נכון מאד איציק. יחד עם זאת זה היה חשוב ביותר!

מרבית האנשים לא מודעים לכך שארוע מוחי הוא לא רק נחלתם של "זקנים", וכן לא מודעים לחשיבות הזיהוי המוקדם והטיפול המוקדם.

כתבה חשובה ומעוררת השראה. כל הכבוד לאייל על החשיפה, אני מאמין שכעת קל יותר לסביבה להבין את הקושי והצורך בתמיכה של אנשים לאחר אירוע מוחי.

הבעיה היא שלא לכולם משפחה תומכת ואמצעים

עדין בדעה שהמדינה לא משקיעה מספיק, וזה בלשון המעטה, בחולים, בזקנים, בנזקקים

יש לי מחשבות אישיות כמו שלכל אחד ואחת, יודע מה לעשות בהמשך ולאחר האירוע מוחי כתוצאה מדימום, וזה לאחר שראיתי שמעת וקראתי על כל המצבים שאחרים ואחרות עברו, רק לדייק שכולם ידעו שכל מקרה הוא מקרה לגופו, יש דברים דומים אבל כל מקרה שונה,  וכמו בחיים הבריאים יש חופש איך לחיות, כך צריך שתהיה לאחר מחלה קשה, שמי שחלה או חלתה בה, יהיה לו או לה חופש איך להמשיך.

בסופו של דבר

כל אחד כמוני  וכולנו יחד

נמצאים  בעולם חדש ולא מתוך בחירה

אזבעולם הזה אין סלבים וגיבורים ואנשי מופת

כאן כולנו שוים בקשיים,בדכאונות,בשתיקות בגמגום  בכעסים ,בהליכה כבדה

בשינה הקשה בכאבים

אם כך ...אז .....מה שהיה נשכח מזה מה שיהיה לא משנה

מה שנבקש בעולם הזה תן לי את היום הזה .

לא צפיתי בתכנית- אך אני רוצה להתמקד  על החלק הרגשי של החולה במצב של כאוס בכל מעגלי החיים.

אם נסתכל על אדם החולה במחלה, אקוטית או כרונית. נגלה  לעיתים כי כל מעגלי החיים משתבשים. בתחום המשפחה,הזוגיות ההורות. בתחום הכלכלי (הוצאות חדשות, מקורות הכנסה חדשים או נוספים) בתחום הרגשי ישנם שינויים, לעיתים גם שינוי קוגנטיבי וכמובן בתחום ה״חברתי״

- מחלה נתפסת כ״איום בעיניי החברה״ - כל מקרה לגופו כמובן. הנקודה שאותה אני מבקשת להדגיש היא שבתוך כל התוהו ובוהו והכאוס הנוראי הזה- רצוי שיהיו 1- תמיכה משפחתית ו/או חברית 2- אדם ש״ינהל״ את המחלה, שיקח על עצמו  ״ תחום פיקוד״ מול הצוות הרפואי או טיפול בביורוקרטיה וכדומה.   "מנהל מחלה״ יכול להקל מעט על הכאוס בעולמו של החולה.