שלום קוקולידה היקרה:

ראשית מזל טוב להולדת הבת.

את מרגישה אמא רעה, אבל לדעתי את אמא אחראית שמחפשת כיצד לטפל בעצמה כדי להיו האמא הכי טובה לתינוקת שלך ובע"ה תהיי.

הנושא של דיכאון לאחר לידה הוא מוכר ולא לגמרי חריג, אין לי מושג אם זה קשור ללידה ולשינוי ההורמונאלי שהגוף עובר, לשינוי התרופתי שעשית או יכולה להיות גם תגובה רגשית לכל המתח שאת נמצאת בו.

מאוד חשוב להיות המעקב של פסיכיאטר כי תרופות והשפעתן הנן מאוד דינאמיות.

את יכולה לראות מנסיונך שדברים אכן משתפרים ויכולים עוד יותר להשתפר, אז זה כן יכול טיפהלה' לעודד אותך.

תרצי לשתף מה את מרגישה בתוך הדכאון ןבמה זה עוד מגיע לידי ביטוי.

האם יש בן זוג, משפחה תומכת. חושוב ביותר שבתקופה זאת תהיי מוקפת באהבה ואנשים שדואגים לך ואכפת להם ממך.

נשמח לשמוע בפורום לגבי מצבך............

תודה על התגובה והתמיכה. קבעתי תור לפסיכיאטר בשבוע הבא ובינתיים אני ממשיכה עם הציפרלקס ומקווה לשיפור... יש בן זוג שמודע למצב אבל מאוד קשה למישהו שלא חווה את זה להבין את התחושות. בעיקר אני נלחצת מזה שהציפרלקס עד כה לא ממש עוזר מה שגורם לי לחשוב שאני אשאר לנצח במצב הזה... מחשבה מפחידה מאוד. 

אעדכן בהמשך ואם יש מישהו בפורום שחווה משהו דומה אשמח לשמוע.

בהחלט קשה למישהו מהצד להבין, מצד שני כשיש קרבה ושיתוף את יכולה לתאר לבן זוגך מה את חווה, להכניס אותו לעולם שלך וגם לומר לו שאת בעלת מוטבציה לטיפול. זה יגייס אותו לעזרה. בסה"כ השאיפה שלך לשפר את הרווחה הנפשית שלך ולהיות אמא ורעיה טובה.

אחד הדברים הדומיננטים שאדם חש בדכאון זה שמדובר במשהו שלא ישתנה, קשה מאוד לראות את האור שבקצה המנהרה ולדעת שאפשר להרגיש יותר טוב כי הסבל הוא מאוד דומיננטי.

תזכרי שכבר עברת משהו דומה והצלחת לצאת מזה וגם הפעם.

מאחלת לך שתרגישי טוב ותשגייסי את כל הכוחות למסע שלך.

לאחר חמש שנים של שימוש בכדורים נגד דיכאון וסבל אדיר מתופעות לוואי סוף סוף הצלחתי להיגמל באופן טבעי. לא הייתי מצליחה אם לא העזרה שקיבלתי, דרך בניית תוכנית גמילה מסודרת בכמה מפגשים בלבד העולם נראה אחרת לגמרי. זה תהליך כמו כל דבר אבל עם סבלנות והתמדה זה קרה. אני מציעה לכל חברי הפורום לא לנסות להיגמל לבד, זה בלתי אפשרי, התקשורת הבין אישית והמחויבות זה דבר אדיר, אל תוותרו על עצמכם. אתם יכולים לחיות אחרת. הבחירה אצלכם רק תבחרו לקחת אותה ולשנות אותה. החיים ללא הכדורים אלה החיים שחלמתי לחיות אותם וזה אפשרי אני מבטיחה לכם.

שלום אלינור יקרה:

בהחלט נשמע מאוד אופטימי ונשמע שעברת תהליך משמעותי.

האם את מקבלת טיפול אחר לדיכאון? כיצד את מתמודדת עמו?