היי רונן,

ברוך הבא למועדון... נקווה שתיצא ממנו מהר.

אני צעיר, וכמוך גם אני סובל ולא נמצאה לי תרופה, למרות שניסיתי הרבה תרופות.

ככל שהזמן עובר כך הדיכאון משפיע חזק יותר, גם על ההתנהגות, טוב שהתחלת לטפל בזה מוקדם ולא התכחשת לבעיה כמוני...

נקווה לטוב.

הי רונן, 

מותר לשאול ממה, או אולי מה קרה שהתחילו בעיות שינה? וברשותך האם התרופות היו לשינה כמו כדורי שינה? ומדוע הפסקת את הטיפול התרופתי? מה אתה לוקח כרגע והאם אתה בטיפול כלשהו פסיכולוגי?

אתה כמובן לא חייב השיב.

אני סובלת מדיכאון מאז בערך שאני זוכרת את עצמי. כמובן שרוב חיי חיתי גם בחרדה אבל הטיפול התרופתי שאני לוקחת יחד עם טיפול התנהגותי קוגנטיבי של שנתיים הפחית לי את רמת החרדה הקיומית. הסתובבתי כאילו צל של סוף העולם קיים שלושה סנטימטר מעל ראשי באופן קבוע. היום אני פחות חרדה ולא חווה כמעט בכלל התקפי חרדה פיזיים, אבל הדכאון נשאר בא והולך. אני לא יודעת מה עם אחרים אבל השנה (ממש לא מזמן מלאו לי 38) אני הבנתי שזה משהו שכנראה אשא כל חיי (אינשאללה שאני טועה) ואצטרך להתמודד איתו. אני אישית לא היתה לי כמעט שנה מלאה רצופה ללא הדיכאון. לפחות לא שאני זוכרת. בתקופה אחרונה של טיפול, אותו סיימתי בגלל לידה של המטפלת שלי ולא חזרתי מאז מרץ/אפריל שעבר ועד היום בגלל חוסר בכסף, הרגשתי שאני מסוגלת לחיות ולהיות גם פעילה. כמובן שגם במהלך הטיפול חוויתי את הדכאונות שלי אבל לפחות היה לי גלגל הצלה והתקופות של ה"ריק והרצון למות" היו קצרות יותר. אני היום מבינה כמה חשוב הטיפול: היום אני כמעט 8 חודשים בדכאון, בקושי מתפקדת ומנסה עכשיו לצאת ולגייס איכשהו עזרה כלכלית לשלם לטיפול. (כבר הייתי קרובה לאשפז את עצמי פעמיים מרוב שזה טרק אותי). 

אני חייבת לומר לך בכל זאת כמה טיפים שעזרו לי או יכולים לעזור בחיים:

1. אם אתה לא בטיפול חשוב מאוד ללכת. אם יש כסף מה טוב. אם יש קצת כסף אז אפשר דרף קופ"ח ואם אין כסף יש שירותי רווחה שאני אישית מעולם לא ניסיתי. מאוד ממליצה שלא לא לא ללכת לשום טיפול אלטרנטיבי. כי עם כל הכבוד הם לא מקצוענים ואין להם רקע או ידע בתחומים האלה (מצטערת נכוותי 6 שנים מטיפול כזה חסר אחריות).

2. אם יש לך חבר/ה טוב ממש שאתה יכול לא להתבייש, דבר איתם. שתף בהכל, תבכה מה שאתה לא רוצה. זה אדם שפשוט רק יהיה שם בשבילך מוחשי מציאותי.

3. תכתוב לי פה או בפרטי של הפורום - אתה רואה שאני חפרנית ויכולה להגיב....

4. אם יש לך משפחה בעלת ערך עבורך דווח להם על מצבך כדי שמישהו ישגיח עליך לפעמים ויבדוק שאתה אוכל שותה מתקלח ודברים בסיסיים אחרים כמו לצאת מהבית לנשום אוויר.

אני לא יודעת מה רמת הדכאון שלך כי אני מהמסתגרים ונעלמים ולא מדברים ואין לי כמעט אפחד ברגעים האלה. זה רע מאוד. זאת הרגשה נוראית. אני ממש מקווה שאתה לא במצב הזה ושאולי אתה אפילו מאלה שמתפקדים עובדים וכו.

בכל אופן אשמח לשמוע ולשתף עוד אם תרצה

כל מה שאני יכולה לומר הוא שבליבי אני איתך ותדע שיש הרבה כמונו רק בעולם בחוץ יש המון הסתרה והחברה בורה וקשה לה להתמודד. אז צריך למצוא איזה סביבה תומכת שכן מבינה ומכילה. וכמובן שאני ממש מבינה את התחושות שאתה מתאר. 

אני מאחלת לך מאוד שתרגיש טוב ואמן ותצא מזה מהר וזה משהו חולף. אני מכירה כמה אנשים שהיתה להם אפיזודה אחת או שתיים ויצאו מזה. אכתוב לך ציטוט מספר שגיליתי היום, כי אין לי עצמי צורה טובה לתאר את ההפרעה שנקראת דכאון, לי זה עוזר לקרוא תיאורים כמו שאני חווה בשפה מדוייקת, מקווה שיעזור גם לך:

"אני מנסה לדבר עמכם על תהום של עצב, כאב שאינו ניתן להעברה, הבולע אותנו מדי פעם, לעתים תכופות לאורך זמן, עד אובדן הטעם בכל דיבור שהוא, בכל מעשה שהוא, אובדן טעם החיים עצמו [...] בעת הדיכאון, אם קיומי עתיד להתערער, הרי שחוסר המובן שלו אינו טרגי: הוא נראה לי מובן מאליו, זועק לעין ומחויב המציאות. מאין באה שמש שחורה זו? מאיזו גלקסיה מטורפת ממסמרות אותי קרניה המעיקות והבלתי נראות לקרקע, למיטה, לאֵלֶם, לוויתור?".
מתוך: שמש שחורה דכאון ומלנכוליה/ז'וליה קריסטבה

בריאות, שרון