מנהלי קהילה
התקפי חרדה ודיכאון(מדבר בשם אישתי)
שלום רב לכם:
פניתי לאתר ונרשמתי כי הגעתי למצב שאני מרגיש שאין לי כבר אישה אישתי כבר לא מתפקדת כאישה וכאם ואיך הכל התחיל
זה התחיל לפני כשנה אישתי פוטרה מעבודתה וישבה בבית וכחודש לאחר מכן הכל התחיל אישתי התחילה בדיכאון וחרדה קלים יחסית ולאחר זמן מה החלה בשמיעת קולות ובהתקפי דיכאון חזקים פנינו בתחילה לרופאת משפחה וזו המליצה לפנות לפסיכאטרית אישתי החלה בטיפול פסיכאטרי וקיבלה תרופות הקולות שהיא שומעת הפסיקו מעט והיא ישנה טוב בלילות אך היו ימים שמצב רוחה היה ירוד מאוד ופעם אחת היא כמעט רצתה לשחם קץ לחייה עת ישבה על אדן החלון בקומה רביעית(ומזל שהיא התעשתה)הפסיכאטרית המשיכה במתן תרופות והבטיחה שהדבר יחלוף תוך כמה חודשים
התקפות החרדה והדיכאון ירדו במקצת אבל קיבלתי אשה זומבי שלא משקיע בעצמה ונרמת כמעט בכל הזדמנות הסקס הפך להיות כאילו היא עושה לי טובה וכאילו אני עושה זאת עם בובה הוספנו לטיפול גם שיחות עם פסיכולוגית וזו יעצה לנסות פסיכאטר פרטי מומחה יותר לטענתה למרות שהדבר יקר החלטנו גם לנסות את הרעיון ופנינו לפסיכאטר וזה הוריד במקצת את המינון של תרופה מסוימת (מ10 מילגרם בחיחה ל7.5 מילגרם בלילה לשבוע ניסיון)
אציין רק שאישתי היתה אשה נורמלית חייכנית ומלאת מרץ ולפני כ5 שנים היא עברה טרגדיה במשפחתה עת אביהה נהרג בתאונת דרכים קשה והאמה היתתה פצועה קשה והתאוששה אבל במשך ה5 שנים הכל היה בסדר והיא עבדה למדה ותיפקדה מצוין הכל היה בסדר עד אשר פוטרה מעבודתה לפני כשנה ואציין גם שיש לנו 2 בנות גדולות אחת חיילת ואחת בגיל 18 שלומדת וממשיכה ללמוד ללימודים גבוהים
אקווה שתעזרו לי ובגלל זה פתחתי משתמש בשמה כח אני רוצה בחזרה את אישתי האחרת האשה בעלת המרץ שמחה וחיי מין מטורפים תודה
אורית זאבי יוגב
חרדה למשפחה יקר. אני שמחה שאתה פונה אלינו. מכל מילה שכתבת עולה אהבתך לאשתך והזוגיות הטובה שחווית. חשוב לי לאמר לך שלא רק אשתך עברה טראומה אלא גם אתה. לא פשוט לעבור דברים כל כך קשים גם אם הם שייכים למשפחתה של אשתך ובוודאי קשה ביותר לשאת שינוי כל כך דרמטי באדם הקרוב ביותר אלייך וזה, שהחזיק את שמחת המשפחה באישיותו החזקה והמלבבת. מי מחזיק אותך?, מי מעודד אותך עכשיו?. הזומביות של אשתך, ההרדמויות, חוסר הרצון בסקס הן תגובות לטיפול התרופתי. יש להניח שאשתך מקבלת תרופות אנטי פסיכוטיות ואלו גורמות לה לרצות בעיקר...לישון. כנראה בשלב שבו אשתך נמצאת לא ניתן להפסיק את הטיפול התרופתי וכנראה שגם קשה למצוא תחליפים הולמים שיגרמו לפחות תופעות לוואי. מה לעשות?, ראשית לקחת נשימה עמוקה ולהבין, שלפניכם דרך של שיקום. שנית, אל תוותר לה ולך, נסה להתעקש להמשיך שגרה של פעילויות שהיא אהבה במידת האפשר. לדוגמה, ללכת לים, לשבת בבית קפה וכד'. כדאי לשקות הצטרפות שלך לטיפול הפסיכולוגי שלה בו תוכל לדבר על הכוחות שלה ומה היא בשבילך ובשביל הבנות היום. להמשיך לבחון את הנושא התרופתי. מה אישתך אומרת, חושבת על הדברים ? האם היא מתקשרת את רגשותיה? אילו תרופות היא מקבלת? איך מגיבות הבנות? אורית
חרדה למשפחתי
אורית היקרה שלום: ראשית כל תודה רבה לך על ההתיחסות והתגובה ואכן אני משתתף יחד עם אישתי בטיפולים ואפילו הפסיכולוגית עצמה קראה לי לשיחה לבד בכדי להבין כמה קשה גם לי ואיך צריך להתמודד ואכן אני מנסה לעשות איתה כמה שיותר פעילויות בכדי לעודד ולהשכיח ממנה את המצב בשום פנים ואופן אני מפסיק לה את הטיפול התרופתי אלא מנסה פסיכאטר פרטי מומחה יותר אני מוכן לשלם על מנת שהאישה תחזור להיות ותה אשה זוהרת ופעילה
אורית זאבי יוגב
אני כל כך מבינה אותך. אבל נראה לי שאתה צריך לקחת נשימה ארוכה. שיקום לוקח זמן. אתה צריך להכניס את עצמך למוד של סבלנות ושל בחינת דברים לתווך ארוך. אסור, שתקום כל בוקר ותתאכזב מחדש. אתה זקוק להגנה מפני האכזבות היומיות ובד בבד לחזק את התקווה לעתיד. נראה שאתה פועל מצוין ובחכמה בכל המישורים. מה אישתך אומרת על המצב? איך הבנות מגיבות? אורית
חרדה למשפחתי
אורית היקרה שו ב פעם תודה: אישתי כמובן שרוצה לצאת מהמבוך הזה אליו נקלעה כואב לה הלב לסבול וכואב לה הלב גם על הבנות הבת הקטנה רוצה מאוד לעזור ונוצר מצב שהיא כאילו מטפלת באמא ומשגיחה כאשר אני בעבודה הגדולה בצבא(עוד 3 חודשים משתחררת )ומגיעה פעם בשבוע הביתה וגם מנסה לעזור עד כמה שהיא יכולה
noa4441
היי אנשים,
הצלחתי לצאת מהחרדה:)
אני רוצה לספר לכם קצת על עצמי, קוראים לי נועה, אני בת 27, אני סובלת מחרדה כללית מאז שאני זוכרת את עצמי. בכיתה ד' החברים שלי לכיתה צחקו עליי שאמרתי ש"הלב שלי הפסיק לפעום".
בילדותי הייתי ישנה עם ערמת בובות שתגן עליי, הפחד התחלף בשלב גיליי ההתבגרות בסחרחורות עצומות ופחד ללכת לבית ספר, ואז לצבא. אחרי אלפי בדיקות רפואיות שבהם הכל נמצא תקין, הרופאים אמרו לי שזה כנראה משהו פסיכולוגי. אבל לא הבנתי על מה הם מדברים. בגיל 25 כבר לא יכולתי יותר לסבול את ההרגשה הכבדה שכל רגע אני עומדת למות/ להתעלף/ שמישהו יעזור לי... וכל ההרגשות הרעות כמו: סחרחורות/ דופק לב מואץ/ זיעה בידיים... נכנסתי לאינטרנט והתחלתי לקרוא על תופעות האלה. גיליתי שמדובר בחרדה. ניסיתי טיפול התנהגותי קוגנטיבי שבמהלכו לקחתי כדורים במשך שנה פלוס, הטיפול עזר לי להבין הרבה דברים וכמובן שהתקפי החרדה החלו להתמעט, אך הוא לא עזר ב100%. לא ויתרתי, והחלטתי לתקוף זאת מכל הכיוונים והעיקר שזה יפסק. חיפשתי באינטרנט מה יכול לעזור לי ומצאתי!
התחלתי קורס אינטרנטי בשם: panicaway. הקורס פשוט הגדיר בדיוק את התחושות והסימפטומים שהיו לי. מדובר במישהו שהיו לו התקפי חרדה והמציא דרך לצאת מזה! הדרך הזאת בהחלט עובדת!!!! ואני שמחה להגיד שכיום אני יכולה לנהוג בשקט, ללכת בקניונים, וללכת כל יום לעבודה ללא תחושה כבדה שאולי יקרה לי התקף/ שאני אזדקק לעזרה כלשהי. בגלל זה החלטתי לשתף כמה שיותר אנשים כדי שגם לכם זה יעזור!!! ממליצה ממש בחום!!!! הקורס עולה כסף כמובן, אבל לדעתי זה שווה את זה וזה סכום שיצא לי לטיפול אחד של 50 דקות אצל מטפל התנהגותי קוגנטיבי- ככה שזה בהחלט שווה.
הקישור לקורס: http://7a2deguj-0pmi9ljictabmild3.hop.clickbank.net/?tid=1986
אברהם ביטקין
"חרדה למשפחה" יקר, אני מצטרף לדברי אורית ולא נותר לי אלא להמליץ על יה"ל - המרכז למשפחותhttp://www.aepr.org.il/Index.asp?CategoryID=140&ArticleID=219המקום הזה הוא הבית לבני המשפחה המתמודדים עם מה שעובר עליך, מלווים אותך יד-ביד. אני מכיר את המקום אישית (עבדתי לצידם תקופה) ומדובר בגוף מקצועי בליווי של משרד הבריאות (הפגישות שם ללא תשלום בינתיים). אני ממליץ בחום שתיצור איתם כקשר. הם כבר יבינו אותך מחצי מילה הראשונה. בהצלחה, אברהם ביטקין