אני חושבת שהכאב משנה את האדם, גורם לו להתנהג באופן שונה, גורם לו ללמוד להתמודד עם הדבר הגדול הזה שנקרא כאב, גורם לו להתמודד עם השינוי באורח החיים, גורם לו להבין מי מחבריו מסוגלים להתמודד עם ה"אני" החדש.

אני סובלת מכאבים כרוניים (ללא אבחנה) כבר 6 שנים, ואני יכולה להגיד שמאוד השתניתי בהרבה היבטים שאני לא יכולה לשים את האצבע עליהם, זה מכלול, אבל אני מנסה להמשיך את חיי כרגיל, אני לומדת, עובדת, מבלה עם חברות, הולכת לחדר כושר.

נכון שזה לא קל בכלל וזה דורש הרבה ספונטניות, הרבה אנרגיות, הרבה כדורים אבל מצד שני זה שווה את זה.

אני מנסה לא להכנע לכאב (למרות שאני חייבת להודות שלפעמים אני נכנעת על מנת לצבור כוחות ואז ממשיכה הלאה), לא רוצה לתת לו לשנות את אורח החיים שלי, את הכיף שלי, את האהבה שלי!

שבוע טוב לכולם! 

ברור שהכאב משנה אותי ליותר עצבנית, מרחמת על עצמי, חסרת סבלנות, עייפה, מוטרדת, כועסת על אנשים בריאים ותפקודיים, מדוכאת. לדעתי זה ככה כולם כל מי שבאמת מתמודד עם כאב כרוני.

בהחלט השתניתנ אהי לא יוצאת מהבית, לא מקבלת אורחים פרט למשפחתי אפילו  לא תמיד עונה לטלפון.. כאבי מוציאים אותי מדעתי כי אין פתרון לכאהי

שלום, 

כרופאה איני מכירה את האנשים המטופלים על ידי לפני הכאב, אך אני יכולה לספר על האנשים שעזרתי להם להשתחרר מהכאב  - ורובם השתנו לנגד עיני. ממש שינו אישיות. 

הם נעשו שמחים יותר, מלאי חיים, רגועים, התעניינו יותר בנעשה סביבם. מכאן אפשר להסיק גם את ההיפך. אני מניחה שקשה מאד כאשר אתה מתמודד עם גוף שבוגד בך להיות שלו ורגוע, לתת תשומת לב לזולת, לחיות ולהנות מהרגע. לשמוח. 

אין לי ספק שהכאב הינו בן לוויה מאד לא חביב, שמאד קשה לחיות איתו וככל שהוא יותר גחמני כך הוא מוציא אנשים מדעתם. 

יש אצלנו במרפאה קבוצה שעוסקת עם פסיכולוגית רפואית בהתמודדות עם כאב. ישנם מטופלים שלי שפנו לקבוצה הזו. שם אני רואה מטופלים שלא השתחררו מהכאב הפיזי - אבל מצליחים בעזרת טכניקות להשתחרר מחלק מהשפעותיו הרגשיות. גם אנשים אילו משתנים לנגד עיני, משהו בהם מתחזק. לאחר הטיפול הם מצליחים לשים גדרות בפני הכאב ולא לתת לו להכנס למקומות מסויימים. אני חשה מהם עליה משמעותית בביטחון העצמי, ברוגע פנימי. אני מבחוץ מרגישה אילו הם קיבלו החלטה מסויימת וכוחות מסויימים. החזירו לעצמם שליטה על חייהם וזה משנה בהם הרבה. 

לאחר שראיתי את ההשפעה הזו אני ממליצה לכל מטופלי לעשות את הקבוצה, ובעיקר לאילו שהסיכוי לרפאם לגמרי מהכאב - קטן 

ד"ר גור. 

קודם אתייחס לאחת המגיבות, ר.ת. יקרה, כאבים שמוציאים מדעתך ברמה כזו זה מצב שהוא לא כל כך תקין. את זקוקה לעזרה כי הכאבים בסופו של תהליך אמורים לשנות אותך לחיוב - שתלמדי לשלוט עליהם ולעשות להם "אתה לא מחליט עליי!" והנה הבעיה, הכאב מחליט עלייך :( ממליצה לך ללכת לרופא שיודע לאבחן אותך כראוי ולהפחית לך את הכאבים ואף לבדוק במרפאת הכאב הקרובה אם יש עזרה הקשורה להתמודדות הזו, אני כותבת את זה מניסיון - לא היה בא לי לקום בכלל בבוקר והייתי מאוד דומה לך, ואז עברתי טיפול פסיכותרפי במסגרת מרפאת כאב - כזה שמיועד לכאב ועוסק בשינויים שהכאב הוסיף לי לחיים, אחרי התמודדות לא קלה אני מתפקדת כמעט רגיל. מציעה לך לבדוק את האפשרות, זכרי שיש לכאב השפעות רבות וחשוב לטפל בזה, הטיפול הוא לא כי אנחנו לא בסדר, אלא כי הכאב חונק אותנו ומלמדים אותנו לנשום ולחיות כשהוא שם. ואפרת, ללא ספק הכאב משנה את האדם :) הוא מלמד אותנו להעצים את עצמנו ולהראות לו מי הבוס בתמונה. אנחנו משנים אותו רק עם עזרה תרופתית להערכתי.

וואו כמה שזה נכון- הכאב שינה אותי, את היכולות הפיסיות והאינטלקטואליות שלי, את חיי, את סביבתי בקיצור את הכל כולל את האישיות שלי לצערי הרב ביותר.

אנחנו מדברים בינינו שזה כבר טוב :) לומדים דברים אחד מהשני על זה ואנחנו מייעלים את הקשיים שלנו להצלחות..ברור שהכל השתנה אבל נוציא מזה דברים טובים. כולם פה עוברים ימים רבים של בכי וקושי רב, מרגישים שהכאב שלנו שותה לנו את האנרגיות, בואו נלמד להעריך את החיים שלנו על סמך ימים טובים יותר מאלו

קושקוש את ממש צודקת, במקום לחשוב על כמה הכאב משפיע על חיינו ננסה אנחנו להשתלט חזרה על החיים שלנו.

זה נשמע מאוד פשוט (בעיני מי שאינו חווה כאב כרוני) אבל זה ממש קשה ומאתגר. אני אנסה לתת טיפים שעבורי עזרו ואולי זה יעזור למישהו מכם.

אני, כדי לנסות להמשיך לתפקד דואגת לשדר עסקים כרגיל בעבודה (כך המבטים והמשפטים של "אוי מסכנה" לא מגיעים) ככה אנחנו בעצם "נראים" רגילים לגמרי ואין שיחות על הכאב ומשפטים כמו: "זה פסיכומטי", "עשית את הבדיקה ???" שהרבה פעמים (במקרה שלי ואני מניחה שבמקרים נוספים) גורמים לך להתעצבן ושוב להכנס ללופ של מחשבות על הכאב. דבר אשר בסופו של דבר יביא אותנו להתמקד שוב בכאב ולא בדברים אחרים.

אני מנסה להעסיק את עצמי בדברים שאני אוהבת, לדוגמא שירה או שמיעת מוזיקה, כך שהמח שלי עסוק בדברים אחרים והאנרגיות שלי הולכות למשהו טוב ולא למחשבות על הכאב או סבל.

אני מנסה עד כמה שניתן לא לבטל תכניות. גם אם כואב וגם אם אני עייפה קצת, זה נותן תחושת ניצחון (אפילו אם רק רגעית) שעוד פעם השתלטתי על החיים ולא נתתי לכאב לנצח (זה קצת דומה לזה שאנשים יצאו לבתי קפה בזמן שהיו הרקטות על תל אביב).

משהו חשוב נוסף לדעתי זה לחייך, לא להפסיק לחייך, האקט של חיוך עושה השפעה משמעותית על המצב רוח וההרגשה.

ודבר אחרון שלדעתי הכי חשוב! הקיפו את עצמכם באנשים שאוהבים, שמבינים ומכבדים אתכם כמו שאתם! האנשים האלו הם האנשים שיגרמו לכם לחייך, לאהוב, להקשיב ולשכוח מהכל (כמעט).

אני מקווה שזה יעזור גם לכם! :-) 

זה משהו שאינו פשוט בכלל! (לרגע זה היה נשמע מאוד ציני מה שכתבת, עד שממשיכים לקרוא).... 

כשבאתי לרופא והוא אמר לי "כואב לך? מסכנה" אמרתי לא "לא ד"ר אני לא מסכנה, מסכנה זה מצב נפשי, התלוננתי שכואב לי... תפריד בין הדברים" 

אל תבטלו באמת תוכניות ודברים שגרתיים, לפעמים יש לנו מחסומים פסיכולוגיים ואז אנחנו חוזרים לשגרה שלנו מאוחר - גם את זה מותר :) לא יזיק קצת ספייס למוח.

אני מאוד עצמאית בד"כ ולא הייתי מוכנה ללכת לפסיכולוג ובחיי שרק הפסיכולוגית שלי לימדה אותי - להרוס את החומות החדשות שנבנו, המתגוננות והמתמסכנות, ולבנות חיים עצמאיים מהתחלה, לאט לאט, והם עדיין בבנייה, בכל פעם לומדים משהו חדש. 

אל תפחדו להרוס חומות שהכאב יצר לכם מתוך פחד להרוס לעצמכם את החיים, אין לכם מה להפסיד, מקסימום תבנו על ההריסות דברים טובים יותר

מי שרוצה עזרה, מוזמן לפנות בפרטי מוכנה לתת יד 

קושקוש זה היה בציניות מוחלטת!

יש לי מישהי בעבודה שאומרת לי כל הזמן, תחייכי, תעשי, תעבדי בכמה עבודות, אל תהיי מפונקת, אז מה אם כואב לך.....

וכל פעם שהיא אומרת לי את זה הדם עולה לי לראש......

לאורך השנים, הבנתי שבן אדם שלא מתמודד עם כאב כרוני לעולם לא יבין אותך באמת, אולי הוא יבין חלק מן הסימפטומים אבל לא את כל המכלול שבא עם זה.

אני הכי שונאת את הציניים שחייבים לומר "ברור את עושה את זה בשביל ביטוח לאומי, איך שאת יוצאת מהוועדה את מתחילה לרוץ ולקפוץ" אומרים את זה בציניות אבל יש בזה משהו מהאמת שלהם... את השנתיים הראשונות עברתי בסבל נפשי של להקשיב למה שכל (&$^&$% חוסכת קללות פה) אומר לי..כל אחד שחושב שמותר לו לשפוט את האחר מבלי להיות במקומו. כל חולה כאב שאני שואלת, אומר "אף אחד לא מבין אותי"..ולמה להיתקע עם זה? עדיף שניעזר בחולי כאב אחרים שאין ספק שיבינו אותנו 

שלום,

אני בהחלט חושבת שהכאב משנה אנשים,כי כשכואב אז חוטי המחשבה נקטעים באמצע, זה קצת עושה ותך מנותקת ואולי מוזרה.בסוג של כאב שהוא תמידי על אש נמוכה מעצבן ומנדנד מתת ההכרה ועושה אותך עצבנית. גם מאבדים קצת את החשק לעשות דברים בגלל המחשבה על רמת הקושי והכאב. האיטיות ושהדברים לא יוצאים כמו קודם. לי אישית זה המטבח וההרגל לפנק את המשפחה הגדולה ולהכין מטעמים וזה ממש לא נעים ומלווה אותך. אז זהו זה ממש משנה אותך.

אני סובלת מכאב ניורפתי קשה בידיים. חיי השתנו מאז המחלה. הקנאביס מאפשר לי לישון בלילות ולהירגע מהכאב למספר שעות. כאב כרוני משנה לחולה את החיים. התמודדות בחיי היום יום קשה. את לא רוצה להיות תלויה באף אחד. נהיית מתוסכלת. משוחחת הרבה עם אלוהים ושואלת מה עשיתי? למה אני? אבל זה המצב וצריך להמשיך הלאה עם הכאב.

שבוע טוב חברים...........

קראתי את כל התגובות,כולל את חוות דעתה של ד"ר רות.

כאב זה מילה גדולה ולא כל כאב יש לו אותם השלכות בתיפקוד בחיי היום יום. לכן כל אדם והכאב שלו.

אני למשל כתוצאה מהכאב שלי אני לא מסוגלת לעבוד, זקוקה לעזרה בחיי היום יום 100 אחוז נכות.

ללא הקנאביס לא הייתי ישנה.

במצבי אני אופטימית וקיבלתי את הגזירה. חיי הסתיימו בזוגיות חברים ואוהבת להיות לבד.

כועסת,אגרסיבית,ומבחינתי חיה רק למען ילדיי.

כאב כרוני ללא ממצא מסוכן יותר..אתה לא יודע איזה חלק בגוף בבוקר יכאב.