מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

דיכי

11/01/14 14:00
6 תגובות

עם כל המצב בעבודה, ודאגה וכנראה גם אובדן חברה התחלתי להרגיש דיכי. כאילו שום דבר לא הולך להשתנות לטובה


תגובות

שלום פלונית 1 יקרה:

נשמע שאת  בתקופה משברית  במספר תחומים בחיייך.

גם בתחום התעסוקה, גם בתחום האישי. מה זה אומר אובדן חברה? אובדן פיסי של חברה או אובדןן של מערכת יחסים אתה?

כתבת "כאילו שום דבר לא הולך להשתנות לטובה"- אפשר מאוד להרגיש כך כשאנחנו בנקודה מסויימת בחשיכה ואין שום אור שנכנס ומבצבץ לנו. אבל זה יכול להיות מאוד זמני. לפעמים משהו אחד קטן יכול להשתנות ולהיות קצת אחרת ולצבוע את כל החוויה הרגשית בצבעים קצת פחות קודרים.

תרצי לשתף קצת יותר? מה קורה לך בעבודה, ממה את מודאגת, מה את חווה עם החברה?

 

פלונית-1
12/01/14 8:44

חברה-אובדן יחסים אתה. אני מסיימת לעבוד בסוף החודש. ואם היא לא תחזור לעבודה. ספק אם אראה אותה. צריך להזכיר שזאת הייתה חברה מאוד קרובה. וכשסבתא שלי נפטרה ממש התקרבנו ושיתפנו אחת שנייה בכל מה שעובר עלינו. בעבודה ממש פיטרו אותי בצורה בלתי מוצדקת בגלל יחסי כוחות. עבודה חדשה קשה לי למצוא לא רוצה עבודה זמנית וגם לא מרוחקת( פוחדת לנסוע בכביש בין עירוני) בתוך העיר מסתדרת עם הנהיגה( פעם אחת ויחידה שנסעתי לבד מחוץ לעיר זה לקבר סבא וסבתא שלי וזהו.ועכשיו גם עלי לחשוב איך אני מגיעה לשבעה שלגם מישהי שאמה נפטרה, הייתי מאוד קרובה במחלקה. ממש תקופה לא טובה

פלונית יקרה. אני מבינה שאת מרגישה עכשיו אבדן ונטישה ואלו צובעים את כל חווית חייך אבל אם חברתך באמת קרובה לליבך אין שום סיבה שתאבדי אותה. בעידן שלנו ישנם את כל האמצעים לתקשורת יומיומית: פלאפון, וואטסאפ, פייסבוק ועוד ועוד....דברי עם חברתך, תגידי לה שהיא יקרה לליבך ואינך רוצה לאבדה. הזמיני אותה אלייך, המשיכי לשתף אותה בחייך. אין לי ספק שגם היא לא תרצה לאבד אותך. כשעושים שינויים במסגרת העבודה, לא רק אלו, שעוזבים "מדממים" אלא גם אלו שנשארים וצריכים להתמודד יומיום עם הכיסא הריק של מי שעזב עם החסר בקרבה המיידית אליו עם כל הרגלי העבודה והשיתופיות שנבנתה ובנוסף, לעיתים נכפית עליהם גם נוכחות של מישהו חדש שלא תמיד כייף (וזאת בהמעטה) לעבוד איתו. "הנשארים" רוצים קשר עם מי שהלך כי רק הוא מבין לליבם. מבין את הדקויות הקטנות של הדברים שקורים והם זקוקים לו לעיתים אף יותר מזה, שכבר בונה את חיו במקום אחר. ספרי לי מדוע את חוששת שתאבדי חברה כל כך קרובה? אורית

פלונית-1
13/01/14 14:31

כרגע אני עצמי יותר טוב, אבל חברה ניתקה כל קשר עם כל אחד. ממש לא עונה לאף אחד. האמת אני דואגת לה אולי היא בדיכאון קשה, הולכת לבקר אותה, אשמח לשמוע עצות איך לעזור לה

פלונית-1
13/01/14 14:41

עכשיו עלי, כבר איבדתי חברה כשהפסקתי לעבוד אתה, גם חברה די קרובה, שנה שנתיים נשארנו בקשר, שנינו עם ילדים, הקשר ניתק בגלל המרחק.

שלום פלונית: אין ספק שיותר קשה לקיים קשר ממרחק, אולם זה לא בלתי אפשרי. במיוחד שאמרת שהייתן מאוד קרובות. אני מצטרפת לדבריה של אורית. עם נפלאות הטכנולוגיה בהחלט אפשר לשמור על קשר. אם אתן קרובות מבחינה נפשית אפילו אפשר לקיים שיחה וירטואלית דרך הסקייפ לאחר שאתן מרדימות את הילדים ויש לכן יותר פניות. לגבי החברה האחרת אפשר לנסות ולחזר, אןם את חושבת שהיא ממש בדיכאון תאמרי לה שאת דואגת ומתעניינת בשלומה באמת ותציעי עזרה. אני בטוחה שזה יחמם את לבה. לגבי עבודה זה באמת לוקח זמן למצוא עבודה שעונה על כל הקריטריונים (מעניינת, קרובה, נגישה וכו'). אם זאת עבודה קצת מרוחקת אבל יש תחבורה ציבורית נוחה אולי אפשר לנסות ואולי בהדרגה גם אפשר ללמוד את הדרך וכן לנסוע ברכב. בהצלחה ונשמח להתעדכן לגבייך.