אתי שלום

פרידות מלוות אותנו מרגע בואנו לעולם, ביציאה של התינוק מרחם אמו הוא נפרד מגופה המגונן, מההזנה של השיליה, בהמשך חיינו אנו עוברים תחנות של גנים, בתי ספר, מקומות עבודה וכולם מלווים בפרידות שהן בלתי נמנעות בכדי להתקדם ולהתפתח.נראה שהמטפלת שלך הפכה לדמות משמעותית בחייך והקשר הטוב שפיתחתן גורם לך לצער רב כשהיא אינה נמצאת בסביבה, התחושות שלך טבעיות ומצביעות על המקום המשמעותי של הטיפול בחייך, מן הסתם הטיפול מהווה מקום לבחון מערכות יחסים בחיים וגם להתמודדות עם הנושאים שמהווים קושי במערכות יחסים כגון פרידות, אפשר לראות את הפרידה הזמנית מהמטפלת כהזדמנות לפתח מערכות יחסים אחרות שיהיו שם יתמכו בך במקרים של פרידה, אפשר גם להשתמש בפרידה כמקרה לבדוק בעצמך מה קורה לך במקרי פרידה, מה המשמעויות של פרידה עבורך, מדוע זה כל כך קשה ומה מסייע לך בהתמודדות עם פרידות. כדאי לדבר על הנושאים האלו עם המטפלת בשובה מהחופשה ולבחון דרכים נוספות להתמודדות עם פרידות.

אם הייתי יכולה להסביר למה אני מגיבה ככה בפרידות זה היה עוזר ו3 שבועות וחצי להשאיר אותי בלי טיפול בלי מישהו לדבר זה מכאיב לי מאוד....אני בינתייים רק בוכה המון כאילו נלקח ממני היקר מכל... קשה לי מאוד מאוד...

אתי שלום

אני מבין שקשה לך מאוד ללא המטפלת, האם יש לך חברים או בני משפחה שנמצאים שם בשבילך בתקופה הזו? מה עוזר לך להתמודד עם החיסרון של המטפלת? האם יש דברים שאת נהנית לעשות או שנהנית מהם בעבר שתוכלי לעשות בתקופה זו כדי לגרום לך להרגיש טוב יותר? צפייה בסדרה אהובה? בסרט? הליכה לים או כל דבר אחר שעשוי לעזור?

המטפלת תיעדר 3 וחצי שבועות, איך אתחיל טיפול חדש עכשיו ...מה זה אומר לגבי הטיפול הקודם. זה בעייתי בעיניי. אפי ראשית תןדה על התגובה. אני כן רואה סדרה אחת בת 50 דק כל יום אבל מעבר לזה אין משהו שאני יכולה לעשות אננ בורחת לקלונקס ומצב הדכאון שלי חמור.

אתי יקרה. אני לא בטוחה שהעצב העמוק שאת חשה כרגע בגלל חופשתה של המטפלת נובע דווקא מתלות. כנראה, שהעדרות שלה היא כמו זריית מלח על פצע פתוח. כאשר חשים קשי וכאב כל כך גדולים ובעת כזו נוסף עוד קשי של מחסור במשאב תמיכה שהוא כל כך חשוב החסר גדול שבעתיים. את עדיין בתהליך של טיפול. אני מאמינה שתרגישי במשך הזמן הרבה יותר טוב וחזקה יותר כך שהפקידות הבאות תהינה יותר קלות. בינתיים אנחנו כאן יכולים לשמש לך אוזן קשבת, מה דעתך?

נכון אכן פצע פתוח מאוד אז השבוע הזה שהיה לי .הבדידות .בלי טיפול בכי בלתי פוסק...אין למטה מזה...אבל אני בורחת לקלונקס לכדור הממכר..מרגישה שאין לי ברירה אחרת.ככ עצוב לי.

הגעתי לטיפול על רקע התעללות בילדות...שנים של הדחקה ודיכאון לא מאובחן לא רשמי בכלל.ולאחר שזה יצא למודע גם אובחנתי כמישהי שסובלת מדכאון וחרדות...לגבי החלק הראשון של ההןדעה- אולי לא עונה על ההגדרה אך אלו האנשים שאהבתי ואינם בסביבתי .כמו חברה שנפטרה ממחלה.ומנהלת שעזבה את מקום העבודה...שידעה את הסוד שלי אבל עזבה אותי איתו...

אכן, אלו הן פרידות טראומטיות, שהשאירו פצעים פתוחים. היציאה לחופשה של המטפלת שלך היא כמו זריית מלח על הפצעים. כל פרידה נחווית כמו נטישה כמו טראומה. הנפש שלך אינה מבדילה בין חופשה תמימה של הפסיכולוגית, שתסתיים עוד מעט לבין סיום סופני ולכן הכאב הוא כל כך גדול. נסי לנשום עמוק ולאמר לעצמך כל יום ״ הפסיכולוגית יצאה לחופשה והיא תחזור עוד כך וכך ימים״, תתמקדי על המילה חוזרת. כל הכבוד לך שפנית לטיפול ואת אמיצה ומתמודדת עם שדי העבר. כילדה היית צריכה לשרוד ולא היו לך כלים להבין ולהפסיק התנהגויות שהופנו כלפייך אבל היום כבוגרת את יכולה להחליט ש״לא עוד״ ולא תתני לאיש לפגוע בך. ישנו ספר נפלא בנושא. אינני זוכרת את שמו אבל אנסה לברר לך .הספר מדבר על צמ

צמיחה מחוויות ילדות טראומטיות משפילות . הלוואי ויכולתי לתת לך יותר כוח מכאן..... המשיכי לכתוב לנו על רגשותייך וננסה לסייע כאן