תנו לעצמכם מתנה נהדרת וראו את הסרט - פרינסס שואוסרט שטלטל אותי ריגשית כמו שמעט סרטים עשו ואיפשר לי להבין כמה זה נכון לקבל, להכיל, להיות להקשיב לעצמך. הסרט הוא סביב דמותה הנאצלת של סמנתה מונטגומרי משכונת עוני בניו אורלינס שלמרות האינספור חסכים אותם היא חווה (ומסוגלת לספר עליהם), היא לא מפסיקה לשיר ולהעלות את שיריה ליו-טיוב... בהם "נתקל" קותימאן (אופיר קותיאל) מהנגב בישראל ובעזרתו (ובלי ידיעתה) היא נהיית כוכבת בינלאומית ידועת שם. מעניין ששבוע קודם לצפייה בסרט החלטתי שאני משנה את דמותי כאן בכמוני ובמקום התמונה של החלה שאפיתי ועם התנצלויות על שאני אוכלת לחם, החלטתי שבא לי לשיר ואני הולכת ללמוד לשיר ולכן שמתי תמונה של זמרת ... אמנם אין לי כל קול כמו לצ'צ'יליה ברטולי, אבל היא מה שאני חולמת עליו. והמון תודות לפרינסס שואו שהשבוע אישרה לי את התאוריה הפרטית שלי שתמיד אפשר לשיר. כמו שמציעה עוד תאוריה שלי על החיים (אני חובבת תאוריות), המבהירה שיש כאן המון רשתות קשרים ואם נסכים להכיל נוכל להנות מאינספור הזדמנויות, גם את סמנתה "שומע" המוזיקאי הנהדר קותימאן שהוא מעבר לגאון מוסיקלי בעיקר גאון ביכולת הקשב... ראו את היוטיוב על  ThroughYou שהמשתתפים בו, כמו סמנתה, לא ידעו שהם בכלל שם... וכשהם גילו הם לא האמינו שקסם כזה אפשרי. תודה לפרינסס שואו שרוממה את נפשי... השיר שבחרתי לשיר בשמחה כשאני כותבת את הרשימה הזאת הוא שירה של לוז קאזל Piensa En Mi... תצטרפו? תורם להרבה תובנות...