כמובן,,רוב האנשים שסובלים מכאב ואפילו הוא כאב "מוכח" אם זה כתוצאה "מראיה" של נזק בתמונות הדמיה,עדיין תשמעי רופאים שטוענים ש"זה לא משמעותי" על אחת כמה וכמה שהזילזול קיים כלפי מישהו/י שאין "תוצאות" פיזיולוגיות ניראות לעין או הדמייתיות[CT  ,,MRI ] הדבר הזה משול לכתב הגנה בבית משפט ,,כשמוגש כתב אישום נגדך--צריך לכאורה להוכיח לרופאים שכואב לך ואתה "מת" מן הכאב !!!

ראשית אני מניח שעברת אצל רופאים מסויימים? נוירולוג [באם זה קשור למערכת העצבים]

יש צילומים?בדיקות? הדמיה? [CT ,, MRI ?]

ניסית להתחבר /להזמין תור למרפאת כאב? [אין שם קוסמים,,אולי קצת מודעים יותר לנושא "הכאב"]

את מקבלת טיפול כל שהוא?

שלום סקיי

הכאב ממקור עצבי הוא הכאב החמור ביותר. לצערנו השפה דלה מידי וגם לכאב ראש קל וגם לכאב ממקור עצבי קוראים באותו השם –כאב. יותר מכך, קיים פרדוקס שדווקא הכאב ממקור עצבי אינו נראה כלפי חוץ, בניגוד לחתכים או הסימנים שנראים על פני העור. הכאב הרב ביותר הוא זה שנראה פחות, במקרה של כאב עצבי אינו נראה כלל (ללא אמצעי הדמיה בכל אופן).

את נוגעת בנקודה חשובה מכיוון שלאנשים קשה להבין דברים שאינם רואים וקשה להם ההבחנה בין כאב זה לאחר. לצערי, חוסר הידע וההבנה של הסביבה, הביא לכך שלא קיבלת את התמיכה וההבנה לה היית זקוקה.

אני מניח שרמות הכאב הגבוהות, הייאוש מן הפתרון המיוחל וחוסר התמיכה מן הסביבה הביאו לניסיון האובדני.

כפי שבנו ציין, ישנם היום פיתרונות רבים לכאב, לפחות להקלה שתאפשר איכות חיים. חשוב לדעת שטיפול שלא עזר בתקופה אחת יכול לעזור בתקופה אחרת, בשילוב עם טיפולים או תרופות אחרות, או עם מטפל אחר. בנוסף, לכל רופא יש את הגישה שלו ואם לא מצאת פיתרון אצל אחד, גשי לאחר. כיום קיימים מרפאות כאב ומרכזי שיקום כאב. כל אחת ושיטותיה הייחודיות בהתאם לאבחנה.

חשוב להכיר כי לכאב גם מאפיינים פסיכולוגים רבים ולכן כדאי לפנות במקביל (או במסגרת) מרפאת הכאב גם לפסיכולוג רפואי המתמחה בטיפול בכאב. דיכאון מחמיר את הכאב. בתחושת הכאב מעורבים תהליכים של מיקוד הקשב בכאב, המגבירים אותו והיום קיימות שיטות להתערב בתהליך זה כגון: היפנוזה, מדיטציה, הסטת הקשב, נשימה סערפתית, הרפיית הגוף ועוד. זאת בנוסף להפחתת הדיכאון, שיפור התקווה וההיענות לטיפולים השיקומיים (כמו לדוג' הידרותרפיה וספורט מפחיתים מן הכאב). ביחד עם הטיפול התרופתי והשיקומי המתאים, ברוב המקרים מגיעים להפחתה משמעותית בכאב ושיפור איכות החיים. לצערי לוקח זמן עד שמגיעים לשילוב הנכון ביותר בין הטיפולים, מכיוון שכל כאב הוא ייחודי ויש להתאים לו, בעזרת צוות מקצועי, את תמהיל הטיפולים האידיאלי.

במידה ולא פנית עדיין למרפאת כאב ואינך יודעת כיצד, כתבי לנו ונעזור לך. כך גם לגבי פסיכולוג רפואי, במידה ולא נפגשת עימו, כתבי לי היכן את מטופלת ואעזור לקשר בניכם.

לסקיי שלום,

אנו מבינים אותך ואת הקשיים שלך להתמודד עם הכאב ובמיוחד את הרגשת הבדידות.  התמודדות זו לא קלה, ובהמשך להמלצות המצויינות שקיבלת מבנו וערן,  גשי כבר מחר לרופא המשפחה  ספרי על הקושי שלך ובקשי הפנייה למרפאת כאב. אם בינתיים המצוקה שאת מתארת חוזרת , אל תתמודדי לבד, את יכולה להתקשר בכל שעה ביום ובלילה  למוקד של הכללית קול  בחיוג  - 2700*  שם תוכלי לקבל עצה ומענה , כולל הפנייה למיון.

כתבי לנו מה קורה נשמח לסייע לך,

עידית.

שלום סקיי,

אני כל כך מזדהה איתך עם חווית הבדידות וחוסר הבנה של הסביבה.  גם אני סובלת מכאבים עצביים קשים ביותר ואף אחד לא מסוגל להבין אותי מכמה סיבות: ראשית אנשים לא מסוגלים בכלל להבין סוג כאב שהם לא חוו. וכאב עצבי שורף, צורב, דוקר וכו מי שלא חווה לא מסוגל להבין עד כמה זה נורא ואיום. שנית, לסביבה נדמה שיש כאילו חוסר קורלציה בין חומרת הכאב  לבין זה שכביכול לא רואים את זה והאדם הולך על שתיים. וזה הרבה פעמים ככה בכאב עצבי. לעומת מי שקצת מקבל מכה בברך וצולע אז יותר קל להאמין שכואב לו כי הוא צולע. ואילו אצלי הכאב מגיע לסירוגין לרמות תופת כאלה שאני מתה להתעלף כדי להפסיק להרגיש אותו אבל צריכה לסבול בשקט ולהתנהג כמצופה ממני. ושלישית, באמת  בגלל שהכאב יומיומי וכרוני אז אנשים כנראה חושבים שהכאב שיגרתי או שכבר הייתי אמורה ". להסתגל״ לחיות עם הכאב הזה. אנשים לא מבינים שזה ההיפך, קרי בגלל שהכאב כרוני הוא גומר את משאבי ההתמודדות מה שמחמיר את הכאב ואפילו יוצר שינויים במערכת עצבים מרכזית שתורמים להגברת עוצמת ושטח הכאב. ובנוסף, אנשים לא מבינים שכאב עצבי שלי לפחות לא נמדד בסקלה מ0 עד10 אלא מכמה אלפים עד אינסוף.

אז אני מאוד מבינה אותך....גם אני חייה בייאוש מתמיד שאף אחד לא מבין אותי....

האם עשו לך בדיקות כמו צילום צווארי, mri, emg? מאיפה את יודעת שיש נזק עצבי? על סמך emg?

האם ניסית טיפול קרניוסקרל? וואטסו או הידרותרפיה? דיקור? אולי ביופידבק ללמוד להרפות שרירים תפוסים? או כמו שערן המליץ הרפיה והיפנוזה?

הסחרחורות וכאבי ראש מאוד שכיח אחרי צליפת שוט. לרוב על רקע צווארי, אבל כדאי להבדק אצל פיזיוטרפיסט/ית שמתמחה בסחרחורות כי לפעמים בעקבות תאונה נגרם וורטיגו תנוחתי( סחרחורת סיבובית בשינויי תנוחה) שהטיפול בו יותר קל, מהיר ויעיל מסחרחורת על רקע צווארי.

כמו שהמליצו לך קודמיי כדאי לך לפנות בהקדם למרפאת כאב שקרובה לביתך כי ארגז הכלים שלהם יותר גדול והם פוגשים הרבה אנשים עם כאבי שריר שלד.

תרגישי יותר טוב.....

הי! מבינה אותך לגמרי. אני סובלת מכאב כרוני לאור מחלת מפרקים פעילה. לפעמים יותר - לפעמים פחות - אבל הכאב תמיד שם. הוא שם בבוקר, הוא שם בערב, הוא שם בשמחות והוא שם ברגעי השפל. והוא שלי והוא לבד ואני לבד - איתו.

זר לא יבין. כולם רוצים לעזור, מביעים אמפתיה או לא, אבל לאף אחד אין יכולת אמיתית להבין בדיוק מה עובר עליך - ולכן אין לצפות לכך.

האצילי סמכויות על מי שכן סביבך ויכול לסייע - למשל בעזרה בבירוקרטיות, נסיעות, דברים שקשה לך לעשות וכו.

ואת ההתמודדות עם הכאב עצמו השאירי לאנשי מקצוע ולעצמך -יצירה, ספורט כלשהו (מדיטציה זה ספורט? :) סרטים, מוזיקה כל מה שרק יכול קצת להסיח את הדעת.וכמובן כמובן אנשי מקצוע - טיפול ותרופות.

סקיי שלום - 

מקווה שאת מבינה מהתגובות שקיבלת שאת ממש לא לבד. 

יש עוד רבים כמוך. 

מרפאות הכאב קיימות בדיוק כדי לתת מענה לכאבים כאילה. 

אנא נסי ליצור קשר ולקבוע תור - אנו נעשה הכל כדי לעזור לך. 

ד"ר גור. 

קודם כול תודה,

אתם לא יודעים כמה מחמם לדעת שיש אנשים שמבינים /מזדהים...

הרופא שלי סרב להפנות אותי למרפאת כאב בתואנה שזה רק יחמיר את המצב ו"הדבר היחידי שהם יכולים לעשות שם זה לתת זריקות"

מבחינת תגובות :

בנו -זו בדיוק התחושה שלא מספיק שלא אני זו שאשמה בתאונה,לא מספיק שזו הייתה" מתנת יום הולדת" שאני צריכה לחיות איתי כנראה כל חיי לפי הרופאים אני גם צריכה להוכיח שאני באמת סובלת וטובעת בניירת בירוקרטית ואנשים מקצועים אפתיים להיותי בת אדם .

ערן-ראיתי מספר רופאים עד שהגעתי בהמלצה "מקרית" לרופא שמתמחה בעמוד שידרה  צווארי שאיבחן אותי ,

MRIנוסף או בדיקות נוספות מבחינת הקופה /רופאים זה בזבוז זמן וכסף אחרי האבחנה.

אציין שעד אותו רופא הטיפול היחידי שניתן לי זה כדורים: כדור לכאבי הראש,כדור לבחילות,כדור לסחרחורות ,כדור לתופעות הלוואי של הכדורים ואציין שגם אלה בקושי עזרו .חוץ מהכדור לכאבי הראש שהוצא מסל הבריאות (הוא אומנם היחידי שעזר אך מסתבר שמסוכן)

אני כן מטופלת ע"י פסיכולוגית ופסיכאטרית  ,עושה תרגלי נשימות וכדומה במיוחד שאני בנהיגה .

כיום אני מטופלת תרופתית ופזיותרפיה ודיקור/רפלקוסלוגיה ועיסויים רפואיים .

אני הייתי מאוד אקטיבית אני עושה יוגה ופילאטיס (למרות הכאב ובשבילו-שילך לישון קצת;)) אך בשל ההחמרה האחרונה אני לא יכלתי כמעט להזיז את הראש שבועיים ,עד שהרגשתי טיפה יותר טוב עשיתי "אימון"  -ברכת השמש העולה ,וכמעט התעעלפתי תוך כדי -סחרחורות בחילות וכאבי הראש לא נתנו לי אפילו להנות מהפסקת היוגה שלי:(

אחד הדברים שתמיד היו עוזרים לי זה ליצור לבשל לצייר להביע את עצמי ,להוציא את הכאב על קנבס החיים אך משהחמיר לי המצב אני אפילו לא יכולה לנשום /לחשוב שלא נדבר על ליצור .

באמת תודה לכולם על התגובות ,שמעתי במקרה על הפורום וחשבתי לנסות ,אבל אני באמת "בשוק" מכך שאני באמת לא "לבד" ,נועה לקרוא את מה שכתבת זה כמו לקרוא את מילותיי.

אפרת -"לפעמים פחות - אבל הכאב תמיד שם. הוא שם בבוקר, הוא שם בערב, הוא שם בשמחות והוא שם ברגעי השפל. והוא שלי והוא לבד ואני לבד - איתו." זה כול כך נכון ואני אומרת את זה לאנשים הם בשוק הם לא מכלים/מבינים.

אני אשמח לקבל כול המלצה לגבי טיפול/רופא מומחה /דיעה נוספת .

האם יש טיפול במרפאת כאב מלבד זריקות/משככי כאבים למניהם? ואם כן כיצד לפנות ?ישירות דרך הרופא המטפל?

,,תגידי לרופא שסרב להפנות אותך למרפאת כאב שהו אינו אחראי על בריאותך,,ההחלטות הן שלך,,הוא מתפקידו לעזור לך תחת שבועה,, ששווה היום כקליפת השום,,!!!

יש תהליכים שונים,, גם פולשניים ,,ותרופות וזריקות,,ועוד,,

הטיפול הראשוני כמובן הוא כדורים,,במידה ולא מועיל ,מחפשים פתרונות אחרים,,וכן את צודקת בקשר לכדורים,,זה נגד זה / וההוא נגד זה שכנגד,,וכך הלאה,, זה חלק מהידע הרפואי,, גם כאן תחליטי אם לקחת או לא ,,או שאין לך תופעות לוואי,,

תבדקי התחברות למרפאת כאב הקרובה למקום מגורייך,,באם לא יתאפשר אפשר תמיד לחפש מקום אחר,,ורופא/ה מבינים יותר,,

הרבה בריאות ,,אורך רוח,,כי אלו תהליכים דיי ארוכים,,,

Sky,

אני בעצמי לא סובל מכאב, אך אני רואה את אישתי סובלת יום-יום מכאב עצבי ואני יכול להבין את עוצמת המצוקה.

אני אכתוב כאן בנושא משני אך אולי גם חשוב: רציתי רק לכתוב שאם יש לך ביטוח אבדן כושר עבודה / נכות כלשהו, צריך להגיש תביעה לא מאוחר מ3 שנים מקרות התאונה, ללא קשר לתביעת תאונת דרכים (שם ההתיישנות היא 7 שנים). בראש הפוסט רשמת שהתאונה הייתה לפני שנתיים וחצי. אסור לפספס את המועד. רוב הסיכויים שיש לך ביטוח כזה אם עבדת בזמן שקרתה התאונה.

אני לוקח חלק פעיל מאוד בהתנהלות מול חב׳ ביטוח וביטוח לאומי וללא עזרה זה יכול להיות די מתסכל, עוד יותר לבן אדם הסובל מכאבים.

לפעמים ביטוח זה הוא נספח לביטוח חיים או מנהלים או בריאת או תאונות אישיות או קרן פנסיה. ולפעמים אנשים לא יודעים על קיומו.

קבלי עידוד ממני, מאחל לך בריאות ושתרגישי יותר טוב.

סקיי שלום,

ראשית, את באמת לא לבד ואני מזדהה איתך מאוד לגבי הכאב.

מפרגנת לכל התשובות שקיבלת כאן ומזדהה עם כל המטופלים שמתארים את הכאב ובמיוחד עם הסביבה שנעלמה, התאדתה. 

יקירתי, אני חושבת ש"מילאו" לך את הראש לגבי טיפול במרפאת כאב.

אני מטופלת במרפאת כאב בתל השומר ויכולה להגיד לך מניסיוני כי לא קיבלתי שום זריקות.

המיוחד במרפאת כאב, מעבר לטיפולים הוא שמלמדים אותך להתמודד עם הכאב, אני יודעת שזה נשמע קצת לא ברור בקריאה ראשונית אבל באמת מלמדים שם את המטופל איך להתמודד עם הכאב. מלמדים טכניקות להקלה במצבים מסויימים (אני נפגעתי ברגל, וקשה לי לעשות פעילות יום-יומית, שנראית פשוטה וטרוויאלית לכל אדם אחר כמו:לשטוף כלים, להכניס מכונת כביסה, לתלות מכונת כביסה, להתקלח, לישון על מיטה - אני ישנה כבר 5 חודשים על ספה בסלון כשהרגל באוויר....) ושם הם לימדו אותי טכניקות שיהיה לי קל יותר להתמודד עם הכאב, לשלוט בכאב, להמשיך למרות שכואב. מעבר לכך, הצוות המקצועי קשוב ורגיש לכל מצוקה, התמיכה, העידוד הפירגון גם כשהייתי במצבים מאוד לא סימפטיים (עצבנות, ייאוש, תיסכול אינסופי) הם ידעו איך לטפל בי.

והכי מיוחד ואפקטיבי הוא שמערך הטיפולים ניתן במקום אחד, במסגרת אחת.

כל רופא/מטפל-ת/פסיכולוג וכו' דנים על מצב המטופל וביחד בונים תוכנית טיפולים ומתעדכנים על המצב.

לדעתי, את צריכה לנשום עוד קצת עמוק, וצר לי להגיד זאת אבל אם תצטרכי, תילחמי בקופת החולים שבה את מבוטחת ותדרשי להגיע למרפאת הכאב.

מאחלת לך רפואה שלמה!

תודה על התמיכה של כולכם ...לא יכולה להביע במילים כמה זה חשוב לי.

ל-varduku  ,את לא יודעת כמה תשובת הפתיעה אותי האם את או אולי מישהו אחר יכול להגיד לי כיצד ניתן לפנות ? האם יש צורך בהפנייה? או שפשוט תור והפניה מרופא משפחה או אורתופד?

לגבי התאונה זו הייתה תאונת דרכים וכבר פניתי לעורך דין -אז בתקווה שיהיה טוב(למרות שאופטימית אני לא :()

סקיי שלום,

עד כמה שידוע לי כל קופתחולים נוהגת בצורה אחרת.

אני לא יודעת באיזו קופת חולים את מבוטחת אבל אני הגעתי לשם בהמלצה של אורטופד להערכת מצבי ל-3 ימים. הבאתי טופס 17 מקופת החולים. הגעתי 3 פעמים בשבוע ונפגשתי עם צוות המטפלים המקסים.

כל אחד מהם העריך את מצבי הפיזי והנפשי ובהתאם לכך הם שקלו אם אני מתאימה למסגרת הטיפול שהם מציעים.

הגעתי אליהם כשאני לא יכולה לדרוך על הרגל.... היום (חודשיים אחרי בערך) אני מתאמנת לנעול נעל.

מניסיוני, כפי שאמרתי לך, קחי נשימה עמוקה ותפני אל קופת החולים שלך. אני כל פעם "רבה" איתם על הזכויות שמגיעות לי. זכות בסיסית לקבלת טיפול בריאותי מקצועי.

אל ייאוש, יקירתי.

רפואה שלמה !

תודה על התמיכה והעזרה ,

פניתי אליהם הם אמרו שזה כ3-4 חודשים  לתור ראשון רק לבדיקה ראשונית של רופא ...מייאש...

(אני בקופח לאומית)

סקיי שלום - 

עלייך לפנות למרפאת הכאב בבי"ח הקרוב למקום מגורייך, לבקש תור. הם ישלחו לך הביתה או בפקס את הטפסים עם זה את ניגשת לרופאת המשפחה ומבקשת שתתן לך מכתב מתאים המפנה אותך למרפאת כאב. עם המכתב והטפסים את ניגשת לקופת החולים ומקבלת טופס 17. 

ד"ר גור. 

סקיי היקרה אומנם אומרים צרת רבים נחמת טיפשים אך במיקרה שלך / שלנו אני לא חושב שזה נכון 

גם אני אחרי תאונת דרכים שבמהלכה נפגעתי בגב וברגלים  והגרוע מכל PTSD מאחר ונילכדתי תחת גלגלי המשאית ונילקחתי לטיול מאולץ לאורך כמה עשרות מטר על האספלט כאשר אני משחק תופסת עם הגלגל הקדמי של המשאית שהתעקש לטפס לי על הראש ואם כל זה לא הספיק אז גם החילוץ שלי נעשה בשיטת משוך בחבל כאשר העוברים ושבים אוחזים בידי והמשאית נוסעת לאחור .....

למזלי אני בחור חזק כך שלא ניגרם המון נזק פריצות דיסק במקום שברים וכו..מה שכמובן הפריע לאיבחון כי לא רואים את זה ברנטגן אלה רק בMRI חצי שנה של פזיוטרפיה עם כאבי תופת כי אף אחד לא איבחן את הבעיה .להתחנן לרופא שישלח אותי לעשות אולטרה סאונד של שרירי התאומים שניקראו בזמן החילוץ המהולל עד שהתחילו להבין מה קורה אבל עדיין לא נילקח ברצינות מספקת כי הפגיעות נחשבות גבוליות [לא שזה כואב פחות ] שנה בלי לצאת כלל מהבית להיות חולה מפחד כל פעם שאחד הילדים יוצא החוצה ועוד ועוד דרך בעיות כלכליות  אלימות במשפחה תיסכולים ועוד  אפילו שברתי יד יום אחד כאשר חבטתי בקיר מתיסכול כמובן שכבר ההיתי די חסין לכאב שהבנתי שהיא שבורה רק לאחר שלושה ימים בגלל צבעי השחור והכחול ...טיפול פסיכאטרי ופסיכולוגי סוג ז בבית חולים פסיכאטרי כפי שהוסבר לי על ידי הפסיכאטרית זה בית חולים ממשלתי וזה מה שיש  כחמש שש זריקות לגב במרפאת כאב שלא עזרו עשרות כדורים ביום כמו סימבלטה אקסוקונטין טגטרול פרקוסט אוטופן מתדון לוריון ועוד ועוד  בקיצור לכל אחד מאיתנו יש את הסיפור שלו מי פחות ומי יותר אין ספק שהן המשפחה והן החברה והמוסדות מסתכלים עלינו בעין עקומה  כמה פעמים אנחנו מתים מכאבים ובמקום לבכות מחייכים  כי פשוט בחרנו בחיים אבל הם לא מבינים את זה עשית משהוא פעם את חייבת לעשות אותו שוב ולא אכפת לאף אחד בכמה מאמצים זה עולה לך ..אני כבר כותב יותר מידי לסיכום אם אני לי מי לי !!!!תחליטי במה את בוחרת בחיים או בנכות ומסכנות  אל תוותרי לא לעצמך ולא לאף אחד מסביבך תעמדי על זכויותייך הן במשפחה והן בחברה  יש מי שיבין ויעזור יש מי שיבין וירחם  ייש מי שיתעלם  ןיש מי שיכעס כאילו את אשמה במה שקרה  שורה תחתונה תההי חזקה שימי קצוץ על כולם תכניסי את הראש בין המרפקים ותסתערי קדימה מי שאיתך איתך מי שיפול מן הראוי היה שיפול ואל תשכחי שתמיד ינסו למכור לך שהדשא אצל השכנים ירוק יותר......

צבי שלום,

הסיפור שלך גורם לי לרצות להגיב לך תגובה ראויה אך אני קוראת שוב ושוב את הסיפור שלך ונשארתי פעורת פה וחסרת מילים. (שזה די נדיר אצלי).

מבלי להכיר אותך, אתה נקרא לי כאדם למוד ניסיון, גם אם בדרך הכואבת. מאחלת לך שיהיה לך הכוח להתמיד ולהמשיך להשתפר ולהחלים.

מתחברת מאוד למה שכתבת על תגובת הסביבה ועל הקהילה הרפואית למצב שכלל לא בחרנו בו.

מאחלת לך רפואה שלמה והחלמה מהירה.

וסקיי, כפי שכבר הבנת, אכן, במצבנו - אם אין אני לי - מי לי. זה סוג של שילוב בין מלחמה והתמודדות לבד. זה לפעמים קשה,מתסכל, מעייף, מעצבן וכו', אבל בסופו של דבר, כמו שצבי כתב - בחרנו בחיים. שיהיו חיים טובים ומאושרים. ללא מוגבלות וכאבים. זו הזכות שלך.

רפואה שלמה והחלמה מהירה.