מנהלי קהילה
דיכאון וחרדה
הי לכולם, אני חווה את המצב הזה ב-8 החודשים האחרונים, איפה לא הייתי, אצל מקובלים, רבנים, פסיכיאטרים, סדנאות רוחניות שאולי יראו לי את האור, אני שופכת כסף שאין לי בכמויות על כל מיני מרפאים, מרגישה כמו עכבר לכוד בכלוב, רק שלעכבר אין תודעה כמו של האדם כנראה, אחרת הוא היה מתחרפן, מרגישה עייפה מליילל לכל המשפחה חברים, כבר מתביישת, אני ששנאתי קיטורים, פתאום מרגישה כל כך בודדה בעולם, שבא למות, פחד נוראי, אני מוקפת אנשים ומרגישה בודדה בטירוף, כל הזמן מקנאה באנשים שטוב להם, ושונאת את עצמי על כך עוד יותר, הטעם הפשוט, ההנאה מהדברים הקטנים כבר לא חלק מהחיים, שונאת העבודה , מתקשה לקום בבוקר, כל כך מבינה את הסובלים כאן בקבוצה הזו, אנחנו עוברים שיעור כל כך קשה, וצריכים להיות אמיצים כל יום מחדש , להמשיך עוד יום , אם לא הייתי פוחדת מהמוות, הייתי לוקחת כדורים או משהו וגומרת על עצמי, אז החלטתי שאם כבר אני חיה, אני אשתדל לקחת אחריות על החיים שלי, ולעשות דברים , אפילו בכח, לחייך, לעשות ספורט, אפילו שלא בא לי, לרקוד, ללכת לים, ללכת לשחות, אפילו שלא בא לי, לצעוד ברגל, כל דבר שיכול להזיז קצת, ולזכור שהמצב הזה הינו זמני, אני כל השמן משננת את זה לעצמי, זמני... זמני...אני יודעת שזה קלישאות, אבל באמת לחפש את מה שהכי עושה לנו טוב, ולא להרגיש אשמים, אפשר להיעזר בער"ן , סה"ר וכל מיני אירגונים של אנשים מדהימים שנותנים אוזן קשבת, לא להתבייש, לנצל את הכל, דיכאון וחרדה הן מהמחלות שהולכות ומתרבות בעידן הזה, אנחנו חיים בעידן מטורף, הישגי, מהיר, אם אנחנו לא עומדים בדרישות, אנחנו נרגיש דפוקים, זו פילוסופיה שלימה , אני נלחמת על חיי כל יום מחדש, תילחמו ואל תוותרו