הי. דברים לא פשוטים. בואי נתחיל מהסוף: הסיכוי שטיל ייפול עלייך או שמישהו יהרוג אותך די קטן. נראה לי שזה לא יקרה. אני מסכים איתך שאישפוז זה לא כיף... וזה די חרא לקבל סירוב לטיפול. העולם אכן מגעיל אבל כדאי להישאר. עשית פסיכומטרי ואני מבין שאת מתחילה ללמוד? אני חושב שיותר מהכל את מפחידה את עצמך. אז מה אם עזבת את הגן? אז מה אם יש לך רק חברה אחת טובה? אז מה אם את ישנה הרבה שעות?

רב האנשים עושים מאמצים אדירים ובלתי פוסקים להרגיש טוב עם עצמם. העצה הטובה ביותר היא להיכנס למיטה ולישון קצת. אבל כשאת מתעוררת תחשבי מה בא לך לעשות ולכי על זה: לכי לסרט, תעשי סיבוב באיזה קניון, צאי להליכה. הכל מותר. אסור להתאבד או לפגוע בעצמך כי את פוגעת באפשרות שיהיה יותר טוב.

אני מבין שאת עצובה ומתוסכלת. כמה נגרם מזה שאת ביקורתית לעצמך? את מנהלת יומן? הכותרת שלו היא "מה רציתי ומה עשיתי" הוא ליד המיטה? את כותבת כשאת נכנסת לשם וקוראת כשאת יוצאת? לי נשמע שעד לא מזמן עבדת ועשית פסיכומטרי, ויש לך חלומות, ואת מכירה את עצמך ויודעת ממה להיזהר. לי נשמע שיש לך המון כלים. את לוקחת משהו לדיכאון / חרדה / מצב רוח?

היי תודה על המענה. אני לא ממש בטוחה אם יש לי חלומות, העבודה והפסיכומטרי נעשו כחלק מ"להכריח" את עצמי לתפקד. אני אכן מנהלת יומן, אך בלי כותרת . אני מאוד ביקורתית כלפי עצמי אבל כרגע זה יותר הביקורת שיש לי כלפי העולם והאנושות. זה מכוער ואני לא רואה סיבה לחיות בעולם כזה. או להוליד ילדים לעולם כזה. למרות זאת כן יש לי רצונות , אבל אני נתקתפ חרדה כשאני צריכה להוציא אותם לפועל. כשאני צריכה לעמוד מול מעסיק או מול ראיון כלשהו. זה כלכך מלחיץ אותי שאני נמנעת מזה. גם הקטע של להתקשר ולברר הוא קטע שמאוד מאוד מלחיץ אותי אז אני לא עושה את זה. אני כנראה אמשיך בכוח, כמו תמיד. ארשם אולי לכמה קורסים או משו כזה. אני מקווה שהחיבה שלי לאנשים תחזור ואני אוכל לנהל שיחות ולא להיות קרה ואדישה.

תודה לך על המענה הקצר. יש מין חוסר התאמה מאד גדול בין סיפור של בחורה צעירה שעבדה עם ילדים ועשתה פסיכומטרי ויש לה חברה טובה, ואפילו מעידה שהיא קרה ואדישה (ולא רואה איך זה רע) וגם עם דעה מבוססת על כדור הארץ והאנושות ואז פתאום out of the blue כאילו את רומזת ש"את רוצה לצאת מהמשחק" ואומרת די ברור שהחיים חסרי משמעות.

זה די מוזר. והחלק הראשון של הדברים שלך לא נמצא בהלימה עם החלק השני. וזה בסדר. אני רוצה להציע מין כיוונון עדין כזה לצורת המחשבה שאני חושב שקצצ ייקל עליך ביום יום. הבסיס הוא שאני חושב שיש לאופן החשיבה שלך בסיס שמכניס אותך להמון "סרטים"... זה מעבר לביקורתיות עליה דיברנו קודם. אני מניח שאת אדם מבוגר.

את הרבה יותר מסכום החלקים שהרכיב אותך, ואני חושב שיש סיכוי שהדברים שעושים לך טוב ושאת רוצה קצת שונים ולא מתאימים לאמות המידה עליהם גדלת. ואז נוצר קונפליקט שגורר מחשבות מוזרות על כדור הארץ ואוכלוסיית כדור הארץ, והמקום שלך ושל ילדייך העתידיים פה. בואי נלך צעד אחורה.

היומן יעזור לך להכיר את עצמך יותר טוב. לברר מה עושה לך טוב ולהוריד מדרגות הקונפליקט. תני לעצמך קצת זמן ותוכלי לברר מה את רוצה ואיך את מתגמשת עם דרישות חיצוניות. יהיה לך יותר קל לראות אותן עם יומן. קחי נשימה וזמן להתמודד עם הקונפליקט. אני בטוח שיהיה רק טוב. ודרך אגב, אני ממש לא חושב שביקורת עצמית היא תכונה רעה. אני חושב שהיא כוח מניע.

ימית יקרה. אני מאוד מסכימה עם מה שרונן כתב לך ובעיקר על הפער שבין מה שאת עושה להרגשה האיומה שלך. ראשית, הדבר האחרון שמגיע לך הוא שתחשבי על עצמך כעל אדם רע. המחשבות שלך מאפיינות דיכאון וכך מרגישים בדיכאון (דיכאון שיש בו גם הרבה כעס): אפטיה, רצון למות (או להרוג מישהו) וחוסר תקווה...שממה...מדבר ללא שום נקודת צמיחה ביחס לעתיד. דיכאון הוא הרבה פעמים כמו תפוח אדמה לוהט: או שהלהט מופנה כלפי פנים או כלפי חוץ...בכל מקרה זה שורף ומאכל כל חלקה טובה. זו אכן הרגשה איומה ולא פלא שאת מוכנה שיפול עלייך טיל ובלבד להפסיק לחוש אותה. אבל וכאן האבל הגדול ה"החושך" הזה איננו מייצג את החיים האמתיים. נכון , שהקיום שלנו מלא כאב, כיעור ורוע אבל יש בו גם אהבה, חמלה, התרגשות ועניין, כן, עניין וכנראה גם את יודעת זאת ובחודשים שהיו "נקיים" באופן יחסי מדיכאון הצלחת לחוות זאת. שמתי לב, לעובדה שאינך רק לפני דברים חדשים אלא גם חווה פרידה : גן ילדים, קורס פסיכומטרי - פרידות וסיומים (על אף שלעיתים לא ממש נותנים להם מקום) עלולים לדרוך על פצעי עבר ולעורר דיכאון. יכול להיות ששני סיומים אלו לא היו פשוטים לך. יכול להיות שגם העובדה שהנך אמורה להתחיל דרך חדשה מעוררת בך אימה - לעיתים האימה "מתחבאת" מאחורי דיכאון והדיכאון משמש סוג של חומת מגן בפני ההתמודדות החדשה. מה דעתך?

שלום ימית

גם לי היו ימים נוראים שלא רציתי לצאת מהמיטה אבל אני לפעמים לצאת אפילו שעתיים מהבית וזה מונע ממני לחזור למיטה. לדעתי כדאי מאוד שתקבלי טיפול פסיכיטרי זה עשוי להוריד את רמת החרדה. חשבת אולי להתארח אצל קרובים מחוץ לתווך הטילים? עליך להתאמץ וללמוד וכן להמשיך ולהתקדם זה לפי עניות דעתי

אני מאחל לך שקט ושלווה.

היי, שמי צחי ואני סטודנט לשיטת גרינרבג אני רוצה להעניק טיפול או שניים לכל מי שרק רוצה ומעוניין הגעתי לשיטה מכיוון שחוויתי התקפי חרדה והשיטה עזרה לי מאוד!!! לכן החלטתי להפוך את זה למקצוע אשמח להעניק לכל מי שרק רוצה את המתנה הנפלאה הזו, במיוחד בימים קשים אלו. אני מטפל בתל אביב מוזמנת ליצור איתי קשר : 054-7949665 צחי