הצטרפתי לבעלי לנסיעת עבודה למינכן והיום, בזמן שהוא היה בפגישות, התלבשתי ממש טוב, לקחתי את כסא הגלגלים (זה שנכנס לשימוש מיירבי בנסיעות לחו"ל כדי שלא יגמר הכוח לפני שנגמר מה לראות) ובעזרת התחבורה הציבורית הטובה נסעתי לבד, במינוס שש מעלות, לדכאו.
הביקור בתוכנו לא היה קל, אנחנו אמנם חיים את השואה מהילדות אבל להיות במקום ולראות את כמות התיירים הלא יהודים שמגיעים ללמוד ולהכיר היה מאוד מיוחד.
לאורך כל היום פגשתי אנשים נחמדים, חלקם מקומיים וחלקם תיירים, ששמחו לענות לשאלות הכוונה שלי, הציעו עזרה עם כסא הגלגלים או סתם ניהלו שיחה נחמדה בהמתנה בתחנת הרכבת.
היה נעים להרגיש כאחד התיירים למרות כסא הגלגלים.