אני בדיוק מרגישה אותו דבר ולא יודעת מה לעשות,קשה לי אפילו להתנסח בצורה כל כך ברורה כמו שכתבת פה.הייתי בבית חולים לבריאות הנפש ושם נתנו לי כדורי שינה וצירפמיל, עייפה נפשית מלנסות לסדר לי את המוח והמחשבות המשגעות האלה...

רונן, 

אין לי ילדים עדיין ורק בכלל המצב הכלכלי זה ניראה לא אחראי להביא ילד לעולם במצב הזה....

ואני חי מחסכונות שלי ממינוס בבנק ואשתי עובדת...

לא נראה לך? אני פשוט חושב שהתנאי הראשון לחיים קצת נורמליים הוא מקור הכנסה. כדי שתוכל להתרכז בהחלמה ובהתמודדות עם הבעיות אתה צריך מקור הכנסה. ולשם כך יש ביטוח לאומי. ואני הייתי מציע לקחת עו"ד שיפנה אותך לקבל חוות דעת אצל רופא שהוא עובד איתו. אחרכך תוכל למצוא איזה חצי משרה של 2000 ש"ח בחודש והקיצבה לא תיפגע. ובמקביל להמשיך לקבל קיצבה. למה אתה מעליב??? אני חושב שכדי לחזור לחיים צריך בסיס שמאפשר לך להתרכז בעצמך. ובטלא עוזר ולו בצורה חלקית להשיג בסיס כזה. אם היו לך ילדים התשובה שלי הייתה שונה. אני נשבע ומבטיח שאין קונספירציה. ואם ביטוח לאומי היו מחפשים אותך הם היו שמים מעקב. אני די חושב שאתה "קטן מידי" לחיפושים של ביטוח לאומי...

העיקר הוא שביטוח לאומי נותן איזה בסיס )קטן אבל עדיף מכלום) שיאפשר לך להתקכז בהחלמה. אמנם אתה חושב שאני "מחפש" אותך אבל אני שאלתי שאלות כדי להציע פתרון ששם אותך במרכז.

היי רונן,

ממש לא מחפש אותך...סתם מנסה להבין מה הכיוון.....ואנחנו לא באותו ראש כניראה....

אני ממש לא מעוניין לקבל קצבה ובטוח שלא לעבוד ב- 2000 ש"ח לחודש .....(בעבודה האחרונה שלי שהייתה כעצמאי הרווחתי רחוק מזה וגם לפני בעבודות כאלה ואחרות)

אין לי שום צורך או שאיפה לחטט בעצמי בעצמי ולחפור למה? כמה ? ואיך? אני לא צריך את הזמן הזה....

הדבר היחיד שגרם לרדת כזה נמוך זה השאיפה שלי להצליח שמשולב עם הרצון העז להיות גבר לאשתי ובעייני גבר צריך להיות עמוד התווך בבית שלו מבחינה כלכלית בראש ובראשונה ובנוסף לתמוך באשתו בחיי היום יום...

וכשאני לא שם זה שובר אותי ....מרסק אותי... צורב לי ת'לב.....ושם אני נמצא כבר יותר מידי זמן מה שרק החמיר את המצב יותר ויותר.....

יש מבין??

ובכל מיקרה תודה על ההתייחסות שלך,

זה לא מובן מאליו

אני חושב כמוך. אני חולה בטרשת נפוצה. היום יש לי עבודה טובה אבל לפני שש שני הייתי בדיוק במצב שלך. אני חושב היום (ואין לי כוונה להתנשא) שכגבר אם אתה יודע שאתה צריך לטפל בעצמך, נסה לדאוג קודם לאיזה מינימום של הכנסה, טפל בעצמך, ואני בטוח שאתה תהיה אחרכך ראש המשפחה. זאת ירידה לצורך עליה. בכנות: אתה מצפה שאלוהים יירד ויתן פיתרון? די לכעוס. קבל את זה שאתה בתחילתו של תהליך ארוך. ההתחלה קשה ואיטית. שתף את אישתך. תגיד לה שיש לך תוכנית וספר לה עליה. לדעתי זה גברי. אתה מבין שיש ובעיה ויש לך תוכנית לפתור אותה.

תודה רונן על התגובה ....ההודעה שכתבתי הייתה מבחינתי להקיא את כל השיט שלי החוצה בצורה הכי בוטה שיש ....

לראות מה יוצא ממני.ומה אני עושה עם זה ואני חושב שמה שכתבתי גרם לי להבין כמה דברים על עצמי ... חלקם טובים חלקם פחות אני כרגע מנסה ללכת איתם למקום טוב יותר מה שאני מנסה  להגיד שההודעה הייתה יותר בשבילי כניראה מאשר לקוראים אחרים...אני שמח לשמוע שהצלחת לצאת ממצב דומה... זה רק מוכיח שהכל אפשרי ואסור לוותר

מאחל לך המון בריאות,

אני

אני 33 מדבריך ניכר שאתה מאד מודע לעצמך ויש לך עולם פנימי מורכב שמעסיק אותך ותוך כך גוזל ממך את כל האנרגיות, כך שלא נותר הרבה לפעילות ממשית ופרקטית. אם אני קולע למצבך, הרי שישנם אצלך הרבה לבטים. כשאדם מתלבט זה מעולה אם זה לא נמשך זמן רב.  לאורך זמן זה מאד מעיק וגוזל את האנרגיות עד כדי כך שבסופו של יום לא עשית כלום ואתה מותש נפשית ופיזית רק מהמחשבות על הקונפליקט.  ולכן חשוב לקחת נושא נושא שבו אתה מצוי בקונפליקט פנימי ו... לקבל החלטה. פחות חשוב מהי ההחלטה. יותר חשוב שתהייה החלטה בלב שלם שתסיר את הפקפוקים לגמרי או לטווח זמן מוגדר . למשל בעניין מסויים להחליט שאתה פועל בהחלטיות עד תאריך מוגדר: ציין אותו בלוח השנה , למשל עוד שנה אחזור ואדון שוב בהתלבטות זו אך מעתה ועד אז החלטתי ש... בנוסף חשוב מאד שתמצא לך עיסוקים מהנים שבחלק מהיום תתרכז בהנאה במה שרלבנטי לך ותתנתק מהלחץ המתמשך.

אני יקר. דבר ראשון אני רוצה לאמר לך שאתה נורמאלי. זה לא פשוט להיות במצב שאתה נמצא בו ועל רוב האנשים הוא משפיע רע. אבטלה ידועה כאחד ממוקדי הסטרס הגדולים וכמקור לפגיעה בדימוי העצמי. עכשיו, כשאנחנו יודעים שהתגובה הרגשית היא נורמאלית. צריך לבדוק מה עושים? חסר לי ממה שכתבת מה הכיוון שלך בחיים?, מה בא לך לעשות?. נראה שאתה חי במתח מאוד מאוד גדול (הרגשת הבעירה הפנימית) בין המצוי לפנטזיה והמרחק ביניהם גורם לך סבל רב ואולי גם מחבל ביכולת שלך להשיג עבודה.זה טוב לפתח חלומות אבל באותו הזמן להרגיש על הקרקע ודבר ראשון אתה צריך לבנות לך קרקע. אתה כותב שאין לך הכשרה מקצועית. מה דעתך ללכת ללמוד קורס במשהו?, אפשר גם דרך משרד הרווחה. אינני יודעת מה מצבך הכלכלי אבל יכול להיות שאתה צרך לגשת למבחנים להכוונה מקצועית. בהמשך או בנוסף - אם יש לך כיוון. מה דעתך להציע את עצמך בהתנדבות למקום עבודה שאתה חושק בו. אני עצמי עשיתי זאת ...עבדתי שנה (בפול ווליום) במקום שרציתי להיות בו - ללא שכר (אבל רכשתי הערכה והמון ניסיון) ולאחר מכן נשארתי כעובדת שנים באותו המקום (בשכר!!!!). כל מה שאני אומרת זה שבמצב הזה צריך לחשוב קצת מחוץ לקופסה ולעשות משהו...עשייה אפיל אם היא תהיה לא ממש בכיוון תרגיע את הבעירה הפנימית ותאפשר לך לכוון טוב יותר קדימה. מה דעתך?

שלום  אני33,דבריך נגעו לליבי.רק אתה יכול לעזור לעצמך. ראשית תאמין בעצמך וביכולות שלך. האמונה עושה פלאים. אל תתייאש, תמשיך לחפש עבודה או תעסוקה התנדבותית כלשהי בתחום שאתה אוהב.תהיה אופטימי כי פסימיות מביאה למקומות לא טובים...יש תקופות בחיים שהמצב לא קל. כמעט כל אדם מגיע למקומות כאלה.אתה חייב להיות חזק,אופטימי ומאמין בעצמך וביכולות שלך. מקווה מאוד שתמצא פתרון למצבך. בהצלחה.

אקצר ואומר אני רווק ללא בן 46 אני כל החיים ובמיוחד עכשיו מדוכא.אני חרד לגורלי.אני חרד לחיי.נמאס לי מהכל.אני ואמנם עובד אבל שונא את מה שאני עושה.מרגיש ריקנות אינסופית בחיי.אני כמוך לא מאמין עוד בעצמי.ההבדל הוא שאתה צעיר יותר ונשוי.קח עצמך בידיים.אני התייאשתי.אני גר לבד עם עצמי.נוסע לעבודה חוזר.החיים שחורים.הכל שחור.לא רואה כל תקווה. אין לי עוד כוחות.דע רק שיש עוד הרבה אנשים כמוך.אתה לא היחיד לא בארץ ולא בעולם.חזק עצמך.תלמד מה שטוב לך.מה שיגרום לך לחייך.אני כבר דיי התייאשתי וזורם עם החיים.שיהיה בהצלחה

לתגובה היקר שלום. תגובתך עשתה לי כאב אמיתי בנשמה. מה שאתה מתאר הוא דיכאון. לא מדובר בפינוק אלא במצב רפואי שיש לטפל בו ולא להזניחו. חשוב מאוד לפנות לטיפול ולבדוק על פי הייעוץ גם את האופציה לטיפול תרופתי. דיכאון איננו שונה מכל מחלה אחרת וישנם טיפולים שיכולים להקל עד לרפא לחלוטין את החוויה השחורה הזאת. מה עוצר ממך לקחת טיפול?

היי אפילו שעברו שנים... חייבת להגיב שאני ככ מבינה מרגישה בדיוק באותו מצב.... ככ רוצה לחזק כל מי שמרגיש ככה ואי פעם יתקל בפוסט הזה:heart: