נילס אני לא רוצה שתרגישי לבד, כי יש הרבה אנשים שמחלימים מדיכאון אומנם כל מקרה הוא לגופו ולכל אחד יש את השדים שלו אבל אם תפרטי יותר על המצוקה שלך זה יעזור לך להכניס אנשים לפחדים שלך ולא תרגישי לבד. האם את בטיפול פסיכולוגי? תרופתי?

תודה על התגובה, לא כרגע אני לא בטיפול פסיכולוגי ולוקחת כדורים רק במקרה חירום (קלונקס). 

לקיתי בדכאון לפני כשנה, במהלך האישפוז שלי במחלקה הפסיכאטרית ברמב"ם עברתי גם גירושים שהיוזמה לגירושין באה מבעלי. 

כשבוע לאחר השחרור מבית החולים חזרתי לביתי ולעבודתי. מזה חצי שנה במערכת זוגית. 

הבעייה היא שאני לא סומכת על אף אחד ומפחדת פחד מוות מנטישה ומצד שני פיתחתי תלות נפשית גדולה מאוד בבן זוגי. חוץ ממנו אין לי אף אחד, שני ילדיי בצבא והמשפחה שלי רחוקה. כל קשרי החברות שהיו לי בעבר התנתקו עקב המחלה ועקב הגירושים. לא מצליחה ליצור מערכות יחסים חדשות או למצוא מסגרות נוספות/אחרות שיכניסו לחיי עניין ומעט אור ותקווה. 

הלחץ הזה מבני משפחה ועמיתים לעבודה שלא מבינים שדכאון זה לא כאב ראש, לוקחים כדור וזה עובר לא מקל להפך רק מגביר בי את התחושה שאני נטל עבורם ומגדיל בי את תחושת הלבד. 

היי נילס אני ואת מאד רחוקים מבחינת ניסיון חיים אבל מה שאני יכול להציע זה שלמרות שהשתחררת מביה"ח עלייך להמשיך להיות במעקב של פסיכולוג כיוון שאת עדיין חשה פחדים ויותר מכך דיכאון, את בהחלט צודקת שדיכאון זה לא כאב ראש והתסכול שאת חשה מהסביבה עקב חוסר ההבנה הזה הוא מוצדק אבל יחד עם זאת אני אוסיף כי בסימטומים של הדיכאון אפשר לטפל באמצעות כדורים (תודה לאל שיש כדורים כאלה) ומה שהכדורים האלה יוכלו לעשות זה לנטרל מחשבות רעות וגם פחדים וכך תוכלי לטפל בהם באמצעות טיפול פסיכולוגי בדברים שמפריעים לי תני אמון בזה ואני מאמין כי זה יעזור, כשתפתרי מתחושת הדיכאון תוכלי להרגיש יותר עצמאית ואני מאמין כי הפחד מנטישה ייקטן ובכלל תפיסת המציאות שלך תשתנה

הבעייה שלי עם פסיכולוגים זה החיטוט האין סופי בעבר, אנחנו (אלו המתמודדים עם דיכאון) צריכים תשובות למה שקשה לנו כאן ועכשיו. הייתי בטיפול פסיכולוגי והרגשתי שחוץ מלצאת משם מפורקת אחרי כל מפגש לא קיבלתי כלום, הצפייה שלי מטיפול זה לצאת עם כלים שיעזרו לי להתמודד עם היום יום. 

אולי מישהו מכיר שיטת טיפול אחרת מעבר לפסיכולוגיה הקונבנציונלית?

נילס יקרה. את בהחלט צודקת לגבי הטיפול הפסיכולוגי. במצב שאת מתארת, שחייך השתנו והתפצלו יש מקום לטיפול תומך, שמספק כלים להתמודדות - זה בהחלט לא זמן לחיטוט בעבר ובכשלים. אני מאוד מסכימה עם מה ששייגיא כתב לך, כאשר תתעצמי ותתחזקי . הדברים יראו אחרת. מעצם העובדה שמייד לאחר המשבר חזרת לביתך ולעבודתך ואף הצלחת ליצור קשר חדש , נראה שאת אשה עם הרבה כוחות. דיכאון זו מחלה יחד עם זאת היא בהחלט איננה מעידה על הכוחות שיש לאדם. החששות , הפגיעות והעצב שאת חשה הנם נורמאליים - קן מתרוקן בנוסף לגירושים הנם סיבות מוכרות לחוויה של עצב ואבדן אצל רובנו וזאת גם מבלי להזכיר את משבר הדיכאון. מה דעתך להצטרף לקבוצת תמיכה? האם באמת החברים נטשו או שאת נמנעת מהם ?, יכול להיות שאם תתקשרי ותזמי מפגשים הם ייענו?