מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה
כמוניבלוגיםחגיתהכל סיפורים

מאת haggit
23/11/16 13:43
753 צפיות
תבינו אני כל היום שוכבת במיטה או רואה טלויזיה או מקשיבה לסיפור.אמא שלי רשמה אותי לספריה של העיוורים.ובלי קשר היא הולכת לסיפריות להחליף ספרים שלה בסיפריות מוכרים דיסקים שהקליטו עליהם מישהוא מספר סיפור.בקשתי מחברה שלי לספר את הספר שלי הזה כיף יהייה לשמוע את זה.אני מאוד נכה כבר בהתחלה אחריי בדיקות [אמ אריי] רופאים אמרו לי שאני חולה קשה מאוד.הם ראו את זה בצילומיי המוח.אבל בהתחלה עוד הלכתי.אני לא מבינה את אלוהים מה הקטע.המחלה מאוד החמירה.גם קשה לי לדבר.וכרגע אני לא יכולה לקום אם אני רוצה להגיע לאן שהוא המטפל יקח אותי על כיסא גלגלים.וגם יש לי נהג.החיים שלי ישתנו לגמריי.למקלחת יש לי כסא אחר.איזה כיף לי.זו הציניות שלי וזו הדרך שלי להיתמודד....

תגובות

אפרת_זיו
23/11/16 14:04

ציניות והומור הם כלים מעולים ושימושיים!
הספרים המוקלטים זה דבר נהדר. יש מבחר עצום

haggit
23/11/16 14:11

היי אפרת.עוזר לי להתמודד ותודה על התגובה.

ערן-ברקוביץ
23/11/16 14:53

הכל סיפורים, אני חושב שגם הפסיכולגיה מסכימה איתך וכך עלתה הגישה הנרטיבית. הגישה מסתכלת על החיים כסיפור ושהדרך שבה מספרים אותו היא זו שקובעת איך אנו מרגישים (על קצה קצהו של המזלג). לכן מסכים שציניות היא דרך התמודדות מצויינת. בנוסף חשוב לזכור שישנם סיפורים מפתיעים, בהם הכל יכול לקרות, לטובה ולרעה. אף פעם אי אפשר לדעת באמת מה יהיה בפרק הבא...

בתור אחד שרוב היום מקשיב לסיפורים של אנשים, אני יכול להגיד שאין דבר מסקרן מהחיים והדרך בה מספרים אותם. כל פעם אני חושב ששמעתי הכל ואני מכיר את כל הסיפורים שקיימים - וכל פעם מצליחים להפתיע אותי. שוב, לטובה ולרעה.

haggit
haggit