שיקום  בכל  מצב.

כאן המקום בו לא תשמע :לא אפשרי , לא ניתן , לא יכולה.

נפלאה מבינתנו יכולת הגוף להשתקם קרי לחזור לעצמאות גם אם לא מלאה.

אבל עובדה שזה קורה בכל גיל.

והנפש,הרצון ,האופטימיות רק הם מאפשרות את זה..

מניסיוני השנה הזו,שנה ראשונה לאחר האירוע.היא כמו לידה מחדש.ויש בשנה הזו חוסרים אבל גם התחלות.

סבתך הינה לאחר שטף דם שנספג בשעה טובה והיא הנמצאת במעקב ,בפיקוח והכוונה עם תרופות מתאימות ,עם משפחה תומכת  .

אני ממליץ להתעקש ולהכניס אותה למכון שיקום.

לא להיבהל מההתעייפות היא קורית הרבה לאחר אירוע מוחי כי הגוף עבר טראומה ונכנס למנוחה ולעיתים  ההתעייפות  מגיעה צורה מחזורית .

בזמן השיקום היא תצטרך לעבור שלב שלב ממעבר משכיבה לישיבה ואז מישיבה לעמידה ואז מעמידה לישיבה בכסא להפך וחוזר חלילה ממש כמו תינוק רק שאצל תינוק זה לוקח חודשים וכאן מצפים שזה יהיה מיד.חשוב שתהיה לידה ותלמד את התרגילים אותם תעשה עימה כשאין פיסיותרפיסטים לידך.זו תקופה  קשה אבל צריך לשמור על אופטימיות .

ואז לאחר תקופה של שבועות תגלו שיפור והכי חשוב בשנה הזו לנצל את כל מה שסל התרופות על פי חוק והקופה מאפשרת(יש לפנות ליחידה להמשך טיפול במרפאה אבל קודם לכן לנציג הקופה בבית החולים ולהתעקש על הצורך במתן שיקום וזה שאתה מתעקש ולוקח אחריות ישכנע אותם לתת לכם את כל הזכויות ולא יאמרוחו"ח שאין כל התקדמות).3 חודשי שיקום +שיקום יום +12 טיפולים בבית או במכון של פיסיותרפיה לתנועה על הרגלים באופן חלקי או מלא +12 טיפולי ריפוי בעיסוק  לתפקוד מלא או חלקי+24 קלינאות תקשורת לדיבור או הפקת קול

 ישנם פרמטרים רבים המשפיעים על הפוטנציאל השיקומי בינהם ניתן לכלול גיל, מצב רפואי קודם, סוג השבץ, מיקומו, גודלו, חומרת החוסר הנוירולוגי בקבלה, סיבוכים משניים לאחר האירוע  ועוד. חשוב להעריך כל מקרה לגופו באופן פרטני. אני מציע להתיעץ עם הרופא המטפל או נוירולוג  לגבי סיכויי השיקום.

כל טוב ובהצלחה