סיון, נורא קשה לשמוע איך את רואה את עצמך: כאמא פוגענית בגלל הדיכאון שלך. אני מבינה שחווית דיכאון אחרי לידה עם ביתך הגדולה ואני בטח יכולה להבין את הפחד שדבר שכזה יחזור על עצמו. זה שאת מודעת לנטיה שלך ורוצה להיות זהירה ועם היד על הדופק לגבי הילד הנוכחי זה דבר טוב ומבורך והלוואי וכל האימהות היו מסוגלות להיות בעלות מודעות כמוך. זה צריך לדחוף אותך לבקש ליווי רגשי גם עכשיו (חשוב חשוב חשוב עוד לפני הלידה כדי לעבד את כל הרגשות) וכמובן אחרי הלידה. אל תלקי את עצמך, יש לך את כל הזכות שבעולם להביא עוד ילדים. אני בטוחה שמלבד הדיכאון יש בך עוד חלקים, אולי את עכשיו לא במגע איתם כי את חוששת מהדיכאון, אבל יהיה טוב בשבילך לחשוב גם על הצדדים הטובים באימהות שלך כדי להתחזק. אחד הגורמים לדיכאון אחרי לידה הוא מידת התמיכה שיש לאם. מה שאת מתארת עם בעלך הוא לא מצב טוב בשום מקרה ובטח לא במצב של דיכאון אחרי לידה. יש לכם עוד זמן עד הלידה, לכו לייעוץ, מצאו דרכים להיות שותפים להריון ולהורות. זה מאד חשוב בשבילך. ובנוסף, את צריכה לודא שאחרי הלידה יש לך על ידי מי להיתמך: אמא, אחות, חברה, פסיכולוגית. זה קריטי בשבילך. והכי חשוב, מותר לך להיות שוב אמא. הפגיעה בתינוק נראית לי כמו דרך לפגוע בעצמך, להעניש את עצמך. זה לא מגיע לך. מה האפשרויות שלך לקבלת טיפול פסיכולוגי? שירי

תודה על התגובה, אני חייבת לציין כי הרוחות נרגעו קצת והמצב שוב חוזר לעצמו, אני עדיין קצת מרוחקת מההריון, אולי מחשש שיבוא עוד גל כזה של דיכאון, שיתפתי קצת (ללא פרטים) את האחות טיפת חלב והיא הייתה נראית מאוד לא מופתעת, זה היה נראה לה מאוד שכיח וטריוויאלי בזמן הריון. גם להעיר את הבת שלי בבוקר לגן היה ממש קרן אור אחרי לילה חשוך ביותר, עשיתי בירורים בטרטולוגיה לגבי כדור הרגעה שהיה לי פעם כדיי לקחת אותו במצבים כאלה וקיבלתי אישור מלא. בעלי באופן טבעי מתקרב אליי שוב כי אני לא דיכאונית עכשיו אז הוא לא מפחד ממני.. עשיתי את מה שצריך בסך הכל, אבל תמיכה אחרי הלידה זה באמת משהו שלא היה בפעם הראשונה, הייתי מאוד רוצה חברה תומכת שתהיה איתי הרבה.. אז הייתה לי פסיכולוגית ותמיכה דרך השיקום מביטוח לאומי אבל זה לא היה אמיתי כי הן היו "חייבות" וגם התחלפו כמו גרביים בגלל מעבר/חתונה/חוסר התאמה.. זה לא היה אמיתי..אמא שלי היא בנאדם מאוד לא נוכח בחיים שלי, היא מכורה לעבודה אז צריך לקבוע איתה חודש מראש בשביל שעה.. אני מתפללת שתבוא חברה, עדיף עם ילדים שפשוט נהיה ביחד במשך היום במקום לבד כשכולם בעבודה..אני אהיה פתוחה לבן אדם כזה.

היום הסקירת מערכות הראשונה, אז נראה אם הכל בסדר אני אנסה להיתחבר מחדש לילד- זה יותר קל כשיש משהו ויזואלי..

תודה רבה.

סיוון, אני שמחה לשמוע שנרגעו הרוחות. בכל זאת אני חוזרת וממליצה לך לשקול טיפול פסיכולוגי כבר עכשיו, כמו מעין "פעולת מנע" לפני הלידה. אני לא יודעת מה קרה עם פסיכולוגיות שטיפלו בך בעבר. אני כן יכולה להגיד לך, בתור פסיכולוגית, שעל אף שזו העבודה שלי והפרנסה שלי, אני מרגישה שהקשר עם מטופלים הוא עם דאגה ואכפתיות אמיתיים. אז אל תפסלי עזרה מהסוג הזה. אנחנו כאן, לכל חשש או התלבטות וגם כמובן לבשורות משמחות. שירי