הי כריש, ברוך הבא, בחרת לעצמך שם מעניין...כמעט הניגוד לחוסר הבטחון שאתה מרגיש ואולי גם החלום שלך להיות פעם אחד מאותם אנשים שאומרים עליהם שהם "כרישים". אז בשבילנו אתה כבר כריש.. אשמח לדעת עוד עליך. בן כמה אתה, במה אתה עוסק: עובד, לומד? ספר גם על המשפחה והחברים. ממתי אתה סובל מהקשיים שתיארת? רק אחרי הסמים או שגם לפני כן? מי אבחן אצלך הפרעת חרדה ואיך היא באה לידי ביטוי? מחכה לשמוע עוד עליך, שירי

אני בן 31,סטודנט לפיזיותרפיה,הקשיים שתיארתי בעיקר הופיעו לאחר הטיול בהודו,אומנם אם אני יסתכל לאחור אני יודע שסבלתי גם אז מחרדות

אך לא הייתי מודע לכך,כך לפחות אמר לי הפסיכולוג שהיה לי,כיום אני כבר לא הולך לפסיכולוג לא הרגשתי שבאמת עוזר לי אני חושב שזה בזבוז כסף ואין לי מיותר,אני הולך כל כמה זמן לפסיכיאטר בשביל  להתעדכן על מצבי או להחליף תרופה,להעלות מינון אם צריך,כיום אני לוקח כדור וחצי של אנאפרניל,ההפרעה באה לידי ביטוי בלחץ חזק בחזה ובראש,מחשבות שרצות בלי סוף  פחד גדול ודיכאון ,אני לא יודע להתמודד עם זה.

אני באופן כללימרגיש בן אדם שונה מאז הודו שזה היה לפני 7 שנים ומלפני,עברתי טראומה לא פשוטה שם בעקבות שאחטה מבאנג סך הכל,הפסיכולוג אמר שזה התקף חרדה לי זה הרגיש משהו הרבה יותר גדול כי עברתי לפני כן התקפי חרדה וזה לא היה דומה..

זה היה הרבה יותר מפחיד עם כל מיני תמונות פסיכדליות שראיתי על הקיר,כמובן שהבנתי שזה לא אמיתי אבל זה הלחיץ אותי מאד,הייתי שם מבואס נורא אחרי זה שאפילו החבר'ה שהכירו אותי לפני שמו אליו לשינוי שחל אצלי..אני כולי תקווה שאולי יבוא יום ואני יפחד פחות כי זה הורס לי את החיים..

הי כריש, זה מאד מרשים שיחד עם מצבי החרדה שלך, אתה מצליח לתפקד ברמה גבוהה וללמוד לימודי פיזיותרפיה. אני יודעת שאלו לימודים קשים ותובעניים. ספר איך אתה מתפקד עם דרישות הלימודים. הסימפטומים שאתה מתאר: לחץ בחזה ורכבת מחשבות: האם זה מגיע בהתקפים או מצב די סטטי רב היום? אם זה התקפים, כמה כאלו יש לך ביום? ממה שאתה מתאר לא נשמע שאתה סובל מסכיזופרניה, אלא מחרדות על רקע טראומה שבה הרגשת שהחשיבה שלך מתפרקת (התמונות הפסיכדליות שראית). זו חוויה מפחידה עבור כל אחד, אבל אנשים כמוך, שפגיעים למצבי חרדה, בהחלט יכולים לפתח הפרעת חרדה אחרי חוויה שכזאת. אני מצטערת שאיבדת אמון ביכולת של טיפול פסיכולוגי לעזור לך. או שאותו פסיכולוג לא התאים לך, או שעדיין לא היית במקום שהתאים לך ללכת לטיפול. אני ממליצה לך לשקול שוב עזרה מהסוג הזה. אתה בעצמך מרגיש שהטיפול הפסיכיאטרי קצת מקל, אבל לא מספיק. תחשוב על זה. שירי

לא קלי עם הדרישות של הלימודים אני משתדל לתת מעצמי כמה שיותתר,אפילו יו"ר החוג שמה לב לקשיים שיש לי והתחשבה בי בכך שהיא שמה אותי אחרון בהצגה של מאמר מול הכיתה כי ידעה שאני צריך יותר זמן מאחרים להתארגן לקראת זה...יש לי תחושה שהיא שמה לב שאני חרדתי..

הלחץ בחזה והרכבת מחשבות זה מצב די סטטי..רוב היום אני בתוך זה..הרבה פעמים אני חושב שזה לא הגיוני שאני ככה זו הסיבה שאני מצוטט הרבה בפורומים שקשורים לבעיות נפשיות לראות אם אנשים סובלים בדיוק כמוני,זה מנחם אותי באיזשהו מקום שיש עוד אנשים שסובלים ממשהו דומה למרות שזה לא עוזר הרבה אחרי זה ושאני במלכוד של חרדה הכל נשכח..הרבה פעמים זה נראה כאילו המוח שלי עסוק במציאת פיתרון לבעייה שלי אבל הניסיון הוא לשווא..גם אם יוצא מצב שאני מרגיש יותר טוב פתאום אז אני חושב שהנה יצאתי מזה מצאתי את הפיתרון לבעייה אבל אז שפתאום החרדה עולה עם הלחץ בחזה והכאבי ראש וההרגשה שלוקחת ממני את כל האנרגיות זה מכניס אותי לדיכאון גדול ברמה של רחמים עצמיים ואפילו בכי לפעמים..אני חושב שהתיאור הכי נכון לכל מה שרשמתי עד עכשיו זה שאני לא מבין את כל הסיטואצייה שאני נמצא בתוכה ואני חושב שאיזשהו הבזק בראש יתן לי את החופש מהחרדה..אולי בגלל החוסר הבנה הזה והקונפליקט הפנימי אני מחפש תשובות בפורומים ומחפש להזדהות עם אנשים אחרים שאולי עוברים דומים לשלי..אודה לתגובה,תודה!

כל הסיפור מגולל כבר למעלה..בגדול אני כל חיי סבלתי מחרדה כי עברתי טראומה של התעללות מינית בילדות מילד שהיה שכן שלי אבל ההתפרצות של זה הייתה בצבא כאשר אני זוכר שהרגשתי משהו יוצא דופן באיזשהו יום שחזרתי ברכבת הבייתה והתחלתי ללכת לרופאים שהפנו אותי להמון בדיקות ולא נמצא משהו מחשיד,אני כל הזמן פחדתי שיש לי איידס והגרוע מכל היה שרופא צבאי אחד שסיפרתי לו על כל התסמינים שאני מרגיש החליט לשלוח אותי לבדיקה שלבסוף יצאה תקינה..

משום מה אף רופא לא טרח להגיד לי שאולי אני סובל מחרדות ועליי לטפל בעצמי וככה המשכתי את החיים עם החרדה שהייתה אז יחסית די קלה כי הייתי מצליח לעשות הכל למרות שבתוך תוכי הרגשתי שמשהו לא הכי שלם..ב2006 נסעתי להודו ושם צרכתי סמים קלים ובעקבות זאת עברתי שם טראומה בעקבות עישון מבאנג שהביא אותי למצב של הפרעת חרדה קשה..היום אני מטופל בכדור וחצי ליום של אנאפרניל בלי טיפול פסיכולוגי אחרי שהייתי 3 שנים אצל פסיכולוג ועזבתי לפני שנה בערך..

כריש, היית בטיפול 3 שנים? זה מטריד לחשוב שאחרי כל הזמן הזה לא ניתנה לך היכולת להמשיג את מה שעובר עליך. אתה יודע להגיד משהו על איך שהתנהל ההטיפול? לפי דעתי אתה צריך קודם כל להיפגש עם מישהו שיעשה איתך כמה פגישות שילמדו אותך מה זה חרדה, מה התסמינים שלה, איך נראים התקפים, למה הם קורים. לפעמים רק השלב המאד ראשוני הזה בטיפול כבר מביא להקלה עצומה, שיש לסבל שלך סוג של הגיון, שיש לך קצה חוט של איך להסתכל ולהתייחס למה שעובר עליך. מה שאתה חווה הוא מה שנקרא טראומה מורכבת, שזו "טראומה על טראומה". זאת אומרת שיש כמה טראומות שחווית בחיים שלך ולכן אתה פגיע יותר לחוויות טראומתיות גם בהווה. צר לי שאתה מסתובב עם כזה סבל כשיש דרכים לעזור לך. כמו שכתבתי, אני חושבת שאתה צריך טיפול פסיכולוגי, אבל אולי כדאי הפעם ללכת על מישהו שאתה יודע שמתמחה בטראומה וחרדה. שירי

שירי אני מאד מתחבר למה שאת אומרת שאולי אני צריך פסיכולוג שיעזור לי בחרדה ובטראומה,לגבי החרדה אני יודע מה הם תסמיניה אך אני זוכר את החווית חרדה שהייתה לי בעבר לא כמו שהיא היום לכן אולי אני לוקח את הדברים יותר קשה,וזה לא בגלל שאני רוצה לקחת אותם יותר קשה היום הכל נראה לי הרבה יותר טראומתי אפילו דבר קטן כמו להבריז משיעור יושב לי על המצפון וקשה לי לנפנף דברים אני נכנס מהר מאד לייאוש ודיכאון מה שלא היה בעבר וזאת החוויה הכי קשה מבחינתי בחרדה הנוכחית,כל המצב הזה מפחיד אותי כי זה מאד מקשה עליי לראות את עצמי מצליח לצאת מזה ולהיות מאושר כמו שהייתי פעם.

אז שהיה לי קצת קשה הייתי אומר לעצמי כל מיני דברים שהיו נונתנים לי כוח ואנרגיה ומוטיבציה להמשיך,היום זה לא אותו דבר קשה לי להגיד לעצמי את זה כי אני מרגיש כמו מין סוג של בלוק(חסימה)במוח שלא מאפשר לי לצבור כוחות.זה כמו אוטו חדש מהחברה שברור שהוא נוסע אבל לא יניע אם לא תדלקו אותו.ככה גם אני,יודע מה יש לי ומבין את הבעייה אך אין בזה הרבה תועלת כי זה לא עוזר לי,וזה האבסורד הגדול מבחינתי.

אני חושב שבטראומה עצמה כפי שאמרת לא טיפלתי כמו שצריך אני עדיין חש את הטראומה שהייתה לי בעבר בהודו לאחר העישון חשיש,ולא פלא שהכל נראה לי הרבהיותר קשה,הייתי רוצה אולי שתמליצי לי על מישהו טוב שמטפל בטראומה ואני ישקול את הדברים,כי אני אכן מרגיש שהטיפול הפסיכולוגי לא עזר לי באיזשהי צורה לצאת מחווית הטראומה..תןדה וממתין לתגובה!

כריש, אתה יכול להפנות את הבקשה להמלצה על מטפל לחברים בקהילה. מתוקף תפקידי, אני לא יכולה להמליץ על שם זה או אחר. אבל יש הרבה אנשי מקצוע טובים שמתמחים בטראומה. אל תיתן לחיפוש להיות גורם שמעכב אותך בקבלת סיוע. תשאל מסביב, תעשה גוגל על המלצות שאתה מקבל, תוודא שאלו מטפלים שעובדים עם מקרים של טראומה. בהצלחה, תעדכן אותנו מה מניב החיפוש שלך. שירי

אהלן כריש מקווה שתראה אץ זה למרות שעברו מלא שנים מעניין איך התגברת על זה זה בדיוק מה שאני חווה חוץ מהתעלוות מינית שהזכרת עברתי בדיוק הכל אחד לאחד הפחד שאולי יש לי איידס ההתקף חרדה הראשון בגלל הסמים וכל התסמינים שאתה חווה שלא היו מוכרים לי לפני 10 שנים בהתקף הראשון תמיד ידעתי שיש לי פחד ממחלות אבל עכשיו זה התפרץ ברמות שאני לא מכיר אני מתקשה לשייך את התחושות הפיזיות של כאבי הראש וכאבים בחזה למשהו נפשי זה נראה לי בריאותי כי זה כל כך מוחשי וכואב אני כבר חודשיים סובל מזה ועושה מלא בדיקות אבל כרגע לא נמצא כלום