שלום  shyguy

אתה מתאר תקופה ארוכה בה סבלת מדיכאון, תקופה שבה החוויה העיקרית שעולה מדברייך היא של חוסר הצלחה: לא הצלחת לשמר את החברים שהתרחקו, לא הצלחת לקיים יחסי מין, לא הצלחת לקבל אהבה חזרה מבחורה שאהבת והתחושה היא של תסכול מתמשך. ולמרות הקשיים שחווית נראה שבעזרת תמיכה אתה מצליח לקום על רגליך ולהתקדם, הטיפול הפסיכולוגי עזר לך לחזור ללימודים ואתה בהדרגה מתאושש ומסיים דברים שהתחלת בעבר. נראה שאחד הדבברים שחשובים עבורך הוא מסגרת, מסגרת כמו של הלימודים שמסייעת לך למצוא משמעות ועשייה וחשוב שתמצא שוב מסגרת כזו, מסגרת תעסוקתית שתתן לך סיבה לקום בבוקר ולא להשאר במיטה. אם אתה חש קושי במציאת עבודה שווה להתייעץ עם המטפל/מטפלת לגבי ראיונות עבודה, אפשרויות של השתלבות בשוק התעסוקה ואפילו לערוך סימולציות בנוגע לראיונות עבודה. כדאי גם לקרוא חומר באינטרנט בנוגע לראיונות עבודה, התארגנות אליהם וכתיבת קורות חיים. חשוב גם שתנסה להשתלב במסגרת חברתית- בנוגע לכך אפשר לחשוב גם על הצטרפות לקבוצת תמיכה שבה תכיר אנשים חדשים ותוכל ללמוד טוב יותר כיצד ליצור קשר עם בנות זוג פוטנציאליות. כדאי שתמשיך בטיפול הפסיכולוגי ותשמר בינתיים גם את המסגרת הזו. 

בהצלחה

שלום,קודם כל כל הכבוד שסיימת את הלימודים!אני לא רופאה אבל אני חושבת שטיפול בשיחות יהיה הכי טוב כרגע.לפי מה שכתבת אתה מאוד מעוניין להבין מה קורה איתך בשלב החשוב הזה של החיים. תזכור שטיפול בשיחות לוקח זמן.בהצלחה!

לאפי גיל היי תודה רבה על התגובה אני שואב כוח מאחת מהן אתה צודק בזה שאני למעשה מתוסכל מכל החוויות השליליות האלא והן למעשה מה שהכניסו אותי לדיכאון, ואכן היום ימים ותקופות שהיה לי קשה לצאת מהמיטה במיוחד השנתיים באמצע הלימודים שללא המטפלת CBT שאחותי מצאה לי והיא הגיע למעשה אליי הבייתה לחדר שלי ודיברה איתי ושיכנעה אותי להגיע לטיפול לאחר שאיבדתי תקווה בטיפול פסיכולוגי. מה שאני מבין מדבריך כי אני לא יכול להתקיים מחוץ למסגרת (לימודים,עבודה) , כרגע יש לי את מסגרת הלימודים לעוד סמסטר ואחכ בעזרת ה' תהייה לי מסגרת עבודה, שאלתי היא איך אני הופך לאנטי מסגרתי לעצמאי יותר? אבל יותר חשובוהסיבה שלשמה כתבתי את הפוסט הקודם היא שאני עומד לסיים את הלימודים שלי לאחר סמסטר א שנה הבאה במצב שנאמר שהוא אנטי-השגי (בגיל 35 במקום גיל נורמלי אחר, על תרופות פסיכיאטריות, בתול, שמן, חסר אנרגייה, ללא נסיון במערכת יחסים וכו') שאלתי היא איך אני נזהר לא ליפול לתוך בור של דיכאון מחדש? כרגע אני מאוזן עם תרופות שעוזרות לי אבל התוכנית היא שלאחר שאני אמצה עבודה ומסגרת נפעל להוריד את המינון תודה

כל אחד מתקדם בקצב האישי שלו, למרות כל הייחוסים השליליים שלך כלפי עצמך אתה מצליח לסיים עכשיו תואר כך שכנראה אתה יותר מוצלח ממה שאתה חושב, מתי לאחרונה זכרת להגיד לעצמך מילה טובה? מתי אמרת לעצמך לאחרונה "כל הכבוד לי, הצלחתי, אני מתקדם, יש לי מה להציע לעולם..." נראה לי שכדאי שתתחיל בזה, נסה להכין רשימה של התכונות הטובות שלך, הדברים שיש בך וכך תוכל לגשת גם לתחום העבודה והזוגיות עם אמונה גדולה יותר בעצמך, הדרך להיות עצמאי יותר תתגבש אצלך דרך התנסויות עצמאיות: כתיבת קורות חיים, לגשת לראיונות עבודה, ללמוד לפנות לראשונה למישהי דרך אתר היכרויות או פנים אל פנים ועוד, אם ליווי מקצועי עוזר לך אז כדאי להמשיך אתו לבינתיים ובהמשך ככל שתתקדם תוכל להפחית את הצורך בו ובטיפול התרופתי

בהצלחה

היי אפי, חשוב לי מאד לא להישמע כבן אדם שלילי כיוון שיש לי נסיון עם אנשים כאלא והם פשוט מוציאים את הנשמה ממך, אז אני ממש מדגיש שאני בוחן כל מה שאתה אומר במיקרוסקופ ומנסה לראות את חיי במבט כמעט אוייביקטבי ככול שניתן. אחרי שאמרתי את זה אני אנסה להתייחס לתוכן דבריך: הייחוסים השלילים שלי לעצמי כמה שהם נשמעים כמעיין מטר של של היבטים דרך משקפיים שליליות ואין שמץ של אופטימיות בדבריי. אז ככה אני לא ניסיתי לרדת על עצמי, פשוט אני בשלב של ניסיון לשפץ את קורות החיים שלי עם אשת מקצוע (שבמקרה היא גם ידידה טובה שלי) ואני מנסה לבחון באמת מה אני יכול להציע לשוק החופשי וזה הוביל אותי לשאלה מה המצב שלי בסוף הלימודים? היבט ראשון: "אני בן 35" - אז אני הרבה יותר מבוגר מאשר התחלתי אותם, התחלתי אותם בגיל 25 באוניברסיטת בן גוריון למדתי שנה הספקתי כי הייתי צריך כסף אז עבדתי שנתיים וחזרתי בגיל 28 ללימודם במכללת אריאל (שבהמשך הפכה לאוניברסיטה)למדתי עד גיל 30 ויצאתי להפסקת לימודים עקב דיכאון (ואת זה אני לא יכול לרשום בקורות חיים) של שנתיים ועכשיו אני עומד לסיים את הלימודים ואני בן 35. אז אני סוחב את לימודי התואר הראשון על הגב המון שנים וממש נמאס לי מזה כיוון שאני מרגיש שכל הטעם הטוב של הלימודים יצא לי מזה, זאת הייתה הנקודה הראשונה שלי כשציינתי את כלל ההיבטים השלילים. ההיבט השני:"על תרופאות פסיכיאטריות" - הוא פשוט עובדה התפקוד שלי תלוי מאאאאד בתרופות פסיכיאטריות והוכחתי את זה לעצמי בשבועות האחרונים: ששכחתי לקחת כדור במשך כמה ימים והיה לי ממש בלגאן. ההיבט השלישי:"בתול" זה עכשיו הרבה פחות מציק לי מבעבר כיוון שהחשק המיני שלי כמעט ולא קיים בגלל התרופות שאני עליהם ציינתי את זה כיוון שבעבר זה ממש ממש ממש ממש הציק לי ומתוך הגיון בריא זה יחזור להציק לי בריבית אם אני אפסיק לקחת את התרופות, מה גם שאףףףףףףף אחת לא מצפה שבן 35 יהייה בתול. היבט רביעי:" שמן", אני לא הייתי שמן הייתי בעבר רזה ונורמלי פשוט הנדנדה של מצביי הרוח והחוסר אנרגייה הובילו אותי לאכילה בשעות מאוחרות מאד וזה השפיע מאד על המשקל שלי ועלית במשקל לפחות ב30 קג וכל מי שרואה אותי רואה אדם שמן ועד לו מזמן לא קיבלתי את זה בראש אבל לאחר מבט עמוק וקשה במראה ההיתי פשוט חייב להודות בעובדה שאני פשוט שמן. היבט חמישי :"חסר אנרגיה", טוב זה מתקשר קשר אמיץ לעובדה שלוקח לי כל כך הרבה זמן לסיים את הלימודים וכמו שאמרתי הטעם הטוב של הלימודים פשוט אבד והמציאות של מסיימי אוניברסיטת אריאל לא ממש נחטפים לשוק העבודה ואם הם מוצאים עבודה אז היא לא ממש בצד של הפיתוח והחידושים אז זה מוציא לי את הרוח המעטה שיש לי מהמפרשים - לאחר כל כך הרבה שנים במסגרת הלימודית אין לך הרבה למה לצפה = חוסר אנרגיה. היהבט החמישי:" אין לי ניסיון במערכות יחסים"- זאת פשוט עובדה וזה פשוט חיסרון לאחד שרוצה לכבוש את היעד הבא אחר לימודים ועבודה, אני אצטרך לעמוד מול בחורות שעברו מספר מערכות יחסים ויודעות מה הן רוצות, מן הסתם גם לא בתולות כמוני אז הן יודעות מה לעשות ולמה לצפות בתחום הזה אז ככה שאני נמצא בעמדת נחיתות מאד רצינית וזה מפחיד. וכו' אלא היו פשוט הדברים שממש שלפתי מבלי לחשוב מראש, הם פשוט צפו על פני השטח וזה נותן מעיין תמונה למציאות בה אני חי. מקווה שלא תראה אותי כבן אדם שלילי אלא כבן אדם מציאותי, ורק להוכיח שאני יכול גם להיסתכל על הצד הטוב בחיים אני רוצה וצריך להודות על הדברים הטובים בחיים: אני מודה על: המשפחה שלי-אמא שלי שתומכת בי לאורך כל הדרך מזה שהיא מרגישה מתי אני ללא תרופות ובדיכאון ועד לשלם לי עכשיו את כל ההוצאות המיידיות שלי , האח והאחיות שלי שגם תומכים בי לאורך כל הדרך. משפחה כזו לא מגיעה כל יום אני אוהב אותם עד עמקיי נשמתי. בגלל שאני הכי קטן במשפחה יש לי גם הרבה אחיינים שאני אוהב ואני אוהב להראות שאני אוהב ויש לי אפילו אחיינית עם ילדים שגם אותם אני אוהב מאד מאד. מהמשפחה שלי אני שואב כוח ומרגוע. חברים - בשנים של הלימודים יצאו ונכנסו לי הרבה אנשים מהחיים אבל הצלחתי לדעתי לתפוס קומץ של חברים שלו שופטים ופשוט תומכים ואני שמח בזה מה גם שיש לי מס' חברים בודדים לפני הלימודים מתקופת התיכון שהם אותו הדבר לא שופטים ורק מנסים לתמוך ואני משתדל להיות כך בחזרה. אבל אתה לא שאלת אותי מה אני אוהב אלא על התוכנות החיוביות שבי: אז ככה בעבר הייתי רומנטי - ז"א אחד שאוהב להאמין בסיכויים הנמוכים שבחיים ואני אהבתי את זה אצלי. ואוו חשבתי שיהיי לי הרבה יותר קל אבל אני לא ממש מצליח לחשוב על תכונות..... תוכל לתת לי דוגמה לאדם עם היבטים חיובים על עצמו שכן מצליח להדיע את הצדדים הטובים בו?

שלום כל האכזבות שלך שגורמות לדכאון אין להם כל חלק ביחסים מינייים .פשוט תחשוב כלום תשכח מכל מה שסיפרת ןאז תצליח להיות שמח.

היי משה הסיבה העיקרית שאני חושב על העבר כרגע היא בגלל שאני צריך להציג אותו בקורות חיים שלי כשאני בה עבודה חדשה, ברור אני לא צריך להציג את ככככככלללללל העבר בקורות חיים, הסיבה שאני מדבר על הכל זה בגלל שבלית ברירה הכל שזור אחד בשני וקשה לפריד לפעמים, ורציתי להציג תמונה כמה שיותר מלאה שלי. משה על פי הכינוי שלך אני יכול להנח שאתה בן גילי: אז תרשה לי לשאול אותך האם יצא לך להכיר עוד בן 35 מתוסבך כמוני? תודה שי

כן יש עוד רבים כמוך ובהרבה במצב יותר גרוע שהיו מאושפזים במחלקות לטיפול נפשי . שמקבלים קצבת נכות מביטוח לאומי ולא עובדים .

אני מציע לך לפנות לאגודה לבריאות הציבור אישפוז יום .שם יסדרו לך הכל.גם עבודה נתמכת גם חונך דיור מוגן .הכל בסל השיקום.עד 250000 שקל סל שיקום מהמדינה.יש הרבה כסף עכשיו מהמדינה לטיפול במחלות נפש.תמצא באינטרנט את הכתובת .צריך הפניה מרופא משפחה או פסיכיאטר.

אני לא מאמין שאני במצב שאני צרך "עבודה נתמכת" או חונוך או דיור מוגן, אני בסה"כ אדם נורמטיבי שמתמודד עם יציאה מדיכאון, אני בהחלט מתכנן לתפקד כמה שיותר נורמלי בשוק החופשי ובחברה

להרגשת המוצלחות שלי אין קשר לרמת התיפקוד הקוגנטיבי שלי, אני פשוט חושב שלא צריך לקפוץ מתחושת דיכאון לקיטלוג האדם לנזקק תמיכה מהמדינה בתיפקוד יומיומי

אבל אם תיפול אל תשכח על אגודה לבריאות הציבור יש רק 3 מקומות בארץ זהו לא בבית חולים .וזה רק משעה 9 עד 1330. אני בטוח שאם תבקר שם תגיד למה לא באתי לפני כן.

שלום לך יקר. קראתי את מה שכתבת ומאוד נעצבתי. נראה כאילו אתה עושה כל הזמן ספירת מלאי של מה שאין לך....הראייה הזאת היא הרסנית. היא מייאשת וגורמת לתחושה של חוסר תקווה. מאוד חשוב, שתעבוד קשה על ראיית ה"יש" ובהחלט יש לך דברים. אתה יכול לראות את עצמך כמו יוצא יחידה מובחרת....ניצחת את הדיכאון, יש לך משפחה מופלאה שאוהבת אותך ואתה אותם...מבין השורות אני קוראת שיש לך חברים, סיימת תואר ו...כל החיים לפנייך. בעניין ההשמנה, נעשה מחקר על השפעת התרופות הפסיכיאטריות על המשקל וראו, שכשעושים ספורט ושומרים על תזונה מצליחים לא לעלות. מה דעתך להיכנס לתכנית של ספורט והרגלי תזונה חדשים. אני מלווה כעת אדם יקר, שמאותם הסיבות שלך העלה משקל רב וכרגע נמצא בתכנית של ד"ר יאיר קרני...עברו רק חדשיים והוא ירד המון....עוד חודש והוא משיר את כל המשקל שהעלה. יש לך במון סיבות להיות גאה בעצמך ועדיין לא מאוחר להגשים הכל. צריך רק להתחיל. מה דעתך?

אתה יכול להרחיב את האגודה הזו? אני מבין שהיא מטעם המדינה ולא גוף פרטי וכל התקציב שלה מגיע מהמדינה אבל מה היא עושה בדיוק?מי זכאי לסיוע שלה? איך היא מסייעת בדיוק? תודה