שדה ירוק משתרע מסביבי
הריח משכר את חדרי לבבי
הקרקע הפורייה מקבלת את רגליי בשמחה
כמו אומרת לי הרי את ברוכה
השלווה והשקט מורגשים בכל פסיעה
כמו אי של שפיות בתוך הסערה

מרחוק אני צופה בעץ בודד
כך סתם לבדו הוא עומד
מתחילה לצעוד בכיוון אליו
עד שמוצאת עצמי עומדת למרגלותיו

הוא מחייך אלי ומזמין
לחפור בור לצדו ובו להטמין
חופרת בור די גדול
ומתחילה להוריד מעלי עול

משליכה אל תוכו את כל הדאגות.
הלחצים, הכעסים, החרדות.
את כל מה שעלי מעיק
את אשר גורם לגרוני להחניק
לגופי להזיע 
את התקדמותי להכניע.

זהו, פרקתי מעלי את כל המעמסה
איך צעדתי כך לאורך המסע?
כיסיתי את הבור בחול 
כעת יכולתי גם לצאת במחול

העץ הבודד לי הבטיח 
שעל 'רכושי' הוא ישמור לי לנצח
שאם ארצה תמיד אוכל לחזור
ולשוב לגלות את הבור

וכל אשר השלכתי ישב ויחכה
ואם רק אחפוץ בו, ישוב ויכה.
אך עכשיו אני כמו ציפור דרור
רוצה לגעת בשמי האור
חופשיה מהעול
הן השלכתי הרגע מעלי הכל

קלילות מלווה כל פסיעה 
כמו מרחפת מעל הקרקע 
חופשיה...
נקיה...

חוזרת אל שדה המוריק
פתאום הכל יותר מבריק
וריח העלים משכר מתמיד
כמו על קלילותי עלי מעיד


'כמו ציפור את חופשיה
רוצה לגעת בשמים
כמו ציפור את חופשיה
מסיתה אל קו המים'

פוקחת עיניים
נושמת נשימה או שתיים
נעלם השדה, נעלם גם העץ
יודעת שאוכל לחזור אליו בכל עת
יום חדש מתחיל עכשיו
והמסע הכבד כבר לא על הגב...

מסע אל כנפי הדמיון 
בו הכל אפשרי, אין היגיון
קטע מדמיון מודרך בשעת יוגה
תובנות שעלו לי תוך כדי הרגע
תודה לך יפעת...
הקלת עלי ולו במעט.