החיים שלי חרובים
25/10/16 15:33
914 צפיות
המחלה שאני חולה בה החמירה מאוד מאוד ונימאס לי.אני כמעט לא יכולה לדבר.באה אליי קלינאית תיקשורת בשביל זה ומאוד נימאס לי הכל.כבר יש לי לחצן מצוקה ניראה לא כל כך טוב.האמת שנימאס לי.אני לא יודעת מה לעשות עוד.יש למישהוא רעיון אשמח לשמוע.לא בא לי להיות פה.אבל יש לי משפחה מהממת.אני מותחת שרירים של הפנים בעזרת פיהוק ואוליי שיעול גם.ובגלל המשפחה אני לא התאבד.החיים שלי שחורים וקשים אבל טעימים...
תגובות
עוד פוסטים בבלוג: חגית
יש כביש 26/03/2018
יש כביש קרות לבית שאני גרה בו. לפעמים עובר מישהו שרוכב על אופנוע. ואז אני חושבת כמה בא לי גם אופנוע.&nb...
קראו עוד
היום מגעיל לי 14/03/2018
היום מגעיל לי. הקאתי פעמיים. לא ברור לי למה. כשמגעיל לי אני מרגישה שלא בא לי ללכת לשום מקום. &nbs...
קראו עוד
צריך מישהו 14/03/2018
יש הרבה אנשים ששרים על אישה מסוימת ואני גם יכולתי לכתוב. הייתי כותבת על הרבה אנשים. אני הייתי רוצה להכיר מישה...
קראו עוד
שיר אהבה 07.03.2018
תמיד אני מחכה לנהג - אז המטפל מדליק לי את ערוץ המוזיקה. יש הרבה גברים ששרים לאהובה שלהם. אף פעם לא שרו ...
קראו עוד
הופעות שנהגתי ללכת 15/03/2018
בעבר, כשהייתי עומדת יצא לי ללכת להופעות. עמדתי לאורך כל ההופעה. אז הכל היה טוב. היום אני כמעט ול...
קראו עוד
ערן ברקוביץ
חשבתי על הסיפור של רבי שמעון בר יוחאי. הוא התחבא במערה במשך שנים כי פחד מהרומאים, שם (כך לפי האגדה) אכל רק חרובים, שתה מהמעיין וכתב את ספר הזוהר.
אני חושב שאין פתרונות קסם מהירים. כדאי להמשיך בטיפולים כדי לעכב ולשפר מה שניתן, ליהנות מהמשפחה החמה ולאסוף רגעים אליהם ניתן לחזור גם בזיכרון. ואל תפסיקי לכתוב...
שחרית
חגית אני מתחברת לסיפור של ערן.תראי איזה דבר מדהים יצא ממצוקה כל כך גדולה.יש לך מזל עם משפחה כזו ומזל שאת כזו.יש לך המון כוח במילים ואת כותבת נהדר,הלוואי שתתחזקי מזה.
אדמונית 1
חגית, יקירה
קשה לך ונמאס לך, זה לא פשוט, את צודקת ההתמודדות קשה וכפי שאת מתארת נעשית קשה יותר,
אבל את בעצמך נתת את התשובה, יש לך משפחה מהממת ובשבילם את צריכה להמשיך ולעשות הכל , לקבל טיפול שיעצור את ההתדרדרות , להמשיך בטיפולים התומכים ולא לוותר לעצמך.
ערן סיפר סיפור מהמקורות ואני אוסיף סיפור מחיי
לפני חודשים ספורים איבדתי את הבת שלי והיא רק בת 25, מדהימה ומיוחדת.
כשהיא נפטרה ביקשתי למות יחד איתה, לא רציתי לחיות ואמרתי שאין לי בשביל מה.
הבן שלי שמע אותי ומיד תפס את הפנים שלי בכפות ידיו ביקש ממני שאביט לתוך עיניו ואז אמר לי: " אמא ומה איתנו , מה איתי , את לא רוצה לחיות? את רוצה גם להשאיר אותנו בלעדייך? זה היה בשבילי הלם ומכה בלב, הבנתי באותו רגע שיש לי עוד שני בנים ובשבילם אני חייבת להמשיך, אכן , אני ממשיכה, זה קשה, לא פשוט, לא נתפס, עדיין לא מעכלת, אבל אני חייבת להרים את עצמי וגם את תעשי זאת. כשיש משפחה תומכת, עוזרת ומעודדת, את תצליחי, אל תתייאשי.
בריאות טובה
haggit
היי אדמונית.יש לי משפחה מדהימה הם כל כך פה בשבלי .תודה.
haggit
היי ערן תודה על התגובה.
haggit
היי שחרית .תודה על התגובה.