הי רסיטל, בוודאי שאנחנו זוכרים אותך ואת הסיור שלך... ראשית, נראה לי שאת צריכה למצוא רופא שתרגישי איתו יותר טוב. מישהו שיותר פתוח בחשיבה שלו, שתוכלי באמת להתייעץ איתו בלי שהוא יהיה נעול על דרך כזו או אחרת של טיפול. לגבי הלוריוון, זו תרופת הרגעה שמטרתה לעזור לך לעבור את התקופה הנוכחית. זו לא תרופה שמומלץ לקחת אותה לאורך זמן ובתדירות גדולה. אבל כרגע, אם היא עוזרת לך, תמשיכי להיעזר בה. מכל מה שכתבת, זה ברור שאותם טיפולים אלטרנטיביים מאד הועילו לך. האם אין דרך להמשיך אותם בסבסוד של הקופה? האם לא שווה להשקיע בהם על אף העלות הכספית? וגם - שתפי אותנו באיזה סוג של טיפול נעזרת. אנשים בקהילה צמאים למידע שכזה. שירי

שירי יקרה שלום ,

תודה שטרחת לענות לי . אסביר לך את המצב שלנו .ראשית אין לי אפשרות להחליף רופא כי אנו גרים בשומרון ולקופ"ח כללית אין בכלל מרפאה בישוב שלי ואנו נוסעים לקדומים ושם יש רק רופא אחד שכאשר הוא שומע על רפואה אלטרנטיבית נשרפים לו הפיוזים .

אני נעזרת בלוריוון כי זה מה שפעם המליצו לי ואני לא מכירה משהו יותר קל ואפילו התכתבתי עם פרופסור אשר טל באתר הכללית והוא כתב לי שאם זה עוזר לי אין סיבה שהרופא לא ירשום לי אבל האמת היא שהוא כאילו בכוונה לא רושם לי מספיק לחודש ואצלנו זה קודם להזמין תור לרופא שזה כמה ימים ואחר כך יש חלוקת תרופות בימים מסוימים לא כל יום .

באשר לטיפול האלטרנטיבי בהתחלה הלכתי לד"ר איגור לב בבני ברק והרגשתי שיפור אחרי 2 טיפולים , הוא משתמש במספר כלים כמו דיקור אולטרא סאונד ועוד דברים כמו חמשל בידיים שלו ודברים שלא רואים כי שוכבים אצלו על הצד עם הגב אליו אבל מרגישים שהוא כל הזמן מנער ועובד עם הידיים .

אחריו נזכרתי שבעצם יש לי מטפל בעל שם במשפחה אז נסעתי אליו מספר פעמים והוא עשה לי שיחה ודימיון מודרך לפני כל טיפול , דיקור , רפלקסולוגיה  ואם יש צורך  יש לו גם שיטה לריפוי כאב עצמי של הגוף שיטה שהגיע אליה בעצמו ועוד . הטיפולים שלו עזרו לי מאד אולם הנסיעות והטיפול הגיעו לכך שלא יכולתי להמשיך  . אני כבר 4 שנים מובטלת ובעלי עוד מספר חודשים יוצא לפנסיה ואנחנו לא יודעים מה יהיה  , כך שכעת אני מתמודדת לבד כי גם אין לי מי שיעזור .

כל טוב לכולכם , אתם נהדרים

רסיטל יקרה. ספרי יותר עלייך ועל המשבר שאת עוברת. יכול להיות, שחלק מהבעיות נובעות גם מהמשבר האישי וגם מגיל המעבר.... אורית

אורית יקרה , ברוך שובך . מקווה שגם נהנית וגם הספקת לאגור כוחות למשימה הלא פשוטה שאת עוסקת בה .

ולבקשתך , אני אישה בעלת יכולת ואינטליגנציה מעל הממוצע . אולם מסיבות שונות שרק האל יכול להסביר חיי התגלגלו למקום שלא התכוונתי וכבר לא יכולתי לשנות . אני יודעת שנועדתי להרבה יותר ממה שהייתי עד היום בסך הכל עובדת במשרדים שונים כאשאר אני מוכשרת ברמות שונות לגמרי . פוטרתי ךלאחר 18 שנות עבודה שבהן השקעתי את כל כולי ולא הסתכלתי מה קורה בחוץ והבוס שלי גם לא נתן לי ללמוד ולהתקדם ומשום שהיה לי נוח במקום שהייתי לא נתעקשתי . מה גם שהמצב בבית היה תמיד כמעט עוני  . לאחר שפוטרתי לא ידעתי כאמור מה קורה בחוץ ולא ידעתי שלא אמצא עבודה אחרת הייתי נלחמת על המקום שלי וסביר להניח שהייתי שם גם היום . אולם המצב שונה וקשה . כבר למעלה מארבע שנים שאני בבית ומנסה למצוא עבודה , יש לי עוד בעיה גדולה שאין לי רישיון נהיגה לפני כעשר שנים למדתי ונכשלתי בארבעה טסטים ואז נגמר לי הכסף והפסקתי (הלוואי והייתי מוצאת מישהו שיממן לי את ההמשך הייתי מוצא עבודה בקלות יחסית) . כאשר הרגשתי שאני "שוקעת" וזה ממש לא מתאים לי החלטתי ללכת לפסיכולות להתייעץ . הייתה לי תמיכה מהילדים אולם בעלי טוען שמי שהולך לפסיכולוג הוא משוגע  אבל אלה מחשבות גלותיות שלו .הפסיכולוג אמר לי שזו בעיה נפוצה אצל אנשים בגילי אני כבר  אחרי גיל המעבר , אבל הוא אמר שאנשים בגילי , מובטלים ובודדים ומשועממים , זאת המציאות שלהם , שיעמום ודיכאון קל שכדורי הרגעה קלים יוכלו לעזור לי כי אני לא במצב קשה ולא בדיכאון חולני . אני מתפקדת כרגיל , פשוט עצובה לפעמים שזה כל מה שהשגתי בחיים ושכנראה אין לי עתיד יותר מבטיח למרות שיש לי עדיין חלומות על לימודים ועל מעבר דירה אולם אני לא רוצה לפרט יותר מידי בשלב הזה ע"מ לא להיחשף יותר ממה שנחשפתי לפחות בנתיים . את המשך הסיפור שלי עם כדורי הרסיטל שאפילו רופאים אמרו לי שבמצבי שיקול הדעת של הרופא היתה מוגזמת לחלוטין במיוחד שהוא מכיר אותי מעל 20 שנה . וכעת הוא כועס עלי כי פניתי לקופה ופרופסור אחד כתב לו לרשום לי כדורי הרגעה וכתב לו גם את שמם , אז כעת הוא עושה דוקא ורושם בכל פעם 10 כדורים כאשר אני צריכה 3 ביום .זה גורם לכך שאני צריכה בכל פעם לעשות אליו תור ורק ביום שיש חלוקת תרופות כי בישוב שאני גרה אין מרפאה , אז מהמעט כסף שבעלי מרויח כשומר אני צריכה להוציא גם על זה , אבל אני לא מתכוונת לוותר ואצור שוב קשר עם הפרופסור ואתלונן , כמו גם כאשר אמרתי לו על הטיפולים האלטרנטיביים כאילו שפכתי עליו מים רותחים . אבל אני יודעת להסתדר וגם אם צריך להילחם בו אלחם , פשוט עד שאני גר ה כאן אין לי ברירה כי אין רופא אחר .

אני מקווה שעניתי אולי אפילו יותר מידי ולכן עמך הסליחה אבל אם חסר איזה מידע אספק אותו בקרוב . כל טוב ו. 

רסיטל, אני חושבת שמעבר לקשיים היומיומיים שאת מתמודדת איתם, את בתקופה שבה את עושה מעין חשבון נפש לגבי מה השגת בחיים ומה החמצת ונשמע שזה מביא איתו הרבה כאב על פוטנציאל לא ממומש. אולי תנסי לכתוב גם על הדברים שכן השגת ועל הדברים שאת שמחה בהם ומסופקת מהם. לגבי הלוריואן, דווקא אני חושבת שהרופא לא עושה לך "דווקא". זו אכן תרופה שצריך לקחת במינונים קצובים ביותר וזה אחראי ונכון מצידו להיות עם היד על הדופק לגבי המינונים שאת לוקחת. אני חושבת ששלושה כדורים ביום למשך תקופה זה קצת יותר מדי. שירי

רסיטל יקרה. את נשמעת לי אשה מאוד חזקה עם הרבה יכולויות. אני מאמינה, שהפיטורים שלך הם כנראה משמיים כי אולי נועדת לעשות משהו אחר בחיים וזו ההזדמנות למצוא את הדבר האחר. מה הית רוצה/חולמת לעשות? בואי נראה אם יהיה לגולשים רעיונות להציע לך איך לעשות "שלח לחמך" ולבדוק לאילו עולמות חדשים את יכולה להתגלגל. אורית

שירי יקירה  , אני מודה לך על התגובה ועל רצונך לעזור לי . אולם כרגע אני יכולה לשמוח על מעט מאד ממה שקבלתי מבורא עולם  כי אפילו הילדים שלי מצפים ממני לקבל יותר ממה שאני מסוגלת לתת ולפעמים אין לי אפילו לקנות מתנות לנכדים לימי הולדת וזה מה שכואב יותר מהכל .

יש עוד דברים שלפחות כרגע אני לא יכולה לכתוב עליהם .

אורית יקרה , זאת השאלה שאני מתחבטת בה כבר חודשים , כי האמת היא בלי שחצנות , אני בת 59 , אבל מרגישה 20 שנים פחות ואני מרגישה שאני יכולה להפוך הרים . אבל לא מצליחה להחליט במה לבחור ולכן כאשר היו הצעות עבודה עניתי על כל מיני הצעות וכתבתי עשרות קורות חיים שונים בהתאם להצעה , אמנם לא הוזמנתי לראיון אחד אפילו . אבל האמת היא שנראה לי שכעת הייתי רוצה לעבוד בעזרה לאנשים אחרים מהניסיון שלי בחיים והוא רב מבחינה חיובית ולצערי גם שלילילת . לכן אני מאד מבינה אנשים אפילו לפני שהם מתחילים לדבר אני כבר יכולה להבחין לפי הבעת הפנים עם מי יש לי עסק . כעת כשאני חושבת אולי אפילו לעזור לאנשים להעביר את זמנם בבתי אבות שאין מי שיבוא לבקר אותם . אם לא הייתי צריכה את הפרנסה אולי הייתי עושה זאת כבר מזמן אלא שע"מ להגיע למקומות אלו אני צריכה לנסוע ואין לי את התקציב לכך  , לצערי .

כתבי מקודם לשירי שיתכן כי נעבור מכאן ואז באמת יהיה קל יותר אבל זה יקח עוד מספר חודשים לפחות עד שאדע .

כל טוב .