ביום שלישי ה- 13 לדצמבר 2016 הועברה הרצאה בנושא תקווה והתמודדות לחברי האגודה הישראלית לטרשת נפוצה. לאחר ההרצאה קיבלתי בקשות רבות לפרסום המצגת ולכן אני מעלה אותה. קשה להעביר שעת שיחה בפוסט. השקפים מתומצתים ומהווים רק כותרות לדברים עליהם דיברתי, לכן אנסה להרחיב עד כמה שניתן כדי שיהיו ברורים יותר ויתרמו גם למי שלא נכח. לצפייה והורדת המצגת – לחצו כאן:https://files.acrobat.com/a/preview/0acf4e9d-53a4-4264-9228-7cb167a794c0  תחילה מוצג המודל הביו-פסיכוסוציאלי בטרשת נפוצה. המודל בא להרחיב את הראייה הרפואית הקלאסית הצרה שרואה במטופל והטיפול רק את הפגיעה הרפואית, או במקרה של טרשת נפוצה רק את הנגעים במערכת העצבים המרכזית. במודל הביו-פסיכוסוציאלי יוצאים מנקודת הנחה כי בנוסף לפגיעה הביולוגית והטיפול הביולוגי ישנם תחומים מרכזיים החיוניים לאיכות חייו של המטופל אותם יש להכיר ובהם לטפל. לא רק שהתחומים הפסיכולוגים והחברתיים חיוניים לאיכות חייו של המטופל, אלא שהטיפול בהם גם ישפר את מצבו הרפואי, הביולוגי/פיסי של המטופל. בהתאם לראייה זו, לכל סימפטום יש להתאים טיפול על פי שלושת המדדים, כי כולם תורמים לבריאות המטופל וקיימת בניהם אינטראקציה משולבת. בהמשך נידונים סגנונות ההתמודדות השונים אשר מודגש כי האיזון בניהם, בין התמודדות ממוקדת משימה להתמודדות ממוקדת רגש, מובילה להתמודדות המותאמת והמקדמת ביותר. אל סגנונות ההתמודדות מצטרפת התקווה. לטובת התקווה יש צורך בתוכניות פעולה שיובילו להשגת המטרה הרצויה (נתיבים – pathways), וכוח/ אמונה ומוטיבציה כדי ללכת באותם נתיבים שיובילו אל התוצאה (הישגיות – agency). סגנונות ההתמודדות והתקווה יחדיו מתחברות אל המודל הביו-פסיכוסוציאלי כי בעזרת המודל ניתן לראות שישנן דרכים רבות לטפל ולשפר את מצבם של האנשים עם טרשת נפוצה. בנוסף, תמיכה מדעית והצגת הרעיון שעומד מאחורי הגישה והטיפולים מגבירים את המוטיבציה אכן ללכת בדרך המשלבת טיפולים תרופתיים, טיפולים סימפטומטיים, טיפול נפשי, השתלבות ופעילות חברתית, לצד פעילות גופנית ותזונה נכונה. בהמשך המצגת ישנו מבט אל העתיד...   בעתיד הקרוב אנו רואים בעולם:  סמארטפונים מתקפלים וכאלו שיוקרנו על כף היד, את הטלוויזיה תחליף הולגרמה, נדפיס בבית מוצרים בעזרת מדפסות תלת מימד ונשתמש במשקפי מציאות מדומה. בעתיד הקרוב נראה בתחום הרפואה: כיצד מדפיסים פרוטזות, מודלים של איברים ובקרוב ידפיסו את האיברים החיים עצמם. ישנו פרוייקט המוח האנושי (HBP) שמתרגם את כל התאים במוח למודל ממוחשב באמצעותו ניתן יהיה לחקור ולהבין מחלות מוחיות כמו גם תגובות, מצבים, התנהגות ורגשות שהרי כולם מקורם במוח האדם. הגנים כבר פוצחו ובקרוב יהיה ניתן להחליף מקטעי גן המובילים למחלות או מוטציות שאינן רצויות. רובוטים ינתחו אנשים בדיוק רב ויהיה שימוש בהולגרמות ואמצעי הדמייה משוכללים. ובתחום הטרשת הנפוצה נראה בעתיד הקרוב: תרופות לטרשת נפוצה פרוגרסיבית כמו האוקרבוס (אוקריליזומאב) שיאושר בתחילת 2017 ע"י ה- FDA, והסיפונימוד של חברת נוברטיס הנמצאת בתהליכי ניסוי מתקדמים. שימוש בתאי גזע שיתמיינו לתאי עצב שנפגעו או לתאים המייצרים את מעטפת המיאלין (התאים האוליגודנדריציטים). הידע הגנטי לגבי המחלה גובר וכבר אובחנו כ- 200 גנים הקשורים לטרשת נפוצה, אלו יובילו להבנה של המחלה וייתכן שבאמצעות השפעה על הגנים יהיה גם טיפול. ישנן תרופות הנמצאות בניסוי שתפקידן להגביר ולשפר את שיקום המיאלין במוח כמו אנטיהיסטמין (תרופה נגד אלרגיות) בשם clemastine. מחקרים בוחנים את השפעתן של תוספים ותרופות המבוססות על ויטמין D לטיפול בטרשת נפוצה. אמצעי ההדמייה נעשים משוכללים יותר ויודעים לזהות פגיעות ושינויים בשלב מוקדם יותר. וגם התזונה האידאלית לטרשת נפוצה ממשיכה להיחקר במרכזים רבים, עד עתה עלה כי תזונה דלת קלוריות משפרת את תחושת העייפות, אך בודקים אם יש באמצעות תזונה (כפי שדווח ע"י מטופלים ולא הוכח מדעית) גם לעכב את המחלה. כשמסתכלים על המודל הביו-פסיכוסוציאלי, ומבינים את השילוב הנכון בין סגנונות ההתמודדות השונים (וטוב שיש כמה וכמה סגנונות), כאשר מביטים על התקווה והפיתוחים העומדים לפרוץ בעתיד הלא-רחוק. ניתן בהחלט להגיד שישנה תקווה רבה לטיפול בטרשת נפוצה.