היי,



לפני כ3 חודשים התגלה אצלי דימום תוך מוחי. איבדתי תחושה בצד שמאל של הגוף, אושפזתי כשבוע והודות להתאוששות מהירה שוחררתי הביתה בסופו.

האירוע קרה בסיומו של אימון משקולות.



כרגע התפקוד המוטורי חזר כמעט לגמרי למעט מס' דברים:

*חוסר תחושה קל בצד השמאלי של הפה

*תחושה חלקית בעין שמאל

*רפיון ביד שמאל המתבטא לפעמים ביד רפה (האינדיקציה שלי היא ניגון בגיטרה - כבר לא כמו פעם..)

*צחוק קל בלתי נשלט, שלא בקונטקסט



הייתי בחור די רזה אבל בריא. אוכל בריא, שוחה, רץ ומרים משקולות.

בביקור האחרון (לפני כחודש) אצל הנוירולוג נאמר לי שלא אוכל לחזור לפעילות ספורטיבית כנראה אף פעם מחשש לשבץ נוסף.

כל מה שהותר לי לעשות זה הליכה - ניסיתי ומנסה, 7-8 ק"מ על בסיס יומיומי כמעט (כדי לפרוק מתחים) אבל כנראה שזה לא עובד עלי.

מאז חלה אצלי הידרדרות נפשית שכללה בין היתר ייאוש, כעס, דימוי עצמי נמוך והסתגרות מחיי חברה.



כבר אינני עובד מאחר ועבדתי בעבודה פיזית, ועקב המצב הירוד כבר לא מסוגל ללמוד.



יש לי מס' שאלות:

1. האם אנשים בגילי שעברו מקרים דומים מסוגלים לחזור לפעילות ספורטיבית?

2. האם רפואה אלטרנטיבית רלוונטית כאן?

3. לגבי המצוקה הנפשית, קראתי שזהו אחד הסימפטומים לנפגע אירוע מוחי, האם זו תוצאה ישירה, "נורמלית" ובלתי נמנעת? או שהמצוקה דווקא באה בעקבות ובמשך התהליך שהנפגע עובר? האם זהו סימפטום החולף מאליו?



תודה,

גלעד