יהונתן שלום, שנים טופלת בעזרת פאקסט- טיפול שעזר לך והפחית את תחושות החרדה כך שיכלת לנהל אורך חיים תקין ולבסס את עצמך בעבודה וזוגיות. נראה שעברת משבר בעקבות הוירוס שלקית בו ומאז החל להתגלגל כדור שלג- חזרה של חרדות ודאגות שמציפות אותך בעיקר מתוך חשש שהטיפול התרופתי לא יעבוד. הטיפול התרופתי בעבר עבד וסייע לך רבות כך שאין סיבה שכיום הוא לא יעבוד- אם היית מיוצב בעזרת פאקסט בעבר אין סיבה שהטיפול לא יסייע לך גם כיום. לעיתים יש תקופת הסתגלות לטיפול התרופתי שאורכת בין מספר ימים לשבועיים אבל אחריה אתה תראה שמצבך ישתפר ויתייצב בשנית. כדאי במקביל גם לפנות לטיפול פסיכולוגי בכדי לעבד את החרדות וללמוד דרכים נוספות להתמודד אתן.

 יהונתן,,כנראה שהפכת "מכור".

שימוש בכדורים כל כך הרבה שנים הפך אותך לכזה.אתה צריך להחליט באיזו "דרך" ללכת.להמשיך לצרוך או לחפש דרכים להיגמל.

הניסיון שלך לגמילה כניראה לא הצליח.אני הייתי מחפש כפי שאפי ציין טיפול פסיכולוגי,במקביל סדנה לגמילה.

כל טוב,,

שלום חברים , ראשית תודה רבה על תגובותיכם, זה מאוד מעודד לראות את התייחסות שכן אני מחפש באמת כל נקודת אור ומשהו שאוכל להישען עליו. שנית, גם הפסיכיאטר המליץ לי על שילוב של טיפול פסיכולוגי, אבל לאחר שמצבי יתייצב ואהיה פנוי לכך נפשית. אני שוקל זאת ברצינות, אבל כרגע כל מה שאני רוצה הוא להרגיש טוב. אני כרגע עדיין לא אוכל, נשאר בבית ןמלווה עם דפיקות לב, ה;עות בידיים וברגליים וכד׳.ֿֿ אני רוצה לשאול בייחוד מפני אותן מחשבות טורדניות שפוקדות אותי - האם סביר להניח שהטיפול יעזור לי? האם ייתכן ואשאר במצב כזה? כמה זמן בערך אני צפוי לראות הטבה כלשהי?ֿֿֿֿ אני מצטער שאני שואל שוב ושוב, אני פשוט מחפש כמה שיותר מידע וחיזוקים מאנשים שמכירים / עברו סיטואציות דומות ויוכלו לתת לי תקוות להמשך, כי כמו שאמרתי - אני ממש במצב מתוסכל ולעיתים מיואש. בתודה שוב ענקית לכל עוזר, מגיב ומסייע ! יהונתן

 יהונתן,,חרדה זה לא מחלה,,!

זה מצב פסיכולוגי בלבד.נכון שיש לו "סימפטומים" וזה מציק /מפריע/מרגיז/מתסכל,,אבל זה חולף/יחלוף עם טיפול מתאים.

הכדורים אמורים להיות זמניים.עזרה עד לפיתרון הבעיה.אתה התמכרת וחבל,,

בנוסף,,אתה מכיר,,"תגיע לגשר ואז תחצה",,אצל כל אחד זה "מתנהל" אחרת תופעת החרדה.

תחזור למה שצרכת ונתן לך להרגיש טוב,,רק "תכניס לראש" שאתה צריך לצאת מזה,,

כל טוב,,

בנו - לא הבנתי את השורה התחתונה של דבריך כ״כ - האם כרגע יש לי תקווה באמצעות הטיפול התרופתל הרגיש טוב יותר? האם זה לא בהכרח יעזור? דבר נוסף - מה אני עושה עם העובדה שאני לא מצליח לאכול כלום כבר ימים? אני לא מסוגל לדמיין את עצמי אוכל ואפילו בא לי גועל או תחושת בחילה / הקאה אם אני מנסה לעיתים בכוח? האם זה יחלוף עם התדמות הטיפול התרופתי או שאין קשר למצב שלי? שוב - תודה רבה לכל מי שיגיב ויסייע !

יהונתן שלום

הטיפול התרופתי מיועד להפחית את הסימפטומים הגופניים של החרדה, כלומר להפחית את הדופק, את תחושת חוסר הנעימות ברגליים ולשפר את מצב רוחך, טיפול פסיכולוגי יוכל לסייע לך לעבד את המחשבות שמובילות לחרדה וללמד אותך מחשבות אחרות מציאותיות יותר שיעזרו לך בעתיד להפחית את החרדה. חשוב שלמרות חוסר התיאבון תנסה לאכול, נסה להיזכר במאכלים שבעבר אהבת, מאכלים שגירו את בלוטות הטעם בעבר, נסה להיזכר בחוויה הנעימה שבאה עם אוכל טעים, בתחושות הגוף כשאתה שבע- יכול להיות שחסור האכילה בימים האחרונים מגביר את תחושת החולשה הפיזית וגם גורם לך להמשיך ולהתמקד בגוף- דבר שמגביר את החרדה. אם אתה ממשיך לאכול מעט נסה להעזר בתוספות מזון כגון אינשור או אליטרק. בנוסף כדאי לנסות לעשות פעילות גופנית- הליכה, או כל דבר אחר שתוכל לעשות בבית כדי לחזק את הגוף.

בהצלחה

אפי, אני כרגע באמת זקוק - כפי שאמרתי - לנקודת אור. אני לא חושב שדבריך לא עשויים לעזור, פשוט אני מנסה למצוא את הטוב מהמצב (וזה קשה לי). אני לא אוכל כמעט לחלוטין למרות שאני בעיקרון יודע שחשוב מאוד לאכול, אבל פשוט לא מסוגל. השאלה שלי - האם בעזרת התרופה אני עשוי לחזור לעצמי ולהחזיר לעצמי את התיאבון, שלא יהיו לי דפיקות לב והרגשת אי-שקט תמידית? האם התרופה תוכל לעזור לי נוכח העובדה שבעבר לקחתי אותה? אני מצטער אם אני ״חופר״ עם השאלות, פשוט אני מרגיש מיואש, לא מסוגל לעבוד ונמצא בבית עם חרדות, ולכן אני מנסה ״לשאוב״ כל תמיכה או עידוד שעשוי לתת לי תקווה.

יהונתן שלום

הטיפול התרופתי מיועד לגרום לך להרגיש יותר טוב, חלק מהפעילות של התרופה הוא הפחתת חרדה וחלק אחר שבה מיועד לשיפור מצב הרוח כך שאתה אמור לצפות להקלה ולשיפור תוך מספר ימים.

בהצלחה

יהונתן שלום. בניגוד לחלק מהמגיבים: חרדה היא אמנם לא מחלה אך התקפי חרדה המנותקים מהמצב המציאותי האמיתי הם בהחלט מחלה. אני מציע שתעלה בצורה הדרגתית במינון ואם לאחר לפחות שבועיים במינון המלא לא תהיה מרוצה תחזור לפאקסט. פחד איננו מחלה. חרדה כן.

היי רונן ותודה על תגובתך. כפי שאמרתי - כל תגובה ומישהו שמתייחס ומסייע מאוד עוזרים לי בד״כ. לא הבנתי את כוונתך - לעבור לפקסט? כלומר אם הסרוקסאט לא ישפיע? הרי זו אותה תרופה לפי מה שהסבירו לי (פקסט היא התרופה הגנרית של סרוקסאט המקורית) האם יש הבדל באמת? והאם לדעתך אני אצא מהמצב הזה? בתודה רבה מראש !!! יהונתן

אולי יש שינוי מינורי )אך כזה שאתה חש בו) בצורת ההשפעה. זה לר מיוצר באותו מפעל והפאקסט הוא גרסא גנרית (אם אני לא טועה) . אז אולי יש במתכון שלו איזה שינוי קטנטן שאתה חש בו. . נכון שסרוקסט הוא מותג חזק אבל לך היה טוב עם הפאקסט. בכל זאת אני לא סוטה מעצתי הראשונה: תן לסרוקסט עוד זמן. אם לא יהיה טוב תחליף לפאקסט.

ואני די בטוח שתצא מזה- עצם הפניה בכמוני מעידה על חיפוש אקיטיבי של פתרון לבעיה ואני חושב שזה צעד מאד חשוב בדרך לפתרון.

היי ג'וני....אחלה שם היה לי אופנוע פעם שקראתי לו ג'וני....הוא היה חזק ומהיר וטוב.....(סתם שתדע) אני כבר כמה פעמים קורא רק את מה שאתה כותב כאן גם בהודעה וגם בתגובות ....ויש לי נק' אור בשבילך ... ג'וני לא משנה מה עובר עלייך כרגע כמה אתה לחוץ ...דפיקות הלב....הלחץ בחזה...הזיעה ....הבחילה בבטן כי לא אכלת....הדיגדוגים בראש מעודף המחשבות......הכל זמני!!!!!!! הכל זמני!!!!! הכל זמני!!!!!!! בין אם תרצה ובין אם לא הכל בחיינו הוא זמני..... אני רוצה לבקש ממך לתת לעצמך זמן....אל תחשוב על מה קורה כרגע פשוט תיהיה תן לזה להיחלש זה יעבור אני מבטיח !!! יש לי הרגשה שאתה בלחץ מהלחץ ולא יצא מזה כלום...אני מבקש ממך להיכנס למקלחת להיתרענן אחכ להיכנס לחדר עם איזה עוגייה עוגה תהקפה.....שים מוסיקה שאתה הכי אוהב ברקע ופשוט תנוח במקביל תמשיך עם הכדורים כהוראת הרופא מניסיוני הקטן לוקח לכדורים האלה איזה שבועיים חודש עד שהם פועלים והמשימה שלך כרגע היא להיות סבלני ...לדאוג כמה שפחות למרות שזה קשה...ולטפל בעצמך ולאהוב את עצמך כמה שרק אפשר.....

יונתן יקר. אין לי שום ספק שתצא מהמצב הזה. עשה לך טבלת יאוש של 21 יום (אז ממש מכירים בהטבה) ואל תצפה מעצמך לחוש שונה באופן משמעותי עד אז...מה שקורה לך היום זה שאתה כל הזמן "מחובר" לחרדה ובודק אם יש שינוי וכשאין אתה נכנס עוד יותר לחרדה. לוקח לתרופות זמן לעבוד והן תעבודנה כמו שהיה בפעם הקודמת. בינתיים רד מהנושא של האוכל. דאג לקחת ויטמינים ...בזמן חרדה קשה לאכול - זה טבעי ונורמאלי. שחרר את עצמך מהדאגה לדאגה...תן לזמן לעשות את שלו . כשתתייצב חשוב מאוד שתלווה את עצמך גם בטיפול פסיכולוגי. מה דעתך? אורית

היי לכולם , אני מתנצל שלא הגבתי עד כה - לא ידעתי שהגבתם (בד״כ במייל הייתה לי התראה). בכל אופן אני אספר לך מה קורה איתי ואני מאוד מאוד אשמח לשמוע את דעתכם והסתכלותכם: אני כבר עברתי (אתמול) את היום השישי לטיפול כאשר בפעם הראשונה לקחתי חצי כדור (אני מעלה בהדרגה את המינון לפי מה שהרופא אמר לי) של סרוקסט 20 מ״ג. אני אומר בכנות שהמצב טיפה יותר טוב, אבל עדיין יש לי זיעה בידיים וברגליים, עדיין אני קם עם דפיקות לב, ועדיין יש לי כמו משהו ״מנג׳ס״ בקיבה שמקשה עליי לאכול. אני שלשום הצלחתי פעם ראשונה לאכול קצת יותר וזה עודד אותי, אבל אתמול, שוב, בקושי הצלחתי להכניס משהו לפה. (קצת קצת גלידה ואיזה חתיכה מביסקוויט) כפי שאמרתי, אתמול, התלחתי לקחת את החצי כדור בפעם הראשונה, והיום בלילה לקחתי קלמנרבין אחד כדי שארגש יותר רגוע. נרדמתי (סביבות 1 בלילה) וקמתי באזור 4 וחצי בבוקר עם דפיקות לב. למזלי, הצלחתי להירדם שוב כעבור בערך חצי שעה, ואז קמתי שוב באזור 6 בבוקר. ושוב חזרתי לישון עד עכשיו בערך, כאשר שוב קמתי עם דפיקות לב. לקחתי קרדילוק (תרופה שרופא המשפחה המליץ שאמורה לשלוט בלחץ הדם, להוריד דופק וגם לשלוט ברספטורים של האדרנלין בלב) כשקמתי (עכשיו בבוקר), אגב אתמול בגלל שחשתי שיפור אז חשבתי שאין צורך לקחת את הקרדילוק יותר. בכל מקרה, לקחתי אותו הבוקר. אני לא מבין למה העליות והמורדות הללו קורים לי? חשבתי שארגיש טוב יותר (ונכון, אני לא כמו ביום הראשון לחזרה לטיפול, או בכמה ימים שלפניו), אבל עדיין אני סובל. חוסר היכולת שלי לאכול מציקה לי (הבטן כן מקרקרת, אבל אני פשוט לא מצליח להכניס אוכל!), אני כ״כ רוצה לעבור את זה, ואני כל פעם באמת מרגיש מתוכל. למה אני מרגיש ככה? אני מנסה (ולא ממש מצליח להיזכר) שבעבר כשהייתי בטיפול יותר מעשור עם הפקסט אז גם בתחילת הטיפול אני לא זוכר שהיה לי כך (מצד שני עצמת ואורך ההתקפים ומשקל הגוף שלי היה שונה). האם יש תקווה? האם הסרוקסט תצליח לעזור לי שארגיש שוב כמו פעם? כי הפחד שלי, כפי שנדמה לי כבר רשמתי, שזה לא ישפיע או ישפיע רגעית. אודה לכל התייחסות ועזרה מכולכם - העידוד והתמיכה שאתם מספקים היא עצומה ויקרת ערך !!! בתודה רבה רבה מראש , יהונתן

היי רונן - תודה רבה על האמונה. למרות שעדיין יש לי תסמיני חרדה ויקיצות עם דפיקות לב (אמנם לא באותה עצמה כמו בהתחלה) אתה מאמין שזה ישתפר? כי אני פשוט מתוסכל שאני עדיין לא אוכל כמעט ועדיין יש לי הרגשה מעיקה, זיעה בידיים וברגליים וכד׳. מה דעתך?

יונתן יקר. אתה משתפר...זה פשוט לוקח זמן. נסה לא לשחק עם התרופות והמינונים ולהקפיד כל הזמן על אותם מינונים באותן השעות. דבר עם הפסיכיאטר שלך ישנן תרופות שבמינון נמוך יכולות להפסיק את החרדה בצורה מהירה יותר בצד הפקסט. יחד עם זאת אני רואה שיפור....טיפה ועוד טיפה ותחזור להיות עצמך...

היי אורית ותודה רבה מאוד על תגובתך ! אני לא משחק עם המינונים, אלא מגדיל אותם בהתאם לתכנית שהרופא אמר והמליץ. עד כה (כולל היום) עברו 7 ימי טיפול, ואמנם יש קצתת שיפור אבל הוא יחסית לא משמעותי (עדיין קשה לי לאכול, עדיין יש ״גלים״ של חרדה - תחושות סבירות ואז תחושות לא טובות, עדיין מידי פעם יש דפיקות לב והזעה בידיים וברגליים). אני לקחתי אתמול והיום כבר חצי כדור מהסרוקסט 20 מ״ג (עד כה לקחתי רבע), ואני כ״כ משתדל להאמין ולקוות שבאמת כמו שכולכם או רובכם אומרים - שזה צריך לקחת זמן. השאלה שלי כמה זמן זה בשביל שאוכל לצאת מהבית, להרגיש שוב נורמאלי ולתפקד? אם את יודעת אורית (מניסיון אישי או מאחרים) - מתי אני ארגיש משמעותית טוב יותר? (גם אם עדיין לא 100%) כלומר משהו שייתן לי תקווה. הפחד הכי גדול שלי הוא שזה לא יעבור ושאני אשאר ככה - חרד, בבית, ולא מסוגל לתפקד יותר מידי. האם יש תקווה משמעותית? ושוב - האם אפשר להניח מתי אראה שיפור משמעותי יחסית? והאם ייתכן שלמרות הצלחת התרופה בעבר איתי, היום היא לא תתאים?? בתודה ענקית לאורית וכל מי שיענה !!! יהונתן

זה יעבור. הטבה משמעותית רואים לאחר שלושה שבועות.....עשה לך טבלה וראה שהשיפור קופץ בימים....אין שינוי ואין שינוי עד שפתאום אחרי שבוע קמים ונושמים....עשה הרבה ספורט זה עוזר. נסה לא להיות לבד. מי מסייע לך?

היי אורית , ֿ שוב תודה ענקית על תגובתך. כל פעם שמישהו מגיב ומתייחס ומעודד זה כ״כ עוזר לי ! אני נמצא בבית כבר יותר משבוע (מעבר ליציאה לרופא כשהייתי צריך), ואני נמצא בעיקר עם משפחה (סבתא, אמא וכד׳) הרופא ביקש ממני לחלק את השימוש בתרופה לפי חמישה ימים - רבע למשך חמישה ימים, לאחר מכן חצי ולאחר מכן שלם (אני לא בטוח אם זה לא היה שלושה רבעים או שלם, בכל מקרה אני אתקשר אליו לברר). מה שמטריד אותי הוא שהתופעות לוואי חזקות יותר (אולי) בגלל שאיני אוכל כ״כ ולכן החולשה למשל יותר חזקה. (מה דעתך?) היום למשל, אכלתי שתי ביסקוויטים, שתיתי תה ומים (אני משתדל לשתות כמה שיותר לפחות). פשוט קשה לי לאכול ממש. נכון, אני עדיין מעל למשקל הרצוי שלי (כ-15-17 ק״ג), אבל זה מאוד מפחיד אותי העניין שאני לא אוכל. האם זה לא מסוכן? האם זה נורמאלי? האם זה יסתדר עם התקדמות הטיפול והשימוש בתרופה? ואגב - את באמת חושבת שהשינוי יגיע פתאום? בתודה ענקית (כרגיל) , יהונתן

בוקר טוב לכולם , אני זקוק לעזרתכם (שוב) , אתמול, כאמור, היה היום השביעי שלי לחזרה לטיפול (חצי כדור שני של סרוקסט 20 מ״ג). אני כמובן מעלה את המינון בהתאם להוראות הרופא. למרות שיש שיפור קטן בתחושות החרדה, עדיין יש לי אי שקט, זיעה ברגליים ובידיים, ועדיין ״מנג׳ס״ לי בוושט שמקשה עליי לאכול. אני ממש בקושי אוכל. (אני עדיין כ-15-17 ק״ג מעל משקל היעד שלי, אבל עדיין זה מטריד אותי; ירדתי עד כה כ-15 ק״ג מהפסקת הטיפול ועד עכשיו כשהתחלתי לחזור) האם ייתכן שזה אני לא אוכל מגביר את תחושות ותופעות הלוואי שאני מרגיש - יובש בפה, כאבי בטן, חולשה? כמו כן - אתמול הלכתי לישון, ובאזור 12 בלילה קמתי עם תחושה רעה. הלכתי למדוד לחץ דם (אני משתדל למדוד מידי יום והוא בד״כ בסדר), והיה לי משהו כמו 148/91. נבהלתי, וגם לא הרגשתי טוב כמו שאמרתי, ולקחתי אלפרליד (קסנקס) 0.5. יש לציין שעד עכשיו נמנעתי כמה שניתן (חוץ מהיומיים שלפני שהייתי אצל הרופא שלי והתחלתי לשוב לקחת את הסרוקסט) מלקחת כדורי הרגעה (מלבד קלמנרבין), מחשש להתמכרות, וזאת למרות שהרופא שלי אמר לי שאני אקח בתקופה הזו. בכל מקרה, לקחתי, נרגעתי קצת ונרדמתי וקמתי פחות או יותר ב-7 בבוקר. אני מאוד דואג - האם התופעות שעוברות עליי הן ״נורמאליות״? כלומר בגדר מה שאמורים לעיתים לעבור? אני זוכר שבעבר כשלקחתי את הטיפול (בעיקרון לקחתי פקסט - האם זה משנה??) כעשור והרגשתי טוב, לא זכורים לי כאלו תופעות (אבל אז התקפי החרדה היו חזקים יותר, אבל בניהם היה לי ״מנוחה״; היום יש יש לי ״גלים של חרדה״ שנמשכים כמעט כל היום, גם אם הם לא באותה עצמה כמו שהיו לפני כעשור) האם להמשיך את הטיפול עם הסרוקסט? האם זה לא מסוכן שאני לא אוכל (אני ממש דואג לזה)? והאם עם המשך הטיפול זה ישתפר ואוכל לאכול ולהרגיש טוב יותר? ומתי בערך (בהערכה) צפויה הטבה משמעותית? בבקשה עיזרו לי !!! ואם יש מישהו שכבר עבר או מכיר אנשים שעברו תהליך דומה - אשמח עוד יותר לדעת איך עברתם את זה , בתודה רבה וענקית , יהונתן

יוני יקר, אני קורא את כל השיחה בעיון ואני שואל את עצמי "האמנם הכדור הוא הכל?" אפי גיל הזכיר פה את עניין הטיפול הפסיכולוגי (שיחתי) ואני רוצה לחדד את זה עוד יותר: הכדורים - הם מקילים ומביאים את האדם לאיזון, אולם הם לא מרפאים. וכל פסיכיאטר יאמר לך את זה. על מנת לסיים עם סימפטומי החרדה ולחזור לחיים תקינים צריכים ללמוד שיטות איזון נפשי וגופני, דהיינו למצוא את שיטת ההרפיה שתתאים לך ולעבוד איתה עד למיגור הסימפטומים לגמרי. החרדה הזאת ניתנת למיגור גמור, וכדאי לעבוד על זה. בהצלחה, אברהם

היי אברהם, תודה רבה על תגובתך ! אני אחזור ואומר כי כל תגובה והתייחסות מאוד עוזרת ומעודדת אותי. אין לי וויכוח איתך לגבי טיפול פסיכולוגי; נדמה לי שגם כתבתי בתחילת השיחה כי גם הפסיכיאטר שלי הציע לי לשלב שיחות. יחד עם זאת שנינו הסכמנו שהדבר הראשון במעלה הוא קודם כל ש״אקום על הרגליים״, שארגיש טוב ורגוע. אינני טוען ש״הכדור הוא חזית הכל״, אבל כרגע מאוד קשה לי לצאת ולהתמודד עם מה שיש, ואני מקווה שאתה מסכים איתי, ועם עיצת הפסיכיאטר שלי. ולכן אני שוב אשאל, ואם אתה או מישהו אחר יודע מניסיון (שלו או של אחרים) - האם מה שעובר עליי מוגדר כ״נורמאלי״, האם ההתמקדמות בטיפול היא כהלכה? אני עדיין (כפי שרשמתי בתגובה מקודם) סובל מזיעה ברגליים ובידיים, קשה לי לאכול, יש גם אי שקט מסוים ותחושת משהו ״מנג׳ס״ בוושט-קיבה. האם זה יעבור תוך כדי ההתקדמות בטיפול? ולהערכתך תוך כמה זמן בערך אוכל להרגיש הטבה משמעותית? (אני כרגע בבית ולא יוצא לעבודה, ומשתדל להיות עם בני משפחה) בתודה רבה מראש לכל מי שיענה ויעזור !!! יהונתן

א. נורמלי לגמרי! אלו תסמיני חרדה שמצויים גם, ביחד עם תסמינים האחרים שאנו פוגשים אצל המתמודדים.

ב. בשילוב נכון של טיפולים תוכל להרגיש התקדמות, ומה שמיוחד בזה, שמה שטוב לאחד לא בהכרח יקדם את השני, וטוב שאתה 'זורם' עם הרופא (כי לפעמים אנשים מתייאשים ומחליטים 'לאזן' את עצמם תרופתית לבד, בלי להתייעץ חלילה).

בהצלחה!

תודה רבה שוב אברהם ! הרגשה לי לחלוק איתך ועם יתר החברים מה שעובר עליי: אתמול (היום ה-8 לחזרה לטיפול התרופתי) משעות הצהריים הרגשתי טוב, אפילו אכלתי קצת והרגשתי טוב עד שהלכתי לישון, אם כי היו לי עליות ומורדות לעיתים של תחושות החרדה. כשקמתי הבוקר היו לי דפיקות לב ולקחתי את כדור הקרדילוק, וכעת אני בהרגשה סבירה. אברהם, וכל אחד שיכול לענות ולסייע: לפי ניסיונכם והבנתכם, אוכל להגיע לאיזון והרגשה טובה עם הטיפול התרופתי? מה שעובר עליי הוא בגדר ההתקדמות הרצויה או מה שקורה בהרבה מקרים? ואולי אתה יודע מתי אוכל להרגיש בהטבה משמעותית שתוכל לתת לי להרגיש טוב, לצאת מהבית ולעבודה ולשוב לחיים תקינים? אני מאוד אשמח ואודה לכם אם תוכלו לומר לי ולחוות את דעתכם על התקדמות הימים שלי ולומר לי האם מה שעובר עליי תקין ויש תקווה. בתודה רבה וענקית , יהונתן

הייתי בשמחה אומר, אבל אינני מכיר אישית את מצבך מקרוב וחבל יהיה זה לא מקצועי מצידי לזרוק תחזיות לעתיד. הטיפול התרופתי עשוי להקל במידה רבה.

אתה צריך ללמוד להאט את הדופק, להסדיר את הנשימה ובקיצור לתפוס שליטה על הגוף. יש תרגילים לכך. למשל, בזמן שהדופק עולה, לעשות הכל בתנועות סופר-איטיות (בדווקא) או להוציא את האוויר מהריאות ולהשאר כמה שאפשר ללא החמצן. זה קשה, אבל אפשרי אחרי אימון.