היי "לא מוצא פתרונות" שנה טובה 

אני אנסה לעזור. אתה כותב כאן על הרבה תחושות והתנהגויות שבסופו של יום מביאות אותך למצב של סטגנציה, של תקיעות. במקרים כאלה ההתחלה של פיתרון ו"תיקון" הוא לעשות פעולות אקטיביות אפילו אם לא מתחשק ומתוך העשיה משהו יתחיל להשתנות. אני מייד אצרף כאן מאמר קצר שכתבתי לפני כמה זמן בדיוק על זה אבל לפני זה אני רוצה רגע להסביר למה זה חשוב.

פיזית לגוף טוב יותר כשהוא בפעילות, בתנועה. רגשית  (אם לא מתנגדים לתהליך אלא מוכנים לקבל אותו) עוברת תחושת הבדידות  (לא לכולם יש ) וחוסר האונים. כל פעולה (אפילו אם אתה עושה אותה מתוך אילוץ ) טובה יותר מקפיאה במקום כי המוח מקבל משוב של עשיה חיובית וגמול על הצלחות ועשיה נחשבת להצלחה (ברמה מסויימת).

עכשיו למאמר:

הדרכים ליצירת מוטיבציה לשינוי בתקופה של דיכאון

את המאמר הזה נתחיל דווקא ממשפט הסיכום שלו:

  "גם אם נראה לכם שאין שום סיכוי – תעשו את זה בכל זאת".

עכשיו אחרי שזה נאמר אפשר להתחיל, קל מאד לשכנע אדם בתקופה של יציבות רגשית לעשות שינוי, מצד שני קשה ביותר לשכנע אדם לעשות שינוי שכמצבו הרגשי מעורער, אפאטי, דכאוני, אבדני.

למה בכלל לכתוב מאמר כזה? כי דיכאון  (חוץ מאנשים שאומרים שהם בדיכאון) הוא משהו שלא ממש מספרים אותו, זה כמו להגיד שלא רואים אנשים חולים אז כנראה אין חולים, אבל מסתבר ששליש מהאנושות סובלת מדיכאון ויש מה לעשות.

אנשים חזקים רגשית יכולים לעבור משבר ולהתמודד איתו בהצלחה, להתאושש ולהמשיך הלאה. אנשים רגישים יותר יתקשו להשתקם אחרי משבר, כל שינוי קטן במרקם החיים מהווה עבורם איום ממשי, מהווה סכנה. החיים נעצרים, החזרה לשגרה (אם בכלל)  לוקחת להם המון זמן, הרבה פעמים נראה נסיגה ביכולת להתמודד והתכנסות שלהם בעצמם.

במאמר הזה נתייחס לדיכאון בהגדרתו העממית הרחבה וננסה לראות איך אפשר לעזור לאדם שמסיבה כלשהי נמצא בדיכאון ומבקש עזרה. בלי להיכנס לפרטים אפשר להכליל ולהגיד שאדם במצב דכאוני מצמצם את הפעילות שלו למינימום, כמעט ולא יוצא, כמעט ולא רואה אנשים, לא מתעניין בכלום, עסוק בעיקר במחשבות על מה שהוביל אותו למצב, מרגיש (אצל נשים יותר) חוסר אונים או (אצל גברים יותר) רוגז ועצבנות.

כיוון שהמאמר הוא על מוטיבציה אנחנו לא נתייחס כאן לטיפול התרופתי (כן חשוב לוודא שהמטופל ישן שינה איכותית ומספיק שעות ושאין לו בעיה של בלוטות ואו חסר בויטמינים בי6 ובי12) אלא לדרכים ליצירת מוטיבציה ליציאה מהדיכאון גם כמצב נפשי רגשי וגם במישור המעשי ליצירת השינוי בחייו. הדבר הראשון שנשים עליו דגש הוא הצורך להביא את המטופל לעשייה אקטיבית של פעולות, פעולות שיביאו אותו בסופו של התהליך לחזרה לשגרה ואפילו לשיפור עתידי, הרעיון הוא להזיז אותו מהפוזיציה שהוא נמצא בה, להעביר אותו למצב אקטיבי פעיל, לשמח אותו בפעולות שגורמות לו נחת ושמחה וקורת רוח, להגיע להישגים בתחומים שונים, לשפר את מצבו הגופני, לעודד אותו וכולי.

אז אנחנו מכוונים לפעולות יזומות שמטרתן לעודד ולשפר את מצבו הרגשי של האדם המדוכא (מדוכא/עצוב/שפוף/חסר אונים/חלש/וכולי) כשההכוונה היא לעשות דברים אפילו שלא רוצים, ובמקרה שהאדם כבר אפאתי ולא משתף איתנו פעולה אז לקחת אותו באופן יזום לפעילות משותפת, זה מה שיעזור.

נתחיל בטיפוח אישי: מקלחת, גילוח, תספורת, פן, איפור, תסרוקת, בושם, לבוש וכולי..

פעילות חברתית – ביקור אצל חברים, יציאה לסרט, יציאה לבית קפה, מסעדה, הזמנה של חברים הביתה, פעילות של מועדון, חוג, מכון כושר,משפחה: ללכת לבקר, להזמין וכולי..

פעילות ספורטיבית – הליכה על הליכון, יציאה להליכה, רכיבה על אופניים, הרמת משקולות או עשית ספורט אירובי, טיול עם הכלב (ואם אין אז לאמץ: כלב, חתול, תוכי, אוגר, ..), לצאת לריצה קלה, שחיה, כל ספורט.

פעילות יצירתית – ציור, פיסול, כתיבה, צורפות, נגינה. האזנה למוסיקה, שירה, משחק, פיתוח קול, מקהלה, ערבי קריוקי וכולי.

עשית דברים שאוהבים – בישול, האזנה למוסיקה, קריאה, הליכה לספריה, חוג לימודים במתנס או מכללה, לשחק במחשב, לצאת לקניות, לבקר בחנויות שאוהבים,  לצאת להצגה או סרט, לגדל פרחים בגינה, לבקר במשתלות וכולי...העיקר לצאת החוצה.

להתנדב – להתנדב בעמותה, להתנדב לעזור במשפחה, לעזור לאחרים, לשכנים, לחברים וכולי

להתרועע עם בעלי חיים(זה כשאי אפשר לגדל בבית – לבקר בחווה, בבית גידול, בכלביה, במרפאה ווטרינרית ).

אלו חלק מהפעולות שאנו יכולים לכוון את המטופל שלנו לעשות באופן יזום גם אם הוא לא ממש רוצה, זה יכול להיות כחלק מ"שעורי הבית" שלו ויכלול דיווח עשייה בפגישה הבאה. פעולות אלו כשהן משולבות בטיפול בקליניקה יעזרו למטופל לשפר את מצבו, לחזור לתפקוד תקין, ולהתחיל תהליך של העצמה והתפתחות.

מקווה שעזרתי

עידן