מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

תרופות

24/02/14 19:33
10 תגובות

הרבה מאיתנו נעזרים בתרופות בדרך כלל רוב חיינו כדי להרגיש טוב מאוזניים ולהצליח להתמודד עם החיים כמובן גם בעזרת פסיכולוג או עובדת סוציאלית .
רוצה לכתוב על "חוויה" הקשה שעברתי כמה ימים : אני אישה מאוד מסודרת בראשית כול לגבי תרופות נגד דיכאון וחרדה שאני מתמודדת יום יום. אבל בגלל בלגן שעשיתי בזמן אחרון היו חסרים לי מספר תרופות . בקיצר מיום רביעי בערך עד יום ראשון (שקניתי התרופות) שהחסרון של התרופות ממש השפיעו לי לרעה : למצב רוח,בכי ,הרגשה בלבול ,אפטיות ,אי יכולת לתפקד כמעט בכלל.
רציתי לכתוב בפורום זה שיש שלוש דברים שאסור בהחלט לעשות בזמן שלוקחים תרופות בכלל ועוד יותר תרופות פסיכיאטרות בפרט: 1.לא להפסיק לקחת תרופות בגלל שחושבים שזה לא עוזר או מה לי ולתרופות האלה?(גם זה קרה לי כמה פעמיים ).
2. לא לשכוח לקחת תרופות לקחת בזמן.
3. לקנות כול התרופות בזמן ולשים לב שיש כול התרופות.
היתי חייבת לכתוב על הימים קשים האלה כי אני בטוחה שאני לא היחידה שמתמודדת עם המחשבות ובאי סדר בתרופות.

אני מאחלת בריאות פיזי ומיוחד נפשית לכולם/ן.


תגובות

שלום הנרייטה:

בהחלט כתבת דברים משמעותיים מאוד בעיקר לאור החוויה האישית שלך .

בעיקר חשוב מאוד כנוטלים תרופות להיות במעקב כי על כל אחד משפיע באופן אינדיבידואלי, לעיתים יש תופעות לוואי .

שמחתי על התוספת שלך לגבי חשיבות של טיפול פסיכולוגי בנוסף לתרופות........

בועז-4
25/02/14 7:38

ורד. מצאתי לנכון לכתוב לך תודה. אני קורא את מה שאת כותבת והכל נכון וחשוב מאוד. לקחת תרופות ולהתרומם. ולזכור שהכל בסדר. ללכת עם ראש מורם ולחפש הזדמנויות שאפשר להתרגש מהם. אני כחולה פרקינסון ומטופל גם אנטי דכאוני עקב פוסט טראומה, מגלה שכאשר אני נמצא עם אחד מנכדי לדוגמא פתאום אני לא רועד. שוב קבלי חיזוקים. בועז

הנרייטה, כל הכבוד! תמשיכי לעדכן אותנו...

הנרייטה
25/02/14 19:27

ערב טוב לכולם

תודה על המילים המעודדות שכתבתם. תמיד כתבתי בכנות משקורה לי וקיבלתי עזרה נפשית מאנשי מקצוע ועידוד והבנה מהמתמודדים עם כול מיני בעיות נפשיות וגם פיזיות כמו בועז 4.

אני חושבת היום השפיעה עלי גם הבעיות נפשיות ופיזיות(חולשה) שיש לי לפני מחזור אבל בהחלט הבעיה של אי לקיחת תרופות כמו שצריך הגעתי למצב שחשבתי שעם אין ברירה אלך לחדר מיון של וולפסון(לא היתי מאושפזת אף פעם בבית חולים פסיכיאטרי).

ברוך השם כיום אחרי שמאתמול שקניתי התרופות אני מרגישה מאוזנת ופחות דיכאונית ,חזרתי לעבודה ולחיי. מאוד נכון משאני כתבתי (וורד הסכימה איתי) שבעזרה תרופתית לא יכול לעזור לבד אלא רק בעזרת עזרה של פסיכולוגית בכול התחומים . בזמנו בעקבות משכתבתי פה עזרו לי בזמנים שהיו לי התקפים חרדה נוראים וכך בעזרת תרופה לחרדה ופסיכותרפיסטית הצלחתי להתמודד עם החרדה וכך ב90 אחוז חזרתי לחיים נורמאלים.

חברים וחברות תכתבו גם אתם/ן משעוברות כי ההבנה האמיתית היא פה כי לא הרבה אנשים מבינים בעיות הנפשים בעיקר

חיבוק של עידוד לכולם/ן.

הנרייטה

 

שלום הנרייטה ובועז:

אני שמחה לשמוע שמצאתם את הדרך לרומם את הנפש, להתחזק ולבחור בחיים לצד הקשיים והמכאובים.

בכל חושך ניתן למצוא נקודת אור.

אגב נכדים זה מקור לשמחה רבה.........

הנרייטה
26/02/14 22:47

ערב טוב ורד

אין לי נכדים . הבן שלי בן 24 עובד ובא פעם בשבוע עלי והבת שלי בת 22 היא לא בקשר איתי . היא נמצאת בארה"ב כשליחה של הסוכנות באחד הקהילות בארה"ב לשנה . החיים לא פשוטים בכלל בעיקר סוף שבוע.

שלום הנרייטה:

באמת  בשבתות מרגישים יותר את הבדידות. השאלה אם יש גורמי תמיכה נוספים, חברות?

הנרייטה
02/03/14 14:35

שלום ורד

אין לי חברות ולא ממש משפחה ,הזכרונות עולים לגבי אנשים שאהבתי ואינם עוד איתי. המון בוכה. עכשיו מנסה לראות סרטים אבל עדיין הדיכאון ישנו. תאמיני לי שאני מתפללת לה' שיגמר כבר הסיוט הזה של חיי. ממש לא צוחקת ואני מאוד ראלית שנימאס לי כבר. דיי סבלתי מספיק בעולם הזה מהרבה בחינות ,אין לי כוח יותר להתמודד לבד.

שלום הנרייטה היקרה:

אני שומעת את המצוקה שלך ויכולה לדמיין איך את מרגישה.

צר לי לשמוע שדווקא בתקופה קשה זו של חייך שאת זקוקה לחום ואהבה, סביבה תומכת ואמפתית את מרגישה לבד.

אם תסתכלי בפורום תראי שאת לא לבד ושיש אנשים שמתמודדים כמוך. אני מתרשמת שאת אדם מאוד תקשורתי ובעל יוזמה ויכולה ליצור לך איזושהי רשת חברתית תומכת גם באמצעות האינטרנט, גם באמצעות מפגשים. יש היום קבוצות שונות שמטפחות גם יחסים בינאישיים, גם קבוצות חברתיות (קבוצות קריאה, ספורט, טיולים וכו').

אני חושבת שכשאדם נמצא בחשיכה קשה לו מאוד להדליק את האור, אבל חשוב לזכור מתוך אירועי העבר (ואמרת בתגובה הקודמת שחזרת לעבודה, התאזנת תרופתית) שאת קמה אחרי שאת נופלת ושהכל יכול להשתנות לטובה.

אני שולחת לך חיבוק חם ומקווה שתמצאי את הכוח לתבחרי בחיים.

 

הנרייטה יקרה. כל הכבוד לך על מה שכתבת. אולי תהיה לך נחמה בלדעת שמה שאת כותבת יכול להציל לאנשים את החיים. אני עומדת מאחורי כל מילה שלך ומאמינה, שתצליחי להתאזן מהר מכפי שאת מאמינה....