידה, אך האיבר בגופנו שבאמת אחראי לרגשות הוא המוח. תחושות גופניות אכן מתעוררות בעקבות רגש ומעידות על פעילות רגשית, אך כנראה ש"הפקודה" לעוררות הגופנית ולאחר מכן הפירוש של משמעותה יגיעו מאזורים ספציפיים במוח.   לכן שינויים במוח משפיעים על איך שאנחנו מרגישים. אם בגלל ההתפתחות הטבעית, כמו התפתחות האונה הפרונטאלית שאחראית על ויסות ובקרה שנמצאת "בשיפוצים" בזמן גיל ההתבגרות, אם בתגובה לחומרים סינטטיים כמו סמים או טבעיים כמו שינויים הורמונאליים. ואם בגלל שינויים במוח בעקבות מחלה או פציעה.   כנראה ובעתיד נוכל לדעת עד כמה אדם רגיש באמצעות אמצעי הדמיה (כמו fMRI) והאמת היא שבמעבדות המחקר אנחנו כבר כמעט שם.   כשחוקרים את המוחות ומגלים את התגובות השונות בין אנשים, לא רק שמאוששים שוב ושוב עד כמה המוח הוא מרכז הרגש, אלא מנפצים הנחות נוספות. אנחנו בתקופה בה השוויון בין המינים הפך לערך, האישה יכולה להילחם ולנהל והגבר הוא רגיש ומטפל. אני כמובן מתנגד לכל אפליה בין המינים, אך לצד זאת האמת חייבת להישמע: מוח הגבר ומוחה של האישה שונים!   חלק מההבדלים נובעים מחשיפה להורמונים במהלך החיים שמעצבים את מבנה המוח. החל מההריון, אז כבר בשבוע השמיני מוצף המוח הזכרי בטסטוסטרון, ועוד שינויים הורמונאליים שמתרחשים לאורך החיים עד הזקנה.   כמובן שיש יוצאי דופן בקרב שני המינים, אך לרוב, האישה היא חברותית ורגישה יותר ומוחה יעיד על כך. במוח האישה יש יותר נוירוני (תאי עצב) מראה ממוחו של הגבר. נוירוני המראה הם תאי עצב היוצרים במוחנו תגובה זהה לזו שאנו רואים אצל אדם אחר. לדוגמה אם אנו צופים באדם שחווה כאב, למרות שאין דבר המכאיב לנו, נוירוני המראה באזור המוחי האחראי לכאב יפעלו ותהיה לנו תחושה של כאב שתעזור לנו להבין כיצד הוא חש ומרגיש. ההנחה היא שאדם עם יותר נוירוני מראה יותר אמפאטי לאחר, כי יש לו מידע רב יותר לגבי איך שהאחר מרגיש.   אחת התיאוריות גורסת כי החברה מעצבת נשים להיות רגישות יותר ואת הגברים להיות פחות אמפאטיים, אך כנראה שאין הדבר נכון וכי ההבדלים הללו מולדים. כבר בתקופה של פחות מ- 24 שעות לאחר הלידה, ניתן לראות שבנות שזה הרגע נולדו מגיבות בחדר הלידה לבכי של תינוק אחר יותר מבנים שרק לפי כמה שעות יצאו מן הרחם.   ההבדלים הללו ניכרים גם בכמות האזורים המוחיים שמעבדים רגשות והקשרים בניהם. אם בין האזורים המוחיים הרגשיים נראה קשרים הדומים ל"שבילי עפר" בקרב גברים, אצל הנשים נצפה בכבישים מהירים מרובי מסלולים. גם מספר האזורים המופעלים לעיבוד רגשי שונים. לדוגמה, במחקר בו הראו לנבדקים ונבדקות תמונות מעוררות רגש תוך כדי סריקת fMRI, אצל הגברים ראו 2 אזורים מוחיים ש"נדלקים" בתגובה לתמונות ואילו אצל הנשים 9.   למוח הגברי ולמוח הנשי התמחויות שונות. אינני מסכים עם הסתרת השינויים בשם השוויוניות. לכל אחד יתרונות וחסרונות, תחומים בהם הוא מומחה יותר או פחות. לדעתי ההכרה בהבדלים יביאו להבנה טובה יותר של המין השני ולשיפור התקשורת בניהם. כדי לזכות בכל היתרונות, של המוח הגברי ושל המוח הנשי עליהם למצוא את הדרך הטובה ביותר לשתף פעולה.