אני בהתקף מיום רביעי בערב, 36 שעות עם מיגרנה.
היו לי התקפים קשים יותר מההתקף הנוכחי -
עם הרבה יותר הקאות והרבה יותר בחילות.
אז למה להתלונן ?-אני שואלת את עצמי - היו גרועים  מההתקף הנוכחי.

אני שוכבת במיטה. בקושי מצליחה להירדם ביום ובלילה. ההתקף בצד ימין - ראש וצאוור. עיניים כואבות ונפוחות. גוף חלש. פרט לפיתה אחת בלי כלום, לא אכלתי דבר מתחילת ההתקף. שותה מים. 

החיים, הבית, כמו תמיד מבחינתי עומדים מלכת בזמן המיגרנה. אלא שיש ילדים שפותחים מקפיא ומארגנים לעצמם ארוחות, יוצאים ללימודים, לחברים, קונים בסופר, מפעילים מכונות כביסה ומקפלים. בעבר הדבקתי על ארון חדר השירות מסמכך הוראות הפעלה...גם יש בעל, שגם הוא כמוהם ועוד הרבה יותר מכך, אף שרגיל לשגרת החירום הקבועה הזו, מוודא שהבית ויושביו מתפקדים כהלכה ואני ״המלכה״ השבוייה במיטת אפיריון, מקבלת כל שרק אבקש. 

ומה אני מבקשת מיושבי ביתי האהובים? שקט, חשיכה ובקבוק מים קרים. 

אז אני לא מתלוננת. אני מכירה בכך שההתקף יכול היה להיות קשה יותר. כך אני יכולה לקוות שהמיגרנה, אם תואיל בטובה שלא להתקיף את הצד השמאלי של ראשי, כי היא נוהגת לרוב - להתקיך את שני הצדדים בכל התקף, תאפשר לי סופ״ש רגוע עם אהובי.

שבת בריאה לכולם