בוקר טוב,,

מצער לקרוא את שכתבת,אבל החיים לא צפויים ומפילים עלינו אירועים שגורמים לפצע שלפעמים קשה או בכלל לתקן.

עצם כתיבתך נותנת סיכוי לשינוי שיכול בהחלט להיות במצבך היום.

הייתי ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי אם עדיין לא עשית זאת.

יש אפשרויות שונות כולל חומרי הרגעה לסערת הנפש שבו את נמצאת.

לא להתיאש  יש תמיד אפשרות לראות את האור בקצה המנהרה החשוכה שאת נמצאת בה.

ספרי את השתלשלות האירועים ואני משוכנע שתמצאי כאן אוזן קשבת ואמפטיה מן הגולשים ועצות מאנשי מקצוע שיכולים להועיל לך.

במקרה הזה שלך נעשו צעדים כל שהם בנושא הפלילי? את מחזיקה בבטן? משפחה ,חברים,יודעים? ניסו לעזור?

שבת שלום לך! גם אני בתור ילד הייתי מלא שמחה, בגיל ההתבגרות שהייתי בודד אבל לא חרדתי, 4 חודשים אחרי הבר מצווה הגעתי לפנימייה ושם נפגעתי מהתנהגות של הרבה בנות וכשיצאתי משם אחרי 4 שנים נותרתי מלא חרדות שבשנים האחרונות קצת הוקל לי. נכון שזה לא אותוו דבר שאישה פוגעת בגבר, ואל תיפגעי פשוט כדי לעזור לך אני מספר לך שאני נפגעתי בחיים מהתנהגות של בנוות ונשים מסויימות, ועדיין מדי פעם אני נתקל בנשים חוצפניות שחושבות שלהן מותר הכל.

הי יקרה. אני כל כך מבינה אותך. עברת טראומה איומה. אכן, את צודקת, חווית חיות או חיה ולא בני אדם. האם את רוצה לספר לנו מה קרה? ולמרות הכאב והגיהנום שאת מרגישה אנחנו לא רוצים לתת לחיות האדם לנצח. מגיע לך לחיות, לאהוב ולהינות מהחיים וזה (אל תכעסי עלי) אפשרי אם תהיי מוכנה לא להכנע לסיוט הזה שעברת ועודך עוברת. אני שמחה, שכתבת כאן, זאת ההתחלה. בבקשה תני לעצמך סיכוי ולנו לעזור לך. מה דעתך? אורית

הי לך, קשה לקרא את מה שאת כותבת, כי את באמת מעבירה את הסיוט שבו את חיה. כל הכבוד לך שהחלטת לכתוב לנו, אני מרגישה שיש בזה תקוה שנוכל לעזור לך. האם מישהו דיבר איתך פעם על פוסט טראומה והסביר לך מה זה, איך זה בא לידי ביטוי, למה התופעה הזאת מתרחשת. ואיך זה אצלך וממה זה שומר עליך ואיך מפריע לך בחיים. אלו דברים נורא חשובים, שכדאי שאיש מקצוע ידבר איתך עליהם. ניסית לפנות לעזרה מקצועית? שני הדברים שהכי מקבעים את הטראומה הם הימנעות והסתגרות. כלומר, כדי לשפר את המצב שלך חשוב שקודם כל תדברי על מה שעברת כמה שיותר, ככה תוכלי לעבד טוב יותר את החוויה הבלתי נתפסת שעברת. וגם חשוב לא להימנע מדברים, כלל שאת ממשיכה להימנע, התפיסה שלך לגבי זה שהעולם מסוכן, הולכת ומתבססת. זאת לעומת חוויות של יציאה מהבית ומפגש עם אנשים, שככל שתצברי יותר כאלה, יגבר גם האמון שלך בעולם. אבל כל אלה הן משימות כמעט בלתי אפשריות כרגע בשבילך, לכן אני חושבת שאת חייבת ללכת לטיפול בטראומה, להיות מלווה ע"י מישהו שיעזור לך לעשות את הדברים האלה וידע להסביר לך מה עובר עליך. מה את חושבת על לגשת לטיפול? האם ניסית ללכת לטיפול מאז האונס? האם את צריכה עזרה בלעשות את הצעד הראשוני ולמצוא את המקום הטיפולי הנכון בשבילך? מחכה לתשובתך, שירי