מרגישה בדיוק כמוך.זה העניין שלכל אחד אכפת רק מעצמו ולא נותנים לך להתקדם קדימה ולהצליח.בעבר אנשים היו תומכים ועוזרים אחד לשני.היום לא רק שהקרובים אליך ביותר הם חסרי רגש ודואגים רק לעצמם אלא שגם יש אנשים אכזריים במיוחד וגם כאלה ששמים לך רגל בכוונה.לא שיש פתרון לשינוי המנטלי של היקום כשאנים הופכים למכונות ואפילו אנשים שלא סובלים מחרדות ולא נוטלים כדורים.מוצאים את עצמם נכנסים לדכאון,פשוט כי אני מוצאת את עצמי שאפילו על אבא שלי אני לא יכולה לסמוך.

ככל שנשקע ביאוש,ונרים ידים לנוכח המצב וקושי הקיום.כך נשקע יותר ויותר בתחלואי נפש.אישית ,למרות שורת מחלות שאני סובל מהן,משתדל תמיד למצוא את שביל האופטימיות.חיים זו מתנה,לא צריך למהר ולוותר עליהם.ילדים נכדים,מתנה מדוע לא להנות מהם.בכלל ניתן לחיות בבועה שאתה בונה לך.חי את הרגע.נהנה מהטבע,ים,ציפורים,נכדים.קשה לך עם המציאות? לא אסון לא כולם צריכים להתמודד ניתן פשוט להתעלם.מקווה שהצלחתי איכשהו להביע את עצמי.

שלום ושבת שלום גם אני מרגיש כמוך ואני בטוח שישנם עוד כמונו ,אבל למדתי מהאישפוזים שהייתי בהם שיש הרבה אנשים שגם כמונו כואבים מאוד וגורמים לעוול  גם לסובבים אותם בלחצים , צעקות ,חוסר סבלנות וסובלנות ,וכל דבר מציק לנו  מכל מיני סיבות ,אחרי שראיתי איך מגיבים המשפחה ,והחברים ,וצוות האחיות והרופאים למדתי " לסבול בשקט " הרי  הבעיה שלי אישית לא תשתנה  " אבל " התוצאה של הקרובים אלי ,חברים ,משפחה,אחיות,רופאים, ובכלל  מתיחסים אחרת אליינו ולכן  צריך לנסות "  לסבול בשקט "  שלא  תחשבו שאני עם רק אימרות האמינו לי שגם לי יש חבילה "מאוד מאוד כואבת ושורפת ".שלא  יהיה יותר גרוע  ולחפש את החצי כוס מלאה . שבת שלום חברים .

זה כמו לרקוד עם שד שמחבק ולא עוזב 
כן הוא תמיד רעב. אני הולך ומתרחק 
 

לסבול בשקט, פאול, זה הרואיקה ששמורה למביני חיים. אני איתך איש. 

אני אמות גיבורה לעצמי. והנה חיים עם משמעות

החיים הם תקופות ואל תתנו לתקופה קשה להפיל אתכם ההיפך דווקא  בתקופה קשה באה תקופה  הכי יפה!
וכל מה שקורה לנו הוא לטובה! זה על מנת לחזק אותנו ולהרים אותנו יותר גבוהה.
נכון החיים קשים לפעמים אבל יש לדעת שהכל זמני כאן בעולם וגם התקופות הקשות!
ובעזרת ה'  שאלוהים ישים לנו קץ לכאב ולרשע! שונדע רק תקופות יפות וטובות!
טיפ- התנהגו כאילו אתם בריאים ויש לכם הכל  למרות שאין לכם תרגישו שיש ותתעלמו לגמרי מהחולי והקושי  ודמיינו את זה נכון זה קשה! אבל משתלם!
(לקוח מתוך הסרט הסוד)

בלו סיסטר יקרה. אני אכתוב לך משהו שהוא אולי לא כל כך טיפולי אבל אולי מעשי. אלא אם את מאמינה בחיים אחר המוות...קיבלנו את ההזדמנות לחיות פעם אחת. למות ממילא נספיק כולנו אבל לחיות...זה כבר יש לנו פחות. בחיים ישנם הרבה מאוד דברים קשים ואכזריים אבל גם הרבה דברים יפים, טובים ומפתיעים. אלו לפעמים אינם כל כך בולטים מתחת ל"זוהמה" של חיי היומיום אבל הם קיימים ואני בטוחה שברגעים מחייך חווית אותם. עבור רגעים כאלו שווה בעיני לחיות ואני אישית עמלה יומיום על מציאת הטוב. מזמינה אותך השבוע לחפש איתי. מה דעתך?

שלום רב

אינני יודע אמנם מה מחלתך אבל אני יכול להעיד  שאופטימיות היא מרפא להרבה בעיות כמו שאירע במשפחתי: חמתי שכלה 3 ילדים ! האם את יכולה לעכל שבר גדול מזה? למרות הכל היא תיפקדה ואפילו היה צחוק על פניה מעת לעת. בספרי זאת ברצוני לומר שבכל מצב יתכן מצב גרוע יותר ויש להתעודד שלא הגעת לסיטואציה גרועה יותר. מציע לך א"כ לנסות לראות את חצי הכוס המלאה של חייך וכך להמשיך...

שבת שלום וכל טוב
 

אבל אם סוגרים את התריסים, האור, הטלפון ונכנסים מתחת לשמיכה זה לא "ללכת עם ולהרגיש בלי" כאילו לקחת מין הפסקה. המהדרין שמים אוזניות עם מוזיקה ממש חזקה. חי - יש זמנים שממש ממש אין ולא רוצים אופטימיות. בדר"כ כן אבל לפעמים הפסקה ממש מתאימה.

בלו סיסטר, יש לי משהו נוסף: קודם כל חיבוק. חוץ מזה: כשאת מתיישבת לשחק פוקר, גם אם את מקבלת קלפים ממש ממש חרא, אל תקומי מהשולחן. עכשיו המשחק האמיתי מתחיל. וחוץ מזה הקלישאה שתמיד עוזרת - אלוהים נותן את הדברים הקשים רק למי שיכול. הדברים הקלים זה לאחרים. לכי לישון, לשתות, קחי סטיבקס. מחר יהיה יותר טוב. תמיד זה ככה.

בלו סיסטר, מה מצבך? אני קצת דואג... אני מבין שזה צ'אט אבל תגידי שהכל בסדר או שממש לא, ונחזור למערכת היחסים הרגילה בפורום...

הכל בסדר (: תודה על הדאגה.. אשתף אתכם במשהו שאולי לגברים מבינכם יהיה לא נוח לקרוא.. קיבלתי הבוקר מחזור. בתקופות האלה מצבי הרוח שלי נעשים ממש קשים.. תודה על התמיכה 3>

היי מציע להתחיל לקרוא תהילים או תפילת הודיה לבורא עולם . להגיד תודה למה שקיבלנו .על השמש והירח והטבע הנפלא . לפעמים תחושת האובדן והריקנות הינה כתוצאה מחוסר אמונה בבורא עולם . חוסר אמונה יכול לגרום לחוסר תקווה . או התרכזות יתר בחומריות .כבר רכשנו את כל סוגי הסמארטפונים והטבלטים והמסכים והשמלות והתכשיטים והנעליים והמכוניות החדשות .אין סוף לזה . וזהו .האדם מלא מזה .זה נותן שמחה רגעית ואח"כ שוב עצבות . אומרים שאולי התעסקות יתר בסמארטפונים עלולה לגרום לעצבות .תקראו על זה באינטרנט . ולכן הנשמה או הנפש רוצה קצת יותר רוחניות .אפשר להתנדב ולעזור לאנשים או להשתתף בחוג יצירה לחבק את הילדים לכם או את בן זוגכם .אפשר לתת צדקה לעני ולראות שמחה בפניו שעזרתם לו . וזה במשך הזמן יגרום לכם אושר פנימי . אפשר ללכת לשיעור ביהדות ובמוסר . ולהתפלל בבית כנסת .זה לא בושה בכלל בברכה

אני מאמינה בעיקר בזה שבני אדם ( מוכשרים ) כתבו את התורה ובכלל את התנ"ך, כחלק מתהליך של בני האדם למצוא משמעותאו תשובות לשאלות שאין ביכולתנו לענות עליהן. מסכימה בנוגע לצדקה והתנדבות.. אבל אם אין חיבור עם "בורא עולם", מה הטעם לקרוא תהילים? האמירה החב"דית שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים זו אמירה מתוך פחד.. פחד שאולי אין משהו מעבר וזה משאיר אותנו להתמודד לבד. אני מעדיפה להתמודד עם הקטנות שלי וחוסר המשמעות.. מאשר להמציא משמעות. אבל ניסיון יפה.