אוקיי סליחה, כנראה שנמחק. אכתוב שוב. אמי הייתה חולת סרטן המעי הגס. היא נפטרה לצערי, אך יש לי שאלה שלא נותנת לי מנוח. לפני שנה הסירו בניתוח את המעי הגס והמחלה חזרה פחות משנה עם גרורות מרובות בכל חלל הבטן. המחלה התפשטה במהירות רבה. לא היה מה לעשות (לא טיפול ולא ניתוח) והיא הייתה בעצם חולה סופנית. בסוף דרכה היא הועברה למוסד סיעודי מורכב. לפני המעבר למוסד היא טופלה עם מדבקת דורג'סיק של 50. למחרת היום במוסד החליפו לה ל 100 ולמחרת שוב ל 200 (תוך יומיים קפיצה של פי 4 במינון). כמובן שהגורם לכך היה כאביה החזקים. בנוסף היא קיבלה לבקשתה עוד זריקות אופטלגין ובמקרים בודדים עוד מורפין. בכל הזמן הזה היא הייתה בהכרה מלאה, צלולה לחלוטין ומתקשרת. ביום הרביעי לאשפוזה במוסד הגעתי לבקר אותה בבוקר ונדהמתי לראות אותה שוכבת על המיטה על הגב, עם פה פעור לרווחה, הראש מוטה כלפי מעלה, עיניה חצי עצומות, ללא כל מיצמוץ וללא מיקוד וללא חיות. כמובן שהיא הייתה חיה, הדופק והנשימות היו כרגיל. כשדיברתי אליה ושאלתי אותה אם היא שומעת אותי היא הנהנה במהירות מעלה מטה אבל לא הוציאה מילה מהפה. פשוט לא דיברה. גופה היה רפוי. הרופא הראשי אמר שהיא עם המון מורפין ולכן היא במצב כמו של שינה עמוקה. היה שלב שבו באו להתקין לה קטטר והיא התנגדה וצעקה "לא", אבל פרט לכך הייתה ללא דיבור לחלוטין וללא מצמוץ כמו "צמח". האם היא עברה סוג של אירוע מוחי? או אולי כמו שרופא הראשי אמר שהיא הייתה במצב של "שינה" עקב כמות הסם הגדולה? השאלה הזו מאד מציקה לי. תודה