מנהלי קהילה
רגישות יתר
אני לוקחת הרבה דברים ללב קשה הרבה פעמיים ובגלל זה אני בדיכאון ובוכה הרבה. אני רוצה לדעת מה דעתכם על משקרה לי בייני לבין חבר שלי לאחרונה : תמיד אני מעירה אותו בטלפון חוץ מהשעון שיש לו מכיוון שבנתיים הוא גר בירושלים ואני בחולון. אתמול הוא אמר לי להתקשר ב7 וחצי בבוקר (ומכיוון שתמיד אני קמה מוקדם מאוד לא בעיה בשבילי להתקשר) והוא לא ענה .אחרי כמה צינצולים התחלתי להלחץ מכיוון שפחדתי שקרה לו משהו( סבל בעבר מהתקפי אפילפסיה וגם חשבתי על דום לב שזה קורה הרבה לצערינו ופתאום) לא מכירה אף אחד שגר לידו והרגשתי נוראה. בסוף הוא התקשר ב9 וחצי ואמר שלא שמע לא הטלפון לא ההודעות ולא השעון המעורר. העיניין בכול הסיפור הזה חוץ משאשר שהגעתי לסף כוחותי הנפשים זה כשבאה אלי אתמול אחרי הצהריים(השבתות אנו ביחד) הוא אמר שזה בעיה שלי שלקחתי כול כך קשה שהוא לא ענה ודי מגוהן וממש שהגזמנתי .בקיצר אמר שזה לא נכון איך הגבתי ברגע שהוא לא ענה (שעתיים).אני לא חושבת כך אולי טועה. פשוט פחדתי שסוף סוף אני מאושרת קורה משהו. מה אתם/ן חושבים?
שירי בריש מובשוביץ
הנרייטה, את מכירה את עצמך ויודעת שאת דואגת לפעמים בצורה מוגזמת. אבל זאת את. דווקא נשמע שאת יותר ויותר מקבלת את עצמך איך שאת. אז נכון שזה מוגזם ישר ללכת לקטסטרופות, במקום לחשוב על ההגיוני יותר, שהוא פשוט לא שמע את הטלפון. אבל אנחנו לא היצורים הכי הגיוניים, לכל אחד מאיתנו יש את השריטות שלו ולך יש את השריטה הזאת. אני לא אומרת שאת לא צריכה לנסות ולעבוד על זה כדי לשפר את איכות החיים שלך, אבל אני חושבת שאת כן יכולה להגיד לבן זוגך שאת כזאת ואת מבקשת שיתחשב בזה. גם אם זה מוגזם וגם אם זה מעצבן, זה חלק ממך שהיית רוצה שיהיה יותר אמפתי כלפיך. מה את אומרת? שירי
הנרייטה
שירי היקרה
תודה על התייחסות , כרגיל את נותנת לי הסתכלות אחרת על משאני עוברת.ההגזמנה או יותר נכון הדברים שאני עוברת ולוקחת אותם קיצוני סך הכול מפריעים לי מאוד מדכאים ומביאים אותי לבכי נוראי מכיוון שאני ישר רואה "שחור" בלי טיפה של "לבן". אחרי שאני נרגעת אני עייפה כאילו עברתי מסע גדול. נכון זאות אני ככה אבל קשה לאדם השני עם הוא אישה או גבר לקבל הקיצוניות שלי. רוב הפעמיים אני מתנצלת למרות שבתוך תוכי עדיין חושבת שלא סתם בכיתי ולקחתי ללב.במקרה הזה שעתיים לא הצלחתי להעיר את חבר שלי זה באמת מפחיד אבל הוא לקח את העיניין שמה אני צריכה להתרגש בשביל זה? במקום להמשיך "לאכול" את הנושא שבכול זאות לא היה מגיע לשום מקום של הבנה אז העדפתי להפסיק לדבר על זה וכך העברתי סוף שבוע נעיים וכייפי ביחד וזה הכי חשוב לי.החבר שלי הוא אדם סך הכול מאוד אמפתי , הרבה דברים עושה בשבילי כמו :כול הכלים של אוכל שותף בסופי שבוע, מטייל איתי בירושלים שמהוא נולד וחי שם ,כותב לי כרטיסי אהבה נורא יפים בקיצר אני יודעת שיש פה אהבה.
בהחלט את צודקת שאני אגיד לו תמיד אם יש דברים כמו שהיה שאני כזאות וזהו.
שירי בריש מובשוביץ
הנרייטה, זה יפה שאת יודעת לראות את מכלול הדברים בזוגיות שלך. לשמוח על מה שיש ולותר איפה שאת מרגישה שאין טעם לריב. וגם היכולת שלך לשאת תסכול בתוך הקשר שלכם ראויה להערכה. את עשית דרך עצומה ואת בעצמך מרגישה את מתיקות הפירות שאת קוטפת. שמחה בשמחתך, שירי
הנרייטה
שירי היקרה
אני לומדת הרבה מזוגיות הזה עם גבר שבאמת לא הית לי אהבה כול כך עמוקה וכול כך אמיתית מאז שהיתי נשואה לאקס שלי. נכון יש לי תכונות לא הכי טובות כמו שרוצה הרבה יחס וגם קנאה שבאמת היא לא מציאותית לגבי יגאל(בן זוגי).למרות שרבנו קשה השבוע השלמנו וכרגיל בא אלי לסוף שבוע.מקווה שהכול יהיה בסדר ונעבור במאי לגור ביחד ומי יודע אולי (למרות שלא האמנתי אף פעם שאגיד את זה) יום אחד נתחתן אבל רק בחתונה אזרחית.למרות שאנו שומרים ומתפללים לא אוהבים הממסד הדתי הרבני. פוחדת ממחשבות הטורדניות וכך אני יכולה לשגע את עצמי ואת החבר שלי וזה מביא כמובן למריבות.