מנהלי קהילה
לא רוצה תגובות לא מחפשת רחמים
אולי אני צריכה להתנצל כי אני גוזלת זמן בקריאת השטויות שלי כאשר אפשר וצריך לקרוא פניות של אנשים שבאמת מחפשים פה תמיכה , אני לא מחפשת תגובות אני לא מחפשת תמיכה או הבנה אני רק משתמשת באתר הזה כיומן אישי הדף אנונימי ויכול לספוג את כל הסטיות המחלות הבעיות הדפיקות השריטות התסביכים אז נכון שאני יכולה לעלות את הכל בכתב על דף אבל יש איזשהי נחמה במחשבה שמישהו קורא את זה בכל זאת , החתכים כבר לא עוזרים הכאב הזה בלתי נסבל פעם מראה הדם הנוזל מהרגל היה מנקז את כל הכאב לפחות לזמן קצת הכאב הפיזי בחתך היה משקיט את הקולות ומתיר אפילו עם רק לזמן קצר את הכאב בבטן שחונק את הנשמה ,אבל זה כבר לא עוזר החתכים עמוקים יותר הצלקות מכוערות יותר אבל הכאב הקשר הזה בבטן הפך להיות יותר חזק במשך שנים כשהיתי ילדה התפללתי להיות ילדה מוכה נורא רציתי אבא פדופיל או אמא מכה כי אז היה תרוץ לעצבות לדיכאון לדמעות לשנאה העצמית אבל לא, גדלתי עם אבא אוהב שנתן את הנשמה עכשיו כבר שנים אני מקווה שמישהו יאנוס אותי כי אז יראו את הסימנים הכחולים אז יהיה הסבר הגיוני למה שקורה לי בנשמה אבל לא מה פתאום אני הולכת עם חצאיות קצרות בתחנה המרכזית בלוד באמצע הלילה ושום דבר לא קורה , כשהיתי קטנה תמיד האמנתי שיש לכל אדם שני מלאכים אחד ששומר על הגוף ואחד על הנפש אז מלאך הגוף עושה עבודה מעולה מעולם לא שברתי רגל מעולם לא הרימו עלי יד מעולם לא פגעו בי אבל מלאך הנשמה נרדם לפני המון שנים בשמירה ואך אפשר להסביר כאב כשלא רואים אותו כשאי אפשר לחבוש את הפצע או לקחת כדור אך להסביר את הכאב הנורא כשאף אחד לא רואה אותו וחושבים שאת סתם מעצבנת לא חברותית ולא נחמדה אך אפשר להסביר את הפרצוף החמוץ כשזה לא באמת את זו הנשמה חמוצה
הקרנף הבודד
אני יודע שזה לא נחמה אבל יש הרבה כמוך, לי אישית זה מזכיר באופן יותר מדי כואב את הסיפור שלי. אני יודע שכואב לך ואני יודע שאין פתרון לזה, אנחנו מזן האנשים שפשוט נולדו לחיות בכאב כשהחיים מדי פעם מספקים להם איזה מפלט קטן להכנס למשהו ולשכוח ממי שהם וכמה הכל רע אבל אין לנו שום מוצא כי בסוף אנחנו חוזרים להיות אנחנו. יש פה מישהו שיודע בדיוק מה עובר עלייך ולא חושב שאת מטומטמת או מגזימה אלא שאת מסכנה שאת צריכה לחיות ככה, זהת לא אשמתך זה פשוט מי שאת. מצטער שאני לא באמת מציע לך משהו פרקטי עם התגובה הזאת אבל אם היה כנראה לא הייתי פה
ג'מה
תמרה שלום,
אני לא בטוח אם את מחפשת רחמים או לא, מה שבטוח את רוצה תשומת לב כללית, וזה קשה, הבדידות באמת קשה, אני בספק גדול אם יש לך אהבה בחיים, קשר רומנטי, או יחסי זוגיות נורמליים או לא, נראה לי שלזה את צריכה לשאוף ..
רונן חן
הי, אני קראתי. אני די בטוח שאני יכול להזדהות עם החיפוש האין סופי והבלתי נגמר אחרי פתרון... גם המלאכים שלי נרדמו בשמירה. את לא מעצבנת ומהקריאה ניראת דווקא די נחמדה. אל תפגעי בעצמך יותר ממה שהחיים פגעו בך. זה לא מנחם. לא יודע מה כן, אבל חתכים או אונס זה לא כיף.
אורית זאבי יוגב
תמרה יקרה. אני חושבת שאת מתארת מה שעובר על רבים וטובים שסובלים מדי יום ביומו כאב נפשי שורף ולא מרפה מבלי לדעת למה ומדוע. אבל דיכאון כבר מזמן ידוע כמחלה , לא מזמן שמעתי על תאוריה של חיידקים - רעלניים, שתוקפים ממש פיזית את המוח. העובדה שאין סימן בגוף איננה מעידה על מה שקורה במוח ואגב מוח של "דיכאוניים" נראה אחרת ממוח של אלו שאינם בדיכאון. מה שאני רוצה לאמר לך זה הפסיקי לחפש את ה"למה", אינך צריכה להיאנס או לאבד רגל בכדי להצדיק את החוויה הרגשית שלך . ראי זאת כמחלה וקחי את כל האמצעים בכדי להירפא ממנה. מה דעתך?
shyguy
אני מאמין כי זה שאדם לא חווה תרואמה פיזית לא מעיד כלל על מצבו הנפשי!!! ישנם אנשים שיש להם עולם פינימי עשיר ושמשהו מאיים עליו זה יכול להוציא את אותו אדם מהכלים, זו דוגמא אחת. אני מאמין כי כן אדם שלא חלה ולא שבר שום עצם בגופו עדיין יכול לסבול וזה לגיטימי לחלוטין עלייך לקבל כי דיכאון הוא כמו כל מחלה אחרת, אומנם קשה למספר או למדוד דיכאון כמו מחלות פזיות אחרות אבל הוא ממשי לעיתים הרבה יותר מהם! פני לאיש מקצוע לעזרה זו לא חולשה להיפך!!