לאור הידע הרב המצטבר לידינו, אנחנו מתחילים להתקרב במציאות לסרטים דימיוניים (למשל, מראה שחורה) בהם ראינו איך צ'יפ מאחורי האוזן מקנה יכולת לזכור כל רגע בחיים כמו סרט מדויק ומפורט.

באוניברסיטת דרום קליפורניה מפתחים שתל למוח המחקה את פעילות ההיפוקמפוס, ומגרה חשמלית את המוח בדרך המתוחכמת ליצור זכרונות. בינתיים עם קופים אבל בקרוב עם אנשים...
האתגר הוא התמודדות עם עבודה משולבת של טריליוני החיבורים בין ביליוני הנוירונים שבמוח. עד עכשו, אפילו השתלת צ'יפ לאוזן המרחיב את טווח התדרים הנשמע על ידי גרוי עצב השמיעה לא מצליחה לחקות לגמרי שמיעה טובה. זה לא מפריע לחברת Kernel החדשה לממן את מחקרי האוניברסיטה כשהיעד הראשוני הוא פיתוח צ'יפ לתיקון הזיכרון.

המחקרים בתחום מתרבים, כמו למשל באוניברסיטת הרוורד בה בנו מודל של המוח על צ'יפ.  בניסיון להבין את המורכבות של המוח מעבר לנוירונים הבודדים, בנו מערך אינטראקטיבי של 3 איזורי מוח הקשורים לסכיזופרניה (אמיגדלה, היפוקמפוס והקורטקס הפרה-פרונטלי) והראו את השפעת האיזורים השונים על התנהלות העצבים באיזורים האחרים.
 
תוך כתיבת הפוסט כאן, אני לא יכולה להפסיק לשאול את עצמי אם הייתי רוצה שישתילו לי במוח משפר תפקודים כה דרמטי, אבל להבין שזה גם נותן כח/מפתח להפעלות שאני לא מעלה על דעתי שיכולים אחרים להפעיל עלי ולהיות רלבנטים לשאלה העקרונית – מי אני?

קצת מרגיע אותי לדעת שעל מורכבתם של הליכי הזיכרון ועל מתי ולמה זוכרים עוד נצטרך ללמוד הרבה, אז האיום של החדירה למהותי קצת רחוק ועדיין בגדר מדע בידיוני...