שרון שלום

אני שומע את הצעקה שבוקעת ממך לעזרה, לתמיכה, למישהו שיקשיב ויסייע, למי פנית עד כה? מה העזרה שאת מחפשת? אולי בפורום נוכל לסייע

עשיתי הכל כבר זה לא ענין של שאלה תשובה. זה כבר משהו שצריך לשמוע מהתחלה זה מקרה הזוי שלא נתפס ולאט לאט מחמיר בגלל התעלמות לגמרי ממני הרי חליתי והגעתי לנכות בגלל התעלמות כך רופא מומחה אמר וכשהגיע רגע השיקום לא יאומן גם שם התעלמות. אוכל לכתוב את זה מסודר אם תרצה. כי בכללי פשוט התעלמות.

למשל כשאני במצב החלמה טובה מאוד ארבע שנים לא מצליחה למצוא עבודה מונעים ממני שיקום תעסוקתי ומקצועי ולבקשתי ללכת ולקבל את זה שולחים אותי למפעל מוגן. בלתי נתפס

יש לי משפחה יש לי חיים אני לא בהוסטל או דיור מוגן ואין לי שום סיוע אני אדון לעצמי מה קורה פה?

היי SARON601 ,,

אם את לא מצליחה לבד להתמודד מול הבירוקרטיה למה את לא שוכרת את שירותיו של עורך/ת דין שיעזרו לך בנושא,,?

אנשים יצורים חברתיים, וקל לקבל מהם אהבה. אולי לא פנית היטב לאנשים ולכן לא יצרת קשרים טובים. לפני שתאמיני באחרים, האמיני בעצמך, באישיותך וביכולותייך כאדם. תני אהבה לאנשים ואז יחזירו לך אהבה. התבטאי לפי מה שנראה לך חשוב ומעניין, תכנני את דברייך במחשבה. האמיני באנשים שטובים אליך ולא במי שרע אליך. אכלי בעיקר דברים טבעיים ובריאים כמו פירות וירקות, ככל הפחות דברים מתוקים ושמנים, ועשי פעילות גופנית מבוקרת ובריאה. כדי לא לרזות מדי, אכלי הרבה מהדברים הטבעיים כמו פירות שיש בהם קלוריות. אל תרעיבי את עצמך, עשי דיאטה מבוקרת שתביא אותך למשקל סביר, לא שמנה מדי ולא רזה מדי. אין לך משפחה? אם יש, השתדלי לתת להם אהבה ככל שאפשר. אם הם מתו, אני מצטער ותצטרכי להשלים עם הגורל וליצור לך חיים משלך. השתתפי במסגרות שמעניינות אותך, שם תכירי אנשים חדשים.

בן דויד,

אתה יודע מה הנורא מכל בשביל אדם נכה שלצערו הרב מאוד מתגלה בגיל ארבעים פלוס הליקוי, זה שהוא וואלה מתנהל כמו שצריך, בעל מודעות עצמית גבוה מסתדר עם כולם, איפה ראית שכתבתי שאני לא מסתדרת עם אנשים, אני בחיים אבל יכולה לחתום שלא הסתכסכתי עם מישהו או מישהי גם לא גורמי טיפול, אני נוחה מאוד לבריות.

הכאב או הדבר המסוכן שיכול לפגוע במצב כשלי זה יאלה למה נאמין לה זה לא הגיוני זה לא יכול להיות, ואני אדפק מכל זה בגלל שהם הולכים לספרים ובטח בספרים רשום שיש הפרעה כזו להאשים את כולם, אני כבר מכירה את כל הגישה הדוחה הזו ששוכחים שיש בנאדם ושהוא גם דובר אמת, למה אני אפולל קורבן שזהו מי יאמין לך, כלומר סבלת עד עכשיו ועכשיו תמותי.

כתבת דברים בלי לדעת כלום.

אני כתבתי שאני מרעיבה את עצמי?  אתם לא הבנתם על מה אני מדברת כנאה , יש כאן התעלמות מטיפול בי ובשל כך עם כל הכבוד לי למודעות עצמית ועזרה לעצמית ומה שלא יהיה, מי יכול למנוע ממני את הקבלה של משהו ממהשיקום אם לא שיחות אז שיקום מקצועי.

במה שעסקתי אז כמאמנת אישית גופנית איני יכולה וגם לא במקצוע השני, מי יכול להעז לשלולל ממני זכות זו ובכך אני אבודה ללא עבודה כי גם לשלוח אותי לתעסוקה נתמכת לסייע לי אין עם מי לדבר ואני עושה הכל הכל כדי למצוא.

די כמה רוצים שאני אתענה, יש לי עוד חיים לנהל, בשביל זה קוראים לזה שיקום וחזרה לקהילה, לא כדי שאני אסבול ואתמוטט שוב. איך אפשר להגיד לאדם שנםל לחולי תעזור לעצמך, במקרה אני לגמרי עוזרת לעצמי גם בלי שיחה אחת שהיתה לי, אבל למה להטיף לפגוע נפש שסובל מכמה מחלות, אני שומעת את זה המון לגבי אחרים, או נותנים את התחושה שאנחנו עושים את זה לעצמנו, באמת מי רוצה לסבול מחרדות מפרנויה והכל והסיטוים האלה?

ולסיום, הכל הכל זה ממשהו שקרה בעבר, בילדות, ולא אני אומרת את זה אלא כל הפסיכולוגיה על כל מושגיה. אז במקום לשבת לסייע לגלות למה החרדות תקפו אותי, למה אני מרגישה ככה ולמה ולמה ולמה, פשוט מתחמקים יופי, זה נורמלי? זו התחמקות רשלנות פושעת של גורם טיפולי.

אם אני בילדותי ננטשתי המון בבית לבד, אם כל הזמן גרמו לי לתלות, אם לגלגו לי וכל זה לא ידוע לי, וכך התנהלתי, אז תבין איזה אסון זה שגם גורמי הטיפול נוהגים בי אותו דבר, הם בעצם פוגעים בסיבה בגללה אני בעצם סובלת - שיתעוררו ואם לא אני אעורר אותם בדרך אחת.

כי לי כבר נמאס ושיחפשו אותי.

אורית, 

הבעיה במשקל מסיבה אחרת אבל כבר לא בא לח להרחיב.

כי היום ובלי לאיים עשיתי את הצעד הראשון גם אם אשלם בזה בחיים או בכלא, ואם זה יסתיים ככה זה כי יש גורמי טיפול אפס שלא שווים ומתעלמים.

אז אחרי שיאלה אמרתי אכתוב מכתב והסברתי הכל בצירוף תמונות ועוד הוכחות של התעלמות, לכל מי שאפשר מגורמי טיפול עמותות חברי כנסת שרים כי אם לא אני מתאבדת.

לא מענין אותי כלום יגידו חלשה יגידו אמא אעה. הם שיגעו אותי והצליחו.

וקרה מה שקרה בעקבות האיומים שלי, איך זה שלא עצרו אותי אם אני עשיתי מה שעשיתי? 

אך ורק כי ידעו שיש להם ממה לחשוש. עד שמונה בערב טלפונים שבהם הובטח לי שהכל יסודר מיידית ביום ראשון.

אם הם חושבים שהם עצרו אותי מלמות ולהשאר בסבל הזה [שכולם אומרים תעזרי לעצמך ו לא יודעים עד כמה אני אשת הברזל, אבל מי הם שישמרו את הזכות שלי לשיקום בכיס שלהם אני לא בת 16 אני בת חמישים לא מחכים לי עם דלתות פתוחות]. 

אז לסיום הם חושבים שמנעו ממני לעשות צעד קיצוני וישאירו אותי להמשיך ככה לחיות, הם טועים טעות חמורה ביותר.

אני כבר לא רואה בעיניים. גם ככה פגועי נפש הם אפס בעיני כולם יאלה לא צריך לשחק אותה.

מתייחסים אלינו אפס לא משנה כמה בנאדם התקדם. ומי שדרכו הייתה מוצלחת בשיקום אחלה ויפה לו.

לי ואלי לא מתייחסם למה? כי אני נראית טוב מאוד לא נראית חולה, לא אפופה ומדברת רהוט, יש להם בעייה עם זה כנראה. 

כשהייתי נראית חולה וזוועה גם לא טוב ועכשיו לא טוב.

די נמאס לי מהמדינה הזו אפס של יחס. בא לי להקיא

היי SARON601,,

זה טוב שאת "מקיאה" כאן הכל,, זה מה שקורה אצלינו במדינה ואם את חיה כאן כבר 50 שנה את צריכה לדעת ששום דבר לא השתנה וישתנה בתחום הסוציאלי,,אממה,,,מאחר ועשית כבר מספר "מלחמות" וכתבת ,,והודיעו לך שעיניינך יטופל,,אז תני להם "צ'אנס" שביום ראשון מישהו יטפל,,

סבלנות,,עם כל התיסכול והכעס,,

אם את רוצה שיאמינו לך במשהו, עליך להוכיח אותו. הציגי באופן ברור ומשכנע את העובדה שאת סובלת וזקוקה לעזרה, והגדירי גם בדיוק איזו עזרה. לא התכוונתי שאת מרעיבה את עצמך, אלא שחשוב שתאכלי באופן מסודר ומבוקר ובמידה סבירה וגם בעיקר דברים בריאים ומזינים ואז לא תהיי שמנה מדי ולא רזה מדי. המוסדות חייבים לשרת ולעזור, ואם התרשלו אפשר להתלונן עליהם ולטפל בעניינם באופן מסודר. אם קשה לך לטפל במחדלים בעצמך, אולי תוכלי להיעזר במישהו. כדי למצוא עבודה, כמו שהצעתי כדי שתחפשי עבודה בנושאים שמעניינים אותך וגם תלמדי אותם במסגרות כדי שאחר-כך תוכלי לעבוד בהם.

שרון יקרה. אני מבינה שהזעקה שלך נותרת מעבר לדלת שמסרבת להפתח. האם יש לך קרובי משפחה או חברים שיכולים לעשות את ה״מלחמה לשיקום״ עבורך?