מנהלי קהילה
מובילי קהילה
קיבוע עמו"ש מותני
כשהרופאים הגיעו להחלטה, שהפתרון היחיד הוא ניתוח, נתקפתי בחרדה.
גיל 23, רק לפניי שנה עברתי ניתוח ברך שני אחריי שהראשון היה לפני 6 שנים, בו פישלו, 5 שנים של סבל לא יתואר, חשבתי שסיימתי עם אורטופדים, פיזותרפיות, אתפון וכל תרופה כזאת או אחרת.
ואז זה תקף, הגב, כאבי תופת, נימול ברגל ימין שלא מפסיק לרגע, המון רגעי שבירה נפשית.
היה מאוד קשה להגיע עם עצמי ולהיות שלמה בהחלטה, להיכנס לחדר הניתוח, כשקיבלתי את החלטה הלכתי איתה עד הסוף.
המרווח זמן היה קצר מאוד, נסינו לזרז כמה שיותר לפניי שיתחיל עוד סמסטר בלימודים, שלא תידפק לי השנה.
המנתחים חששו, לא היו שלמים על ההחלטה, אבל ידעתי, שאני מכירה את הגוף שלי הכי טוב בעולם, ידעתי שמשהו לא בסדר.
הגעתי להתאשפז, אחריי שבועות ללא שינה, לחצים מטורפים, חששות ופחדים.
צום, הכנה לניתוח, אני הראשונה, אין הרבה לחכות והנה לבושה בחלוק, הסניטר מגיע ויורדים לחדרי ניתוח.
הלחץ שיתק אותי, חיכתי לרגע שירדימו אותי, רק רציתי להירדם, אמרו להורי שהניתוח כ- 3 - 3.5 שעות.
בפועל, רק שפתחו את הגב ראו מה שלא ראו בצילומים, הבינו עד כמה המצב חמור, העצב והשק והכל נדבקו אחד לשני, הדבקויות עבות וקשות שכמובן סיבכו והאריכו את הניתוח, 7 שעות על שולחן הניתוחים.
אבל אני מורדת, למי אכפת.. אני זוכרת שהעירו אותי, לפי הכל ביקשו להזיז את הרגלייםם, הצלחתי להזיז וחיוך עלה על פניי, הרי זה היה הפחד הגדול שלי, שלא אזיז אותן.
הימים עברו, שבועות, החלמה לא קלה בכלל, התשה פיזית ונפשית, עזרה במקלחת, בעשיית צרכים, בגיל 23, מבוכה.
היום, אני כמעט 3 חודשים אחריי הניתוח, לא הכל, יש כאבים, אין הקרנה, אין נימול, יש הגבלה בתנועה, הכאבים לא קלים מטופלת קבוע באוקסיקונטן 20 פעמיים ביום ואוקסיקוד לפי הצורך.
אני רוצה להגיד, שאם כל הקושי, כל הכאב, כל התקופה הקשה מכל בחינה אפשרית, אני שמחה שעשיתי את הניתוח, לא מתתחרטת לרגע!
אחריי חצי שנה שהנימול וההקרנה הרגו לי עד רגל ימין, לחיות בילעדיהם כבר 3 חודשים זה אושר.
יש ימים שאין כאבים, יש ימים שיש כאבים קשים, אבל זה באמת שווה את זה.
אין מה להשוות בין לפני הניתוח לעכשיו, אני בן אדם אחר, בעיקר לטוב.
רציתי להודות לכם, שרבים ממכם, תמכו, ייעצו, דאגו ועודדו בתקופה שנכון לעכשיו אני מחשיבה כהתקופה הכי קשה ויפה בחיי,
כזאת אני בכל קושי מסתכלת על הטוב, ממליצה לכם גם, תמיד יש טוב, רק תחפשו אותו וכבר תרגישו הרבה יותר טוב!
שכולנו נזכה להמון בריאות!
אפרת_זיו
ממש טוב לשמוע כל הכבוד ששיתפת
שמואל-עדיני
ליאת
מרתק לקרוא ולהזדהות. זוכר את "הלפני" ושמח לקרוא את "האחרי".
תודה ששיתפת אותנו, יישר כח והרבה בריאות.
שמואליק עדיני
ד"ר ארז רינגלר
שלום ליאת. זה משמח לקרוא על הצלחות ושיפורים. מקווה שחזרת ללימודים. משהו קטן אם אפשר - אוקסיקונטין גורם לעצירות בשכיחות גבוהה, טרג'ין - שזה אוקסיקונטין עם נלוקסון שהוא חומר שמעכב את ההשפעה של האוקסיקונטין במעי וכך מונע את העצירות (ברובה). שווה לבדוק בהצלחה
פיית׳
ליאת , בסך הכל ניכר מהדברים שכתבת שאת בחורה אופטימית . אני מאחלת לך החלמה מהירה ומוחלטת . את צעירה וכל החיים לפנייך . שיהיו לך חיים טובים , מספקים ומאושרים ונטולי כאבים :)
ליאת91
פיית׳ תודה רבה, אכן תמיד משתדלת להיות אופטימית, מחשבה יוצרת מציאות
ד״ר ארז, קודם כל תודה. לגביי הטרג׳ין, לפניי האוקסיקונטן לקחתי טרג׳ין והיו לי המון בחילות וסחרחורות שאם האוקסיקונטן אין לי אז אני משלבת איתו סירופ טבעי ואין לי עצירויות.
שלמה ביגן כהן
שלום. בקשר הניתוח שלך, אפשר לדבר אתך בטלפון? אני מאוד מודה לך. תודה . שלמה כהן 052 5449692.